היו"ר מ' סבידור:
אני מתכבד לפתוח את ישיבת הכנסת.

מעל בימה זו רצוני בראש ובראשונה לקדם בברכה את ראשי השלטון המקומי הנמצאים עמנו ביציע, ושהיה לנו הכבוד לארח אותם היום ביום חגה של הכנסת.

חגה של הכנסת הוא חג הדמוקרטיה בישראל. הדמוקרטיה בישראל החלה בשלטון המקומי בתקופה הטרום-ממלכתית. השלטון העצמי של ישראל נתגבש בתקופה הטרום-ממלכתית והתשתית שלו מצויה במועצה המקומית ובמועצת העיר, שם הונחו היסודות למינהל התקין, לדמוקרטיה, ושם גם צמחה מנהיגות בצד זו שגובשה בהסתדרות הציונית העולמית, באספת הנבחרים ובוועד הלאומי, וכל אלה הציגו את כרטיס הביקור של היישוב המאורגן כלפי שלטונות המנדט והעולם כולו. ולא עוד, הם ייצגו בתקיפות ובגאון את העם היושב בציון.

דומה שמאז קום המדינה וגיבוש השלטון המרכזי, כפי שכבר אמרתי בהזדמנות קודמת, חל פיחות במעמדו של השלטון המקומי ובהשפעתו על החיים במדינה. ולא עוד - אין עדיין חוק מקיף ומושלם אשר יגדיר תפקידים, אחריות וסמכות של ראש העיר ושל מועצת העיר על-פי מידותיהם.

האם - וזוהי השאלה אשר אני מציג בפני הפורום הזה - פנינו לצמצום האוטונומיה אשר הוענקה לערים או שפנינו להרחבתה? האם יש מקום להפריד בין תפקיד יושב-ראש המועצה לבין התפקיד של ראש העיר, על-פי הכלל של הפרדת הרשות המחוקקת מן הרשות המבצעת? האם יש מקום להפעיל את שיטת הבחירות האזוריות דווקא בתחום השלטון המקומי ואולי משם אנחנו נעתיק אחר כך את הדוגמה ואת השיטה לשלטון המרכזי? האומנם תלך ותגבר התלות התקציבית והכספית של המועצה המקומית, של העירייה, בשלטון המרכזי ועם התלות הזאת תלך ותגבר התלות הסמכותית ותצטמצם האוטונומיה, או שמא נחפש מקורות, שיטות ואמצעים כדי להגביר את האוטונומיה ולהקטין את התלות בין השלטון המקומי לבין השלטון המרכזי?

חברי הבית, נכבדינו ראשי הערים והמועצות המקומיות והאזוריות, ראויים נושאים אלה ודומים להם וכל מערכת היחסים בין השלטון המקומי לבין בית-המחוקקים והשלטון המרכזי, דווקא ביום חגה של הכנסת, ביום של חשבון נפש על כל נדבכי הדמוקרטיה ומרכיביה, לדיון ולשיקול דעת.

אני מאחל לכולנו דיון מעניין ומפרה.

בדברי פתיחה אלה הנני מבקש להזמין לדיון, על-פי המתכונת שנקבעה בוועדת הכנסת, את חברי הכנסת: הראשון יהיה חבר הכנסת אהרן נחמיאס, שהוא גם ראש עיריית צפת, ואחריו - חבר הכנסת דוד מגן שהוא ראש עיריית קריית-גת. חבר הכנסת אהרן נחמיאס, בבקשה.

אהרן נחמיאס (המערך):


אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, עמיתי ראשי הערים, המועצות המקומיות והמועצות האזוריות, מרנן ורבותי, בראשית דברי אני מבקש להודות ליושב-ראש הכנסת שקיבל את הרעיון של מזכיר הכנסת, מר שמואל יעקבסון, לציין את יום כינון בית-הנבחרים הישראלי במפגש משותף עם ראשי השלטון המקומי. תודה, אדוני, על שגרמת קורת-רוח ונתת חשיבות מיוחדת לציבור נאמן ומסור זה.

יום חגה של הכנסת היום - והיא בת ‎34 שנים. ימי השלטון המקומי במולדתנו עברו את שנות הגבורה והעצה אך לא, חלילה, קשישות וזיקנה, אם כי לא אוכל להוסיף: ללא תשישות, ובכך אגע בהמשך.

ביחסי הגומלין בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי אנו עוסקים בדיונים הרבים, לעתים במסגרת תקציב המדינה, לעתים במסגרת ועדותיה של הכנסת, ומכל מקום הנושא מטופל בכנסת העשירית. אני זוקף זאת לחברותם בכנסת של שישה ראשי רשויות מקומיות, והרשו לי לציין זאת בענווה מרובה. אולם, עמיתי היקרים, לא בזאת עסקינן היום אלא ביחסים אשר בין הרשות המקומית לרשות המחוקקת בישראל.

החקיקה המודרנית נוטה להפקיד בידי השרים את הסמכות לקדם מדיניות ארצית לשירות האזרח. היא אף מאפשרת לקבוע הוראות ולאשר קווי הפעולה הננקטים על-ידי הרשויות המקומיות, אם כי בדרך כלל עושות הרשויות המקומיות את אשר הממשלה חפצה.
יוצא מכך, שמועצת הרשות הנבחרת על-ידי אזרחי היישוב ותושביו, גם אם היא עצמה רשות מחוקקת לחוקי-עזר ורשות עליונה בשטח שיפוטה, מתייצבת ככלי שאין בו הרבה ממשות, יען כי אבני הריחיים, שמניח על צווארה הממשל המרכזי, מצרות צעדיה ומרוקנות סמכויותיה, שעה שגודל האחריות והמשימות המוטלות על נבחרי הרשויות המקומיות הם קשת רחבה של שירותים יומיומיים לאזרח, לחיי קהילה תקינים ולתפקוד יעיל של הזרועות השונות.

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, במה וכמה יכול בית-המחוקקים לסייע לרשויות המקומיות? תשובתי - בביצור מעמדן בחקיקה, אשר תקרא דרור לעצמאותו של השלטון המקומי ותתחם גבולות פעולה ברורים, תקינים ומסודרים בבחינת מי עושה מה על חשבון מי. להמחשת דברי אביא רק דוגמאות מעטות מני רבות. אחד החוקים הראשונים, שקיבל בית-המחוקקים בארץ-ישראל, הוא חוק חינוך חובה. מימון ביצועו של החוק מתקציב המדינה, אך למעשה לא כך הדבר. מבני החינוך מוקמים על-ידי הרשויות המקומיות, לעתים במימונן, לעתים במימון חלקי, לעתים במימון מכריע של הממשלה. אין משנה סדורה בנושא זה. מזכירי בתי-הספר וציבור השרתים הם עובדי הרשויות המקומיות.

המורים בבתי-הספר היסודיים הם עובדי מדינה. המורים בבתי-הספר העל-יסודיים הם עובדי הרשויות המקומיות. קביעת תוכנית הלימודים והפיקוח עליה הם בידי הממשלה. פעילות חברתית נקבעת בשיתוף בין משרד החינוך והתרבות לבין מחלקות החינוך ברשויות המקומיות. בסוגיה זו, יחסי האנוש שבין האחראים במשרד החינוך והתרבות לבין האחראים ברשויות המקומיות הם ציר מרכזי לתפקוד המערכת. מורי ורבותי, ההעברות של המשרדים אל הרשויות המקומיות בתקופה של אינפלציה - עולות ממון רב, ואגלה סוד לא כל כך כמוס: אוצר המדינה, קרי משלם המסים, הוא הנושא בסופו של דבר בעול ההוצאה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמיתי היקרים, ברשותכם אני קורא לממשלה, אני קורא לעומדים בראש המרכז לשלטון מקומי, ליזום חוק שיסדיר וימסגר בדרך ברורה ובהירה את כל נושא החינוך בישראל. כל ימי חלדי כשליח ציבור לא פגשתי באדם שחינוך בנינו והשכלתם אינו שווה בעיניו, והאמינו לי שאין מחסור לא בתודעה ולא ברצון טוב אצל הממונים על הדבר. חסרה פשוט מסגרת מחייבת ומכתיבה. אני מעז לומר בדחילו ורחימו, שאחריותם העליונה של ראשי השלטון המקומי היא המסירה מכשולים רבים ומביאה לפתיחת שנת הלימודים במועדה.

הנושא השני שיש לתת עליו את הדעת ובמסגרת חקיקה הוא מימון פעילותן של העיריות, המועצות המקומיות והמועצות האזוריות. מדי שנה בשנה, ובעצם במשך כל השנה, מתנהלים ויכוחים סוערים על שיעור המימון שיש להעביר מהאוצר דרך משרד הפנים לרשויות המקומיות, ולמרבה הצער, הוויכוחים מתלווים במערכת של האשמות הדדיות, ולפעמים לא חסרים גם איומים של הפסקת השירותים לאזרח, ויש גם שרים המאיימים בהפסקת העברת המענקים לתעודתם. לאחר מכן מתחיל לגבור אגרופה של חנופה, ואז מתעוותין הדינין ומתקלקלים המעשים. ועד היום הזה אמות-המידה, שעל-פיהן קובעים את שיעור השתתפות הממשלה בשירותים המוניציפליים, אמות-מידה אלה נחרטות על-פי מצוקת העתים, בדרכי חישוב לא נכונות, ומכל מקום אינן אוצרות בתוכן מדיניות מסודרת.

אני בא להציע, אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, שייקבע אחוז מסוים מכלל הכנסות המדינה, שיהיה מוקדש למימון פעולותיהן של הרשויות המקומיות. אופן התפלגות הכספים, שיועמדו לרשות הרשויות המקומיות, יביא בחשבון את ריחוקה הגיאוגרפי של הרשות המקומית, מידת העדיפות שהממשלה רוצה לתת לאזור זה או זה, ולחלופין - לעיר זו, למועצה מקומית זו או למועצה אזורית זו, חיזוקה של האוכלוסייה מבחינה חברתית או כלכלית, וייתכן שיש גורמים נוספים שצריך להתחשב בהם. מכל מקום, העניין צריך להיות מעוגן בחוק המדינה, ולא עוד כתגרנים בשוק.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, לא הייתי מעלה דרישה ובקשה לחקיקה בשני הנושאים הללו אילו ידעתי שהממשלה עומדת להוציא לפועל את המלצות דוח ועדת זנבר. בימי ממשלת יצחק רבין הוקמה ועדה בראשות מר משה זנבר, כדי להסדיר את יחסי הגומלין בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי. הוועדה קיימה ישיבות רבות, חקרה ודרשה והגיעה למסקנות, שאליבא דכולי עלמא באות כדי שהשלטון המקומי והשלטון המרכזי יתפקדו בבואם לשרת את האזרח ככלים שלובים. לא אכנס לפרטי ממצאי הוועדה. אציין רק זאת, כי צריך שההמלצות יבוצעו. השלטון המרכזי ידע בידי מי מופקדות המטלות, ועליו לממן את עלות השרותים מחד גיסא, ומאידך גיסא, תדענה הרשויות המקומיות מהי מניפת פעולתן. אך לצערי הרב, בר להמלצות זנבר טרם נהיה לעובר, ואין אף סימן ואות אחד שהממשלה מתכוונת להוציא לפועל אף לא חלק מזערי מהמלצות הוועדה הנכבדה. נוכחנו בכך במסגרת דיון אשר קיימנו בוועדת הפנים של הכנסת.

לכן, אדוני היושב-ראש, אני מבקש למצוא מזור ותרופה בדרך של חקיקה למצב השורר היום, מצב הגורם נזקים מיותרים, בזבוז כספים ללא צורך, מריטת עצבים ללא תבונה, ומכך אין נשכרים לא בשלטון המרכזי, לא בשלטון המקומי, ומותר לציין שגם לא האזרחים בערינו.

מורי ורבותי, מרכז השלטון המקומי מאגד בתוכו את כל הרשויות המקומיות בישראל ללא הבדל השתייכות פוליטית, וכל רובדי האוכלוסייה בישראל מוצאים ביטוי במסגרתו. הערים, העיירות והכפרים הערביים סובלים מתשתית אורבנית לא מפותחת, והשירותים הניתנים לתושביהם אינם ברמה המקובלת במגזר היהודי. ההיסטוריה של ארצנו וגורל עמינו הועידו לנו חיים בצוותא. אנו נמצאים בסירה אחת, ולא טוב שיהיו ממורמרים שיתהלכו בקרבנו בהרגשת קיפוח. אני פונה ומבקש להסיר את התחושה הזאת ולתת עדיפות מסוימת לעיור מקום מושבם של ערביי ישראל.

הנושא האחרון אשר ברצוני להעלות, ובית-המחוקקים שלנו ייתן עליו דעתו בקרוב, הוא חוק בחירת חברי מועצות העיריות בבחירות אישיות לפי רבעים. הבחירות האישיות לראשי הערים חיזקו את תדמיתו של העומד בראש הרשות והסירו מעל החברה הישראלית את חרפת ההדחות שהיו מנת חלקנו. לדעתי, נבחרו ראשי רשויות מוכשרים וראויים לתפקידם ושום מפלגה לא יצאה ניזוקה מכך.

מועצות העיריות נבחרות עדיין על-פי רשימה שמית ולא בבחירות אישיות. לדעתי, בחירתם של נציגי הציבור במישרין על-ידי האזרחים תביא ליתר מודעות של כל מועצת עירייה לחלקיה השונים אשר בשטח שיפוטה, תתעל את משאבי הרשות לכל האזורים, תביא לזיקה הדוקה בין האזרח לבין שליחו, תגרום לתחושת שותפות וצדק בתפקודה של הרשות המקומית, ואחרון, תשלים את מעגל הבחירה האישית במערכת הדמוקרטית של השלטון המקומי. אני משוכנע ובטוח שהציבור יבחר בנציגים אשר ייטיבו לייצג את בעיות אזורם, ואין ספק שגם מזאת המפלגות הפוליטיות בישראל יצאו נשכרות.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, העליתי הצעות מספר, שליתי מהחיים היום-יום רעיונות. בשעת רצון זו הבה נקווה שתהיה תפנית אמיתית וחיובית ביחסי הגומלין בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי לטובת אזרחי ארץ חמדה, טובה ורחבה, ארצנו.

בעזרת הכנסת אנו בטוחים ואת תרומתה קיבלנו היום הזה ממך, אדוני היושב-ראש, ובשם חברי אני שב ומודה לך. תודה רבה.

היו"ר מ' סבידור:


תודה לחבר הכנסת אהרון נחמיאס. רשות הדיבור לחבר הכנסת דוד מגן, ראש עיריית קריית-גת, ואחריו - לחבר הכנסת תופיק זיאד, ראש עיריית נצרת.

דוד מגן (הליכוד):


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אורחינו ראשי הרשויות המקומיות בארץ-ישראל, ברכה מיוחדת מגיעה ליוזמי הכנס דהיום וקובעי סדר-היום ביום ההולדת הל"ד של כנסת ישראל. בהזדמנות זו אני מבקש לברך גם שניים מחברי הממשלה היושבים כאן, אשר חוגגים גם את כהונתם בכנסת העשירית ברציפות מאז הכנסת הראשונה: ראש הממשלה מנחם בגין ושר הפנים הד"ר יוסף בורג. לשניהם מבקש אני לאחל בשם כולם אריכות ימים והמשך הצלחה בהנהגת המדינה - לד"ר בורג, אם יפרוש מסיבות מסוימות בעוד שלושה חודשים, גם במישור השני הייתי מבקש לאחל לו ברכה מיוחדת.

יעקב גיל (המערך):
לא הבנתי למה הם יושבים יחד.

דוד מגן (הליכוד):


מעניין שדווקא בשיחת החולין אשר היתה היום בטרקליני הכנסת ראינו, כי רבים מחברי הכנסת, כאשר הם נזכרים כי בכל עת ובכל יום שהם שבים הביתה הם כפופים לשלטון המקומי, מי שעינו חדה יכול היה לראות, שהדו-שיח בין חבר הכנסת חבר הרשות המחוקקת לבין ראש עירו, חבר הרשות המקומית הכפופה לרשות המחוקקת, היחסים מורכבים מאוד. בשיחות החולין אנחנו שומעים אהדה לשלטון המקומי, רצון לעזור ולפתח את השלטון המקומי, ובישיבות הסגורות של ועדות הכנסת השונות, כאשר לא כולם יודעים מה מתרחש בוועדות, אנחנו פה ושם רואים ומגלים סממנים מיוחדים של חברי כנסת, אשר בלשון המעטה הייתי מגדיר - לא כל כך סומכים על השלטון המקומי.

הסבירו ואמרו קודמי, הזכיר את זה יושב-ראש הכנסת היום ורמז על כך חבר הכנסת אהרון נחמיאס, כי אם אפשר היה לומר ולהצביע על הדמוקרטיה בהווייתה, צריכים אנו להצביע על הבחירות המתקיימות לרשויות המקומיות. צעד אחד גדול עשתה הרשות המחוקקת כאשר בבחירות האחרונות לרשויות המקומיות זכינו כולנו לראות כי הבחירות מתבצעות על בסיס אישי, ומיותר כאן להלאות את החברים ולהסביר עד כמה גדולה היתה התרומה בהעלאת רמת התפקוד של הרשות המקומית והעלאת כבודו של השלטון המקומי.

גם אני מקווה, שהוועדות השונות והגורמים השונים במשרד הפנים ובממשלה כולה, אשר ידונו בשלב ב' של ועדת זנבר, יצליחו להעביר חוקים חדשים, נדבכים חדשים ברוח ועדת זנבר, עוד לפני הבחירות הבאות לרשויות המקומיות, שאנחנו עדיין לא יודעים מתי תתקיימנה. וזוהי כאן ההזדמנות והבקשה שלי לכל חברי הכנסת לנסות ולקבוע פעם אחת נקודה והחלטה שורשית ועקרונית: להבדיל בין הבחירות לרשות המקומית ובין הבחירות לרשות המחוקקת, וממילא לרשות המבצעת, כדי שנוכל לדעת שבסך-הכול אנו מבקשים מתושבי המדינה שלנו, מתושבי הארץ שלנו, לבחור לעצמם אישים ואנשים שונים למתן שירותים מוניציפליים ללא קשר להשתייכות סיעתית, להשקפה פוליטית וכיוצא באלה. אנו יודעים, שלפי החוק הקיים היום הבחירות לרשויות המקומיות תהיינה ב-‎25 באוקטובר ‎1983, ושהבחירות שלאחר מכן תהיינה בדיוק חמש שנים לאחר תאריך זה. לכן אני מבקש מחברי הבית, אשר בקולותיהם נקבעים החוקים השונים, על אף המגבלות התקציביות, לנסות לתת את הדעת ולא להתפתות ו"לשדך" בין הבחירות לרשויות המקומיות, לעיריות, לבין הבחירות לכנסת.

הדמוקרטיה ברשויות המקומיות לוקה גם בחסר, אדוני היושב-ראש. אנו עדים לכך שיש אזרחים בארץ-ישראל שלהם אין זכות לבחור את האיש אשר יעמוד בראש המערכת המוניציפלית שלהם, ואני מתכוון במיוחד ליישובים הכפריים. ראשי המועצות האזוריות נבחרים היום רק על-ידי היושבים-ראש של ועדי הכפרים, ואין אפשרות לכל תושב בכל כפר לבחור ישירות את היושב-ראש של אותה מועצה אזורית. יתירה מזאת, יש יישובים חדשים בארץ-ישראל, אשר בגלל בעיות ביורוקרטיות ומדידות של השטח יש להם אומנם נציג במועצה האזורית, אבל לנציג במועצה האזורית יש זכות של משקיף בלבד ואין לו זכות הצבעה. אני בטוח, שאם משרד הפנים ובעקבותיו הכנסת ייתנו את מלוא תשומת הלב לנקודות הללו, נצליח להרחיב את מעגל הדמוקרטיה של השלטון המקומי ולהעשיר את האזרחים השונים בארץ-ישראל, על כל צורות היישוב, בזכות לבחור באופן ישיר את ראש המערכת המוניציפלית.

יגאל כהן (הליכוד):

דוד מגן (הליכוד):
כן, זה בדיוק מה שאני אומר. אם אנחנו נכנסים למושגים חקלאיים - הרי כנגד חבר הכנסת יגאל כהן אינני מקפיד בקוצו של יו"ד. הייתי אומר נציג הכפר באופן כוללני.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):
היום הוא יום חגיגי ולא יום לפולמוס.

דוד מגן (הליכוד):
ביום חג זה אני חושב שלא אטעה אם אנסה להלאות את הכנסת גם ברגע של עברית. לאחר שחוקקנו את חוק הלשון העברית ולאחר שקבענו והתנסינו בבחירות ישירות של ראשי ערים - חשוב מאוד שניתן את דעתנו כיצד נקרא אותו ראש מוסד מוניציפלי? - ראש העירייה או ראש העיר? אילו התבקשתי להמליץ בנושא הזה ולקבוע מושג חוקי, לשוני ומשפטי, אני חושב שאדם אשר נבחר ישירות על-ידי כלל הציבור ראוי שיוגדר כראש-עיר, עם כל הבעיות המשפטיות אשר עלולות לנבוע מהמושג העברי החדש שעליו אני ממליץ.

שר הפנים י' בורג:
העיקר שיהיה לו ראש.

דוד מגן (הליכוד):
העיקר שיהיה לו ראש. כן. אשר להערתו של שר הפנים האומר שהעיקר שיהיה לו ראש - אנו יודעים, במיוחד הוותיקים בין חברי הכנסת, כי המתחים בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי הם למעשה תולדה מכך שהשלטון המרכזי, ולא רק בארץ, רוצה לרכז אצלו סמכויות ולוודא שהתקציבים אשר הוא מעביר לשלטון המקומי אכן מושקעים לפי ראייתו של השלטון המרכזי. התופעה אינה מיוחדת לארצנו. אם עסקנו קודם בשלושים-וארבע שנות קיומה של הכנסת, אפשר אולי לומר, ששמעתי ניתוח של אדם חכם הבקיא בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. עם קום המדינה בראש מאוויי כולם עמד הצביון והמראה של השלטון המרכזי, והשלטון המרכזי כזכור, וזה לא היה מזמן, היה בידי תנועת העבודה, כאשר בשלטון המקומי בלטו במיוחד ראשי הציונים הכלליים. יש כאלה שמפרשים שראשי השלטון המרכזי, בגלל חילוקי דעות פוליטיים, פחדו שהשלטון המקומי ילך ויצמח, ואולי אפילו יתחיל להתחרות בנושאים מסוימים בשלטון המרכזי. ראינו בהמשך, בהיסטוריה הקצרה שלנו, שהשלטון המרכזי השפיע רבות על השלטון המקומי. וגם כאשר עברנו שנים די רבות, אשר בהן רוב ראשי הרשויות המקומיות היו מתנועת העבודה ומזוהים עם השלטון המקומי, לא ראינו ויכוחים מיותרים, לא ראינו התנצחויות בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי למען "שלום בית", עד שהגיעה התקופה שגם מקרב המפלגות המרכיבות את הליכוד נפוצה יותר ויותר התופעה של ראשי רשויות שהגיעו לעמדות בשלטון המקומי. אולם מייד לאחר מכן, לפני כשש שנים, עלה הליכוד לשלטון המרכזי והיום במצב מאוזן מאוד קשה לנו לבוא, להצביע ולהאשים מפלגה זו או זו שהיא מדכאה כביכול את השלטון המקומי; בסך-הכול יש תפיסה שהיא, כנראה, נחלת רוב חברי הכנסת, שעל השלטון המקומי אי-אפשר לסמוך.

אני מציע, אדוני שר הפנים, שמשרד הפנים - ואני מכיר את המניעים, כשמביאים דוגמאות שליליות בדרך כלל של רשויות קטנות מאוד אשר לא יודעות לכלכל את צעדיהן - יעסוק במיפוי חדש של הרשויות המקומיות ויצרף יישובים קטנים וחלשים ליישובים, לערים הגדולות יותר, הסמוכות למקומותיהם. משרד הפנים יכול לבטל את הגבולות של רשויות שונות החובקות למעשה זו את זו ונמצאות זו בתוך זו. כדי שלא לקבל סחרחורת איני מציע לאיש מחברי הבית לנסות לקרוא את המפה המוניציפלית, כי הוא יכול לראות שם קווים חוצים זה את זה של עירייה עם מועצה אזורית זו עם מועצה אזורית זו, בדרך כלל לפי הזרמים הפוליטיים בהתיישבות. אני חושב שצו השעה הוא לערוך מיפוי חדש של הרשויות המקומיות ואולי במסגרת המיפוי גם לקבוע קריטריונים - ולא חקרתי ולא ירדתי ליסוד ההצעה - שרשויות מקומיות בעלות ‎50000 תושבים ומעלה תזכינה לאוטונומיה מסוימת ורשויות מקומיות עד ‎50000 תושבים תישארנה מוגבלות למסגרת התקנות הקיימות היום.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):
מכל ערי הפיתוח.

דוד מגן (הליכוד):
מבחינה פרקטית הלובי של חברי הכנסת בכנסת העשירית, הכולל ברוך השם סוף סוף עוד כמה רשויות מקומיות, מנסה להתבטא ולהשיג את החקיקה לעצמאותו או תרומה לעצמאותו של השלטון המקומי הן במסגרת ועדת הפנים והן במסגרת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. הזכיר כאן חבר הכנסת נחמיאס, כחבר ועדת הפנים, חלק מהגיגים ומחשבות שהוא העלה בוועדה, אשר הועלו, אדוני היושב-ראש, גם במסגרת הוועדה לענייני ביקורת המדינה. בעוד שבועות מספר ועדת-המשנה לשלטון המקומי, שבראשה אני עומד, תגיש את המלצותיה לכנסת, והייתי רוצה היום לפחות להדגיש שלוש נקודות, שעדיין לא גובשו, אבל ראוי בהחלט דווקא ביום חג זה לתת עליהן את הדעת.

הזכרתי את עניין המיפוי. אני חושב שללא מאמץ מיוחד אפשר וצריך להקים לאלתר צוות מייעץ, שבו יהיו חברים נציגי משרדי הממשלה ומרכז השלטון המקומי. אי-אפשר שלא להעיד על מרכז השלטון המקומי ועל ראשיו - בשנים האחרונות השכיל מרכז השלטון המקומי לגייס לעבודה מינהלית אנשי מקצוע מעולים, ואת תוצאות עבודתם אנחנו רואים בהעלאת רמת החיים ובשירותים המוניציפליים. על הגוף שאני מציע להקים יוטל לבחון בקביעות את הדרכים למצות נושאים שביצועם מחייב שותפויות בין משרדי הממשלה השונים לרשויות המקומיות.

אני גם מציע, שמשרד הפנים והמשרדים הייעודיים יקבעו, בשיתוף עם הרשויות המקומיות, תחשיבים וקריטריונים חד-משמעיים, שלפיהם תקבל כל רשות מקומית את הסיוע מהממשלה בגין מתן השירותים השונים וכן את הדרכים והמועד להעברת התקציבים בצורה מוסכמת לרשויות המקומיות. גיבוש מסגרת קבועה למתן הסיוע הזה לרשויות המקומיות היא חיונית במצב גירעוני של תקציבי הרשויות המקומיות, והיא תסייע להם לגבש את תקציבן השנתי במועד.

הערה שלישית שנדונה היום במסגרת הוועדה היא: כדי להשיג ייעול של השירותים הניתנים על-ידי הרשויות המקומיות ולהפחית את עלותם, יש להקים מערך שירותים שיינתן על בסיס אזורי. המטרה תושג על-ידי התארגנות של כמה רשויות מקומיות באיגודי ערים או על בסיס שותפות דומה. המגמה הזאת אכן ניכרת בפועל בשנים האחרונות. אני יודע שרק לאחרונה איחד משרד הפנים שלוש מועצות אזוריות בצפון. אני יודע שמשרד הפנים מתכוון לצרף כמה יישובים באזור חיפה לרשות אחת. אני חושב שהמדיניות המנחה את מרכז השלטון המקומי, יחד עם משרד הפנים, להקים עוד ועוד איגודי ערים, כדי לייעל את השירותים ולהוזיל את ההוצאות, היא מדיניות שהוכחה כנכונה.

אינני רוצה לדבר כרגע על מעמדו של ראש הרשות המקומית. אבל אינני יכול לעבור לסדר-היום כאשר אנחנו רואים אפליה בין הדרישות הנתבעות בבחירות חבר לרשות המחוקקת - חבר כנסת - לבין הדרישות המינימליות הנתבעות מחבר מועצה, חבר מועצת רשות מקומית. לא ייתכן, אדוני היושב-ראש, שחבר כנסת יוכל להיבחר גם כשהוא אדם שעבר עבירה שיש עמה קלון, ולעומת זאת תהיה הגבלה כלפי אותו גוף חשוב של שלטון מקומי, ושם נסתכל בזכוכית מגדלת ולא ניתן לאדם שעבר עבירה שיש עמה קלון להיבחר.
אני חושב שגם לגבי הרשות המחוקקת צריך להחמיר בדיוק באותה מידה כמו לגבי הרשות המקומית. כפי שהכנסת נסערה כאשר העיתונות מטילה דופי ללא צדק וללא בסיס כלפי חבר ממשלה או חבר כנסת, הכנסת איננה יכולה לעבור לסדר-היום כאשר בכל מקום ובכל אתר אנחנו רואים את העיתונות מושיטה אצבע מאשימה כלפי ראש רשות זו או זו. קראנו ושמענו לשמחתנו הרבה, שהתברר במקרה של ראש עירייה מסוים - ראשון-לציון - שהחשדות היו חשדות שווא. על כך קראנו בשורה אחת קטנה בעיתונות, לעומת קול התרועה הגדולה שהיתה כאשר נתגלו חשדות כביכול כלפיו. הייתי מציע לכנסת ולאמצעי התקשורת לנהוג באותה מידת כבוד כלפי ראשי הרשויות המקומיות כמו עם חברי הכנסת, ואם תרצו באותה מידת חומרה שנוהגים כלפי ראשי הרשויות המקומיות לנהוג גם כלפי חברי הכנסת.

לסיכום, אדוני היושב-ראש, מבלי להתכסות באצטלה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה, אני מבקש מהכנסת לקבוע חמש נקודות פרקטיות ביום הזה, שבו אנו מנתחים את יחסי הגומלין שבין השלטון המקומי ובין הרשות המחוקקת. הזכרתי את הצעתי והצעת חברים אחרים בכנסת לתת את הדעת לעניין בחירת ראש המועצה האזורית. שנית, מעל דוכן זה אני קורא למרכז השלטון המקומי לפתוח את שורותיו גם למועצות המקומיות החדשות שהוקמו בשומרון וביהודה. התפלאתי, כאשר הייתי בשבוע שעבר באריאל, לראות שיישוב מתפתח כזה, עיר פיתוח חדשה ומשגשגת, לא נהנית משיתוף פעולה וחברות במרכז השלטון המקומי.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):
זה דומה להרצלייה-פיתוח.

דוד מגן (הליכוד):
במידה מסוימת יש שם בתים שאפשר להתקנא ביושביהם. במידה מסוימת טוב יהיה אם תושבים רבים ילכו גם לאריאל ויבנו שם בתים יפים. זו לא בושה. טוב שזה דומה להרצלייה-פיתוח.

אמנון לין (המערך):
חבר הכנסת מגן, אני שומע שהם כן חברים במרכז השלטון המקומי.

דוד מגן (הליכוד):
לא. היום הם חברים באיגוד המועצות האזוריות בשומרון, ביהודה ובחבל-עזה. במרכז השלטון המקומי, המועצות המקומיות כמו אריאל, אלקנה, מעלה-אדומים, קריית-ארבע, אינן חברות. אני חושב שדווקא מרכז השלטון המקומי הוא זה שצריך להזמין אותם, ואין לחכות ליוזמה של היישובים הללו להצטרף למרכז השלטון המקומי.

הזכרתי את המיפוי המחודש של הגבולות המוניציפליים השונים. אני ממליץ שהממשלה תתפנה בהקדם לדון ביישום הקובץ השני של ועדת זנבר. אני מקווה שהכנסת תתפנה לחקוק חיקוק מיוחד, שיפריד בין הבחירות לרשויות המקומיות לבחירות לכנסת.
אני מקווה שתינתנה יותר סמכויות למבקר המדינה, אשר מבקר את הרשויות המקומיות ואת משרדי הממשלה, להתערב בחילוקי הדעות שביניהם ולהעניק לו - הצעתי זאת בהצעת חוק שטרם אושרה - סמכויות של בורר בין הרשות המקומית לבין משרדי הממשלה בכל עת שהביקורת תגלה שיש סתירה בין ההתחייבות של הממשלה ובין הדרישות של הרשות המקומית.

היו"ר מ' סבידור:
רשות הדיבור לחבר הכנסת תופיק זיאד, ואחריו - לחברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, יושבת-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחים נכבדים, בשם סיעת חד"ש והרשויות המקומיות הערביות הנני מברך את הכנסת, נשיאותה, חבריה ועובדיה לרגל חגה השנתי השלושים-וארבעה. טוב עשתה נשיאות הכנסת שהקדישה את ישיבתה החגיגית היום לנושא השלטון המקומי והרשות המחוקקת. רצוני לנצל הזדמנות זו כדי לברך את עמיתי, נציגי מרכז השלטון המקומי וחבריו, את ראשי הרשויות המקומיות בארץ.

חברי הכנסת, הקשר בין השלטון המקומי לכנסת אינו נראה בבירור מעל השטח, כי הוא אינו קשר ישיר. לעומת זאת בולט יתר-הקשר של הרשויות המקומיות עם הממשלה ומשרדיה השונים, בהיותו קשר ישיר ויומיומי. אך לאמיתו של דבר הכנסת היא זו שבאמצעות החוקים שהיא מחוקקת מסדרת את מכלול היחסים במדינה, ובכלל זה מערכת יחסיו של השלטון המקומי עם השלטון המרכזי, הרשות המבצעת.

חברי הכנסת, המצב הקיים גורם עיוותים רציניים בשלטון המקומי ובתפקודו, בגלל העדר חוקים מסוימים ובגלל פרצות בחוק הקיים. רצוני לפרט כמה מהמצבים שיש לתקנם על-ידי חקיקת חוקים מתאימים.

‎1. היחס בין הרשות המקומית לרשות המרכזית, זאת אומרת הממשלה ומשרדיה - הרשות המקומית היא חסרת סמכויות, והרשות המרכזית היא שקובעת לה הכול, עד פרטי פרטים, בכל המישורים, החל בתקציבים, תכנון ובנייה, וכלה בחוקי-עזר. דבר זה כובל את ידי נבחרי העם, אשר אינם פקידים, או פקידים זוטרים - עם כל הכבוד לפקידים.
מצב זה הופך את ראשי הרשויות, נבחרי העם, לפקידים אצל הפקידים הממשלתיים. יש לתקן את המצב הקיים ולחוקק חוק שיגן על הרשויות המקומיות בפני הרשות המרכזית, ושיבטיח להן עצמאות מספקת במסגרת חוקי המדינה בכל הנוגע לעבודתם.

‎2. התקציבים הרגילים ותקציבי הפיתוח - שיטת הקביעה של גודל התקציבים היא חסרת קריטריונים ברורים ומאפשרת קביעה שרירותית של התקציב, קביעה שנתונה לשיקולים פוליטיים או אישיים צרים מצד המשרדים והפקידים הממונים על ענייני התקציב. יש לחוקק חוק שימנע עיוות זה ויבטיח שוויון בין כל הרשויות המקומיות, תוך קביעת קריטריונים שווים לכולם, מבוססים בעיקר על מספר התושבים. למשל, ‎80% מהתקציב ייקבעו על בסיס זה, ו-‎20% ייקבעו לפי הצרכים המיוחדים של רשות זו או זו.

‎3. אחריותם של משרדי הממשלה לשירותים הממלכתיים - הגורם העיקרי למשבר הכספי ברשויות המקומיות ולפגיעה ברמה של השירותים הממלכתיים הוא, שמשרדי הממשלה, שחייבים לכסות את כל ההוצאות עבור שירותים אלה, אינם עושים כן, והרשויות המקומיות הן אשר נושאות בעול זה. ‎30% ואף יותר מההוצאות של החינוך אינן מכוסות על-ידי הרשות המרכזית אלא מהתקציב הרגיל של הרשויות המקומיות, קרי מפת לחמן של הרשויות, אף שהחינוך הוא חובה וחינם. סכומים עצומים אלה, המסתכמים במאות מיליוני שקלים ואולי יותר, גורמים לגירעונות קופתיים ולגירעונות מצטברים של הרשויות המקומיות. יש לחוקק חוק המחייב את המשרדים הממשלתיים לשאת בכל ההוצאות של השירותים הממלכתיים.

‎4. הצמדה למדד של חובות משרדי הממשלה לרשויות המקומיות - הרשויות המקומיות סובלות מאי-הזרמה בזמן של תשלומי משרדי הממשלה על חשבון העברות שוטפות ותקציבי פיתוח. לפני כשלוש שנים חוקקה הכנסת חוק, המחייב כל אזרח לשלם כל חוב שלא שולם בזמן לרשות המקומית עם ריבית והפרשי הצמדה, כדי לשמור על ערכו הריאלי של התשלום במצב הקיים של אינפלציה קטסטרופלית. אך מה על חובות הממשלה שאינם משולמים בזמן לרשויות המקומיות? דבר זה הוא גורם עיקרי למצוקתן הכספית של הרשויות המקומיות. על כן יש לקבוע בחקיקה חוק המחייב משרדים אלה בתשלום חובותיהם עם ריבית והפרשי הצמדה. הצדק מחייב זאת, המוסריות מחייבת זאת.

בנוסף: א. אנו עדים בכלל, ובמיוחד בזמן האחרון, לתופעה מסוכנת של פגיעה בעובדי רשויות מקומיות, בהשחרת שמם, על-ידי המשטרה למשל, ואפילו רדיפתם ומעצרם לא על בסיס פלילי אלא על בסיס של השקפת עולם, עמדה פוליטית או פלילית ציבורית.
דוגמאות לא חסרות, מראש עיריית תל-אביב ועד לראש מועצת אום-אל-פחם, שהשתמש בסמכותו החוקית וסגר את בתי-הספר בכפר ביום השביתה הכללית ב"יום האדמה", כדי למנוע דברים לא רצויים שעלולים להתרחש אם לא יפעל כך. אסור לקצינים מסוימים לנצל לרעה את סמכויותיהם. יש לנהוג בכבוד כלפי נבחרי העם. לדעתי יש מקום לבדוק ברצינות את האפשרות שהמשטרה תהיה כפופה לרשות המקומית, כדוגמת הקיים בארצות שונות בעולם.

ב. בין חברי הכנסת יש כמה ראשי רשויות מקומיות. הנני מציע לתקן את פקודת העיריות בצורה שתאפשר את הזמנתם כחברים מלאים בישיבותיה של ועדת החוקה, חוק ומשפט בדיונים בכל חוק או תיקון הקשורים ברשויות המקומיות.

חברי הכנסת, התמונה של השלטון המקומי במגזר הערבי היא קשה ביותר. מעל במה מכובדת זו העלינו מאות פעמים את בעיותיהן של המועצות המקומיות הערביות ואת אפלייתן. ראשי רשויות אלה והוועד הארצי שלהן העלו את מצבן במאות תסקירים ובפגישות עם נציגי משרד הפנים בפרט ושאר המשרדים בכלל. רק ב-‎10 בחודש זה נפגשו נציגי הוועד הארצי עם שר הפנים והגישו לו תסקיר בנושא זה. עובדה היא שבשני שלישים מהכפרים הערביים, שמספרם עולה על ‎150, אין מועצות מקומיות. ובמקום שקיימת מועצה מקומית היא קיימת, על-פי רוב, רק באופן פורמלי וללא תוכן ממשי. פיזור מועצות מקומיות הוא תופעה נפוצה - בשנה שעברה בלבד פוזרו ארבע מועצות. כל זה על בסיס של שיקולים פוליטיים. מפזרים את המועצה וממנים את ראשה הכושל לראש ועדה קבועה.

לרשויות המקומיות הערביות ועד ארצי שנבחר באופן דמוקרטי בתחילת שנת ‎1975. יועצו דאז של ראש הממשלה לעניינים ערביים, מר שמואל טולידאנו, ומנכ"ל משרד הפנים מר חיים קוברסקי, השתתפו אישית בכנס שבחר בוועד ובירכו על כך. לאחר שנתיים או שלוש שנים, כשנכשלו כל המאמצים להפוך את הוועד לחותמת גומי למדיניות הרשמית, הפסיק משרד הפנים את הכרתו בוועד. מוזר, אבל עובדה.

תקציביהן הדלים של הרשויות הערביות הם אנדרטה של אפליה. התקציבים הרגילים הם לא יותר מ-‎30% לנפש מהתקציבים ברשויות היהודיות. העיוות מתחיל בבסיס הדל של התקציבים הרגילים של הרשויות הערביות, ואותו צריך להשוות עם הבסיס התקציבי של הרשויות היהודיות, בכל מה שנוגע לשירותים הקיימים בפועל. תקציבי הפיתוח כמעט אפסיים, ומבוססים אך ורק על קווי אשראי, בו בזמן שקווי האשראי מהווים רק חלק קטן מאוד מתקציבי הפיתוח של הרשויות היהודיות. כתוצאה מתקציבים דלים אלה עומדים הכפר הערבי והרשויות המקומיות הערביות בלי יכולת לפתור את בעיותיהם הבוערות והאלמנטריות. היישוב הערבי נשאר ללא ביוב, ללא כבישים, ללא מדרכות, ללא מועדוני נוער וחיים תרבותיים וספורטיביים, ללא כיתות לימוד מספיקות, וללא אלפי דברים אחרים שהרשויות היהודיות נהנות מהם כחלק מהחיים הרגילים היומיומיים שלהן.

נוסף על כך, הרשויות המקומיות הערביות פועלות כמעט ללא מנגנונים. אם נוציא מהחשבון את שרתי בתי-הספר, המספר הממוצע של עובדי הרשויות המקומיות הערביות אינו עולה על שניים או שלושה פקידים.

לכפרים הערביים ולרשויות הערביות לא נשארה קרקע למחיה, לפיתוח ולבנייה, כתוצאה מתהליך ההפקעה הנמשך כל השנים. תוכניות הייהוד והמצפים חונקים את הכפר הערבי. רק במספר מועט של כפרים ערביים קיימות תוכניות מתאר. בארבעה מקומות - נצרת, שפרעם, טייבה וטירה - קיימות ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה. בגליל קיימת מועצה לפיתוח הגליל, המורכבת על טהרת הרשויות המקומיות היהודיות. הרשויות המקומיות הערביות נשארו עם שטח בנייה ושטח שיפוט מחניק. תהליך זה נמשך גם היום. רק בשבועות האחרונים הועברו יותר מ-‎000,150 דונם, השייכים ל-‎16 כפרים ערביים בגליל, לשטח שיפוט המועצה האזורי משגב, שהוקמה למטרה זו. וזאת רק ההקדמה להפקעת קרקע זו ולהידוק טבעת החנק סביב צווארם של הכפרים האלה. השלטונות מתחילים להוציא לפועל תוכניות של סלילת כביש בגליל המערבי, שיבלע עוד אלפי דונמים מאדמות הכפרים הערביים באזור זה. המועצות הערביות אינן נהנות מן הפרויקטים החשובים, במיוחד של רווחה ושיכון, שתקציביהם מגיעים למיליארדים שקלים מדי שנה, כמו פרויקט שיקום השכונות ותוכנית "בנה ביתך". לפי איזה חוק ולפי איזה היגיון אפשר להסביר אפלייה זועקת זו?

כל זמן שהקרקע בוערת בכפרים הערביים וכל זמן שעונת הבחירות מתקדמת - משמיעים האחראים אגדות על תוכניות פיתוח ותיעוש בכפר הערבי. הזמן עובר, העונה עוברת, עשרות שנים עברו - ואין תיעוש ואין פיתוח. הכפר הערבי דורך במקום ללא תעשייה, ללא מקורות הכנסה וללא פיתוח. בעיותיו נעשות יותר ויותר טרגיות.

בתזכיר שהגישו נציגי הוועד הארצי של הרשויות המקומיות הערביות לשר הפנים, בפגישה עמו ביום ‎10 לחודש זה - תזכיר החתום על-ידי יושב-ראש הוועד - כתוב: "הזלזול בראש הרשות המקומית הערבית הפך לתופעה נפוצה במוסדות הרשמיים". זלזול זה הגיע עד כדי רדיפה ואפילו מעצרים ואיומים נגד ראשי רשויות ערביות על רקע עמדות פוליטיות וציבוריות. אנחנו עדיין זוכרים איך הממונה על מחוז הצפון השליך כלב כנגד ראש מועצת איכסל. הדוגמה האחרונה קשורה בראש המועצה של אום-אל-פחם, מר מוסטפא מחמיד.

חברי הכנסת, מצב קשה ומסובך זה של הרשויות המקומיות הערביות נמשך תחת עינה של הרשות המחוקקת. יותר מכך, בעיותיה של האוכלוסייה הערבית בישראל, המהווה ‎15% מכלל האוכלוסייה של הרשויות המקומיות הערביות, אינן משתקפות די בעבודת הכנסת וועדותיה ואינן זוכות בתשומת לבן. יש לציין שקיימות פרצות מחושבות, בכמה חוקים, המאפשרות לרשות המבצעת להמשיך בקיפוח הרשויות המקומיות הערביות. קיימים גם חוקים המאפשרים לשרים להוציא צווים המבוססים על אפליה. דוגמה לכך הן קצבאות הילדים. משפחה יהודית מקבלת פי-שניים מן הקצבה שמקבלת משפחה ערבית בעלת אותו מספר ילדים; או: החלטות ועדת קצב המחייבות את הסטודנט הערבי לשלם פי-שניים מעמיתו היהודי. אלה הן רק שתי דוגמאות מתוך רבות אחרות, המעידות על אפליה בפני החוק, ולא רק בפועל.

חברי הכנסת, שוויון הינו ערך עליון של כל חברה בריאה; שוויון לאומי, שוויון אזרחי. על הכנסת, הרשות המחוקקת, להבטיח ערך עליון ואלמנטרי זה ולסגור כל פרצה בחוק הקיים ולחוקק חוק או מערכת חוקים המבטיחים שוויון זכויות לכל אזרחי המדינה בפני החוק ובהפעלתו - מדינה אחת וחוק אחד לכולם, שוויון לכולם, תקציבים שווים, פיתוח שווה ויחס שווה לכל האזרחים בכל הרשויות המקומיות, יהודיות כערביות.

אדוני היושב-ראש, סעדנו על שולחנך היום בצהריים. השולחן היה ערוך כיד המלך. האוכל היה טעים מאוד. החלפנו חיוכים, וזה היה מעודד. אני מקווה, שבנוסף על זה יצא משהו טוב מן הישיבה הזאת.

היו"ר מ' סבידור:
תודה לחבר הכנסת תופיק זיאד. אני מזמין את חברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו. אחריה נשמע את כבוד שר הפנים.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אורחינו ראשי הרשויות המקומיות, גם אני מברכת על היוזמה של יושב-ראש הכנסת בהחלטתו להקדיש ביום חגה של הכנסת דיון מיוחד לנושא השלטון המקומי והרשות המחוקקת. ראוי הנושא וראויים העוסקים בו לתשומת לב הכנסת, אך לא רק ביום חגה אלא בכל ימות השנה. לדעתי, הכנסת העשירית לא תצא ידי חובתה כלפי השלטון המקומי אם לא תחוקק חוק-יסוד על בסיס מסקנות ועדת זנבר בענייני השלטון המקומי, אשר יקבע ברורות את חלוקת התפקידים הרצויה ואת יחסי הגומלין בין השלטון המרכזי לבין השלטון המקומי, מערכת המימון של הרשויות המקומיות וכן סמכויות השלטון המרכזי בתחום הפיקוח והביקורת על פעולות השלטון המקומי.

אדוני היושב-ראש, הכנסת חבה חוב היסטורי לרשויות המקומיות. הפרלמנטריזם הדמוקרטי שעליו מושתתת הכנסת ינק מן המסורת של הקונגרס הציוני מחד גיסא, ומאידך גיסא מהחיים הדמוקרטיים שאפיינו את השלטון המקומי בערים ובמושבות בתקופת המנדט, שהקנו זכות בחירה אקטיבית ופסיבית לאזרחים ובמיוחד לנשים, זכות שלא היתה קיימת עדיין בחלק ממדינות אירופה באותן שנים.

במדינה בעלת משטר דמוקרטי מהווה הרשות המקומית תא יסודי וחיוני, עצמאי בפעולותיו, המשרת את ענייניהם וצורכיהם של האזרחים המתגוררים בתחום שיפוטו. האוכלוסייה שבתחום הרשות המקומית מגוונת ומורכבת מצעירים וממבוגרים, מוותיקים ומעולים חדשים, שבאו מארצות שונות בעלות מסורת ותרבות שונות. בנוסף על התפקידים הספציפיים המוטלים עליה, מהווה הרשות המקומית, במידה רבה, כור היתוך למיזוג גלויות. היא גם מטפלת בבעיות של עוני ומצוקה כלכלית וחברתית ודואגת באופן מתמיד להבטחת איכות החיים של אזרחיה ולשמירה על שמו הטוב של היישוב, שלא ייפגע.

מאז הכנסת הראשונה נתקבלו בישראל חוקים רבים, בתחומים שונים, במיוחד בתחום המדיניות הסוציאלית. החוקים הציגו את מדינת ישראל כאחת המדינות המתקדמות ביותר בתחום מדיניות הרווחה. אך לעומת זאת, בתחום התחיקה המוניציפלית קיים פיגור עצום. רוב ההוראות והתקנות שלפיהן פועלות הרשויות המקומיות מתבססות על פקודת העיריות משנת ‎1934. אסור לנו לשכוח שפקודה זו הותקנה על-ידי השלטון המנדטורי הזר כמכשיר להבטיח פיקוח, תלות ושליטה מוחלטת של השלטון על היישובים ולמנוע מן המוסדות הנבחרים של היישוב לפעול כגורם לאומי עצמאי. מאז חלפו ‎50 שנה. מדינת ישראל קמה, התפתחה והתעצמה. אנו כבר בכנסת העשירית, אך הפקודה המנדטורית משנת ‎1934 טרם נשתנתה והיא עדיין שרירה וקיימת, דבר המנוגד לכל היגיון ופוגע ביכולת התפקוד של הרשויות המקומיות ובעצמאותן. אומנם במרוצת השנים הוכנסו תיקונים, אך החוק הקיים איננו תואם את ההתפתחות ואת הצרכים של הקהילה המודרנית, שהרשות המקומית היא הביטוי שלה.

הסמכויות המוגבלות של הרשויות המקומיות והתלות המוחלטת בשלטון המרכזי, בכל תחומי פעולותיה, מתסכלות, ובצדק, את ראשי הרשויות ונבחרי המועצות, מגבילות את פעולותיהם ומונעות יוזמות חיוניות בפיתוח ובקידום היישוב.

מציאות זו פוגעת בראש ובראשונה בתושבים, הזכאים ונזקקים לשירותים משופרים, שהרשות חייבת לספק להם. בכל יישוב משמשים ראש הרשות וסגניו כתובת לתלונות ולהאשמות על אי-אספקת שירותים נאותים כתוצאה מסחבת ומביורוקרטיה מצד השלטון המרכזי, הרשאי לעכב פעולות, לעכב הזרמת הכספים המגיעים לרשות למימון השירותים, או לבטל החלטות שהתקבלו על-ידי הרשות המקומית הנבחרת, דבר הפוגע במעמדם של חברי מועצת הרשות כנבחרי הציבור.

כבוד היושב-ראש, בשנים האחרונות גברה התלות של השלטון המקומי בשלטון המרכזי. גם סמכויות שר הפנים המכובד, אשר בתוקף תפקידו צריך להיות הנציג של השלטון המקומי בממשלה והאחראי להבטחת תקציבים למימון פעולותיהן של הרשויות המקומיות, הוגבלו במידה ניכרת. היום הכול יקום וייפול על-פי רצונו של שר האוצר, אשר ריכז בידיו את מרבית סמכויות השרים - בהסכמתם המאולצת - ולצערי הרב, הכנסת נתנה אישורה לכך. אדוני היושב-ראש, פיחות חל לא רק במעמד ראשי הרשויות, אלא גם בסמכויות השרים, ולצערי אנו חשים ומרגישים בכך על כל צעד ושעל. שינוי זה יצר מצב שאין לו אח ורע במדינה דמוקרטית - תלות מוחלטת לא רק של שר הפנים אלא גם של הרשויות המקומיות בשר האוצר. מצב זה מקשה עוד יותר את התפקוד התקין והיעיל של הרשות המוניציפלית ומאפשר לשר האוצר לקיים מדיניות של "איפה ואיפה" לגבי צורכי הרשויות המקומיות, בהתאם לסולם עדיפויות הרצוי לו - דבר הגורם להתמרמרות בקרב ראשי הרשויות המקומיות.

אדוני היושב-ראש, הרשויות המקומיות נמצאות בתווך - בין הרשות המחוקקת ובין הרשות המבצעת. תפקידה של הרשות המחוקקת הוא להקנות סמכויות וזכויות לרשות המקומית, כדי לשמור על עצמאותה בתחומים שנמסרו לטיפולה ולאחריותה ולמנוע מהשלטון המרכזי להופכה לזרוע המבצעת את מדיניותו, והמקבלת ללא עוררין את קביעותיו, ולהעמידה כמי שנותנת שירותים שהמדינה חייבת לספק לאזרחיה מבלי שתהיה שותפה בקביעת המדיניות והמסגרת התקציבית. הרשות המקומית נדרשת לבצע מדיניות זו מבלי שיועמדו לרשותה האמצעים הכספיים הדרושים למימון אותם שירותים - חינוך, בריאות וסעד, כמתחייב מהחוקים שנתקבלו על-ידי הכנסת. לא פעם אחת נאלצים ראשי הרשויות וסגניהם לחזר על פתחי בעלי המאה, שהם בעלי הדעה, כדי לקבל את המגיע להם על חשבון אותם כספים שהוציאו למימון השירותים, כספים שלוו מהבנקים ועבורם הם משלמים ריבית גבוהה, ריבית שאינה מובאת בחשבון בעת העברת הכספים על-ידי המשרדים הייעודיים. וכך הן צוברות גירעונות שמכבידים עליהן ועל תפקודן התקין.

אדוני היושב-ראש, אני רואה חובה נעימה לעצמי להביע בשמי ובשם חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה הערכה והוקרה לראשי הרשויות המקומיות, לראשי המועצות האזוריות ולסגניהם, לחברי המועצות ולכל העובדים על עבודתם המסורה והנאמנה במילוי השליחות שהוטלה עליהם לשרת את ציבור האזרחים. זוהי עבודה קשה, מורטת עצבים וכפוית טובה. הם עומדים בקו הראשון של המערכה היומיומית, כדי לתת שירותים ברמה נאותה ולהבטיח איכות חיים טובה לתושבים. ראש הרשות המקומית ועובדיה הם הכתובת לאזרח בעת מצוקה וסבל, בשמחה ובאבל. אך לא אחת הם נשחקים בסבך הביורוקרטי, שאתו הם צריכים להתמודד ביישום ההחלטות המתקבלות על-ידי הרשות המרכזית, מבלי שנשאלו ומבלי שנתנו הסכמתם.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה המשיכה בדרכן של קודמותיה, ומראשית כהונתה בכנסת העשירית קבעה לה כקו מנחה בכל דיוניה בנושאים המוניציפליים לראות במרכז השלטון המקומי את מי שמייצג את כל הרשויות המקומיות במגזר היהודי ובמגזר הלא-יהודי, ואת ארגון המועצות האזוריות כמי שמייצג את הרשויות המאוגדות במסגרת אזורית, ונותנים לו את המעמד הראוי לו, מעמד שווה לזה של הממשלה. פעלנו ואנו פועלים כדי להקנות לו יותר עצמאות בפעולותיו ופחות תלות בשלטון המרכזי. מערכת יחסי הגומלין בין השלטון המרכזי ובין השלטון המקומי - דוח ועדת זנבר - היתה מן הנושאים שהעסיקו את הוועדה בדיוניה. אך לצערי אינני יכולה לציין שהתקדמנו בהשגת מטרה זו.

ביום זה ומעל במה נכבדה זו אני יכולה להבטיח, שכמו בעבר כן גם בהווה ובעתיד נעמוד לימינן של הרשויות המקומיות ונראה את עצמנו כנציגיהן. נעשה את כל האפשרי למלא את החלל בתחום החקיקה, כדי להבטיח לרשות המקומית את המעמד והסמכות שיאפשרו לה לתפקד בצורה יעילה ולמלא חובתה כלפי אזרחיה על הצד הטוב ביותר.

ועדת הפנים ואיכות הסביבה תמשיך לפעול, בעזרתם של כל חברי הכנסת מהסיעות השונות, שלרשות המקומית יהיה מעמד שווה הלכה למעשה לזה של השלטון המרכזי בתחומי הפעולה המשותפים לרשויות המקומיות ולשלטון המרכזי; ושבשיקולים הכלל-ארציים של החברה והמשק יובאו בחשבון השיקולים הספציפיים של צורכי המקום ורצון תושביו בכל הקשור לאספקת השירותים ותוכניות הפיתוח. נפעל שלרשויות המקומיות יובטחו, על-פי חוק, מקורות המימון הדרושים למילוי תפקידיהן. ייקבעו תקנים במשותף על-ידי הממשלה ומרכז השלטון המקומי לסל שירותים תקני ולסל הכנסות עצמיות תקני לכל רשות מקומית בהתחשב ברמה החברתית והכלכלית של היישוב ובמצבו הגיאופיסי. ונפעל להרחבת יוזמת החקיקה בתחום המוניציפלי כדי לשפר ולייעל ולהקל על אזרחיה ולשחררה מהחובה ומהצורך באישור התקציב ובאישורם של חוקי-עזר על-ידי כבוד שר הפנים.

אדוני היושב-ראש, ועדת הפנים ואיכות הסביבה הקדישה דיונים רבים לנושאים שבהם מתלבט המגזר הערבי והדרוזי. אני יכולה לציין בברכה את ההתקדמות שחלה בהכנת תוכניות המתאר ליישובים במגזרים אלה, בתוכניות הפיתוח והבנייה ובארגון יישובם של הבדואים במרכזים המבטיחים להם שירותים חיוניים. כן אני יכולה לציין את ההתקדמות שחלה בתודעת האוכלוסייה במגזר זה לגבי חשיבות הרשות המקומית ויכולתו של מוסד זה לפעול לקידום העיר והכפר באספקת שירותים חיוניים, המאפשרים לכלל ולפרט התקדמות בכל מגזרי החיים.

יש לברך על שיתוף הפעולה הקיים בשלטון המקומי בין ראשי הרשויות במגזר הערבי והדרוזי ובין המגזר היהודי ועל השתתפותם של ראשי הרשויות במגזר הערבי והדרוזי במרכז השלטון המקומי ובמוסדותיו. בשיתוף פעולה זה הערובה להגברת ההידברות ולהעמקת ההבנה והאחווה בין כל חלקי האוכלוסייה השונים ולשיתוף פעולה בכל התחומים האחרים.

אדוני היושב-ראש, השלטון המקומי היה כור ההיתוך לצמיחת מנהיגות מקומית צעירה, דינמית, בעלת כישורים ויכולת, שבחלקה הגדול היא מקרב הדור הצעיר של העולים החדשים, ובעיקר יוצאי אסיה ואפריקה. חלק מהם שמענו היום, ואנו יכולים להיות גאים בהם. הרשות המקומית היא בית-ספר נפלא ללימוד בעיות המדינה, המשק והחברה, בית-ספר שממנו צמחה גם מנהיגות לאומית. יש לעודד מעורבות של צעירים מקרב האינטליגנציה בחיים המוניציפליים.

אדוני היושב-ראש, אני מצטערת לציין, שבתחום המוניציפלי קיים פיגור גדול בייצוג נשים, בשילובן ובקידומן, ובמיוחד בתחום שירותי החינוך, הרווחה והפעולה הקהילתית, דבר שאין לו כל הצדקה. יש נשים המסוגלות ויכולות למלא כל תפקיד שיוטל עליהן. אך בתחום זה יש משום-מה קונסנסוס בין כל המפלגות לדחוק את הנשים מהייצוג המוניציפלי, דבר שיש בו משגה ועוול לנושא עצמו. אני רוצה לקוות שבבחירות שתתקיימנה השנה יחול שינוי משמעותי ונשים תתפוסנה את המקום הראוי להן במגזר זה.

ולבסוף, אדוני היושב-ראש, ביום חגנו זה, אני פונה אל כבוד שר הפנים - ואני מאחלת לו ביום הולדתו הרבה בריאות והרבה כוח להמשיך בתפקיד ובמשימות שהטיל על עצמו היום ויטיל על עצמו בעתיד, ואני מקווה שהוא יהיה לנו היום איש בשורה; הוא ידבר אחרי - ליזום חקיקה שתחליף את החקיקה הקיימת מהתקופה המנדטורית, ויובא לפנינו חוק חדש שיגביר את עצמאות הרשות המקומית, יגדיל סמכויותיה ויסדיר את מערכת המימון שלה.

אני פונה אל שר הפנים בבקשה ליזום דיון בממשלה על דוח ועדת זנבר. הגיע הזמן לכך, אדוני שר הפנים. תטיל את משקלך בעניין הזה, ולך יש בממשלה הזאת משקל די נכבד, אתה אחד השרים הבכירים. הגיע הזמן להחליט על דרכי ביצוע של המלצות הוועדה הזאת ודרכי יישומן. יש לתת את הדעת על עריכת רפורמה ארגונית ומינהלית במשרד הפנים לשם התאמתו למשימות החדשות.

אני מאחלת לכל ראשי הרשויות המקומיות ולכל העובדים הצלחה בכל מעשיהם.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה בהזדמנות זו, ביום חגה של הכנסת, לברך אותך, את כל עובדי הכנסת ואת משמר הכנסת בברכת תודה והערכה על עבודתם המסורה והנאמנה ועל פעולתם לשמירה על מעמדה של הכנסת ועל יוקרתה.

היו"ר מ' סבידור:
תודה לחברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, יושבת-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה. אני מתכבד להזמין את שר הפנים.

שר הפנים י' בורג:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, גם אני מצטרף הן למברכים והן לברכות על הדיאלוג הזה בין בית-המחוקקים לבין השלטון המקומי, ביום זה, יום ההולדת של הכנסת. אם לדון לפי מספר המשתתפים, זה יום דל, בגימטריה זה ‎34; אם לדון לפי הנושא - אז זה כמובן יום לבב, כי הנושא הוא מלבב, נוגע ללב וחשוב ביותר.

במקורות להיסטוריה של עם ישראל של הפרופסור דינור, שהיה שר החינוך, מרוכזים באופן נפלא פרקים מיוחדים מהמסורת העתיקה של חיי קהילה, מוסדותיה, סמכותה וסדריה. ידועים דברי רבנו משה בן מימון בהלכות מתנות עניים, פרק ט' הלכה ג'. וכך אומר רבנו משה בן מימון: "מעולם לא ראינו ולא שמענו בקהל מישראל שאין להן קופה של צדקה". ובמקור אחר מאותה תקופה אנחנו מוצאים: "שטר אחד שעושין זקני הקהל והדיינין להשוות ביניהן כמה ייתן כל אחד ואחד בכך וכך מס או בכך וכך צדקה, והיא הנקראת שטר ההשוויה; ואתה מוצאה על ענייני הכלל שעושין אותה בית-דין או זקני העדה הבקיאין בכל עסקי העיר להסיר המחלוקת מפורעי המסים"; "פורעי" - הכוונה כאן משלמים, לא מתפרעים.

ובספר "כל בו", גם הוא מתחילת ימי הביניים, אנחנו מוצאים דבר שהוא חשוב גם היום: "ואם עושין בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת, ורוב בני העיר מן המהוגנים מתרצין בדבר, אין האחרים יכולים לבטל התקנה ולומר: נבוא עמכם לבית-דין, כי אין ליישב בית-דין בדבר, כי הכול לפי ראות עיני טובי העיר. ומנהג קדומים הוא". נדמה לי שיש בזה משהו מן ההיסטוריה שלנו ומשהו מהסמכויות, שבלי סמכויות גם במישור המוניציפלי המקומי אי-אפשר לערוך דיונים ולהסדיר את העניינים שיש צורך להסדירם.

אנחנו יודעים מאז מונטסקייה, ‎LOI DE ESPRIT'L, משנת ‎1760 או ‎1762, על שלוש הזרועות - - -

היו"ר מ' סבידור:
אני מביע פליאה על זיכרונך.

שר הפנים י' בורג:
אני אמרתי בערך, מפני שהוא כתב גם את - - - את האחד כתב ב-‎1760 ואת האחר ב-‎1762, אינני זוכר כרגע בדיוק איזה, ואני מבקש סליחה. בכל אופן העובדה נשארת, שמונטסקייה כתב על שלוש הזרועות: המחוקקת - כאן הכנסת - השופטת והמבצעת, קרי הממשלה. אבל אנחנו יודעים, שהחלוקה שהוא עשה אז היתה בה קצת אידיאליזציה, בייחוד של המשטר שהיה קיים באנגליה. הרי בצרפת ב-‎1760 עוד היתה המלוכה, וב-‎1789 היתה המהפכה הצרפתית נגדה. אם כן, היתה קצת אידיאליזציה של המשטר באנגליה. אבל אנחנו יודעים, שמאז ניתוספו שני דברים חשובים, אחד מהם שייך לעניינא דיומא. הדבר האחד הוא הזרוע המבקרת. כי בלי ביקורת כספית, אדמיניסטרטיבית, בתוך דמוקרטיה חיה, יעילה ופעילה, אין המשטר יכול להתקיים. אם הוא רוצה להיות משטר דמוקרטי הוא צריך להיות פתוח ונתון לעיני הביקורת. הדבר השני שייך לעניינא דיומא, הוא הזרוע המאזנת. מפני שלשלטון יש כמה פנים, באשר הוא פועל בכמה וכמה מישורים. המישור המרכזי והמישור המקומי תלויים זה בזה, ולכן צריך להיות איזון. התחנה של האיזון היא בכנסת, באשר היא מחוקקת, באשר היא מבקרת, והיא ממילא גם ממונה על המאזן והאיזון של הדברים.

אני חושב, שהשלטון המקומי הוא החוליה המקשרת בין הממשלה, שמדברת על כלל החוקים, בין הכנסת אשר מחברת את כללי החוקים וחוקים כלליים, לבין האזרח, כמו שאומרים האדם הקטן, על צרותיו או שמחותיו היום-יומיות והליל-ליליות. החוליה המקשרת בין הכלל לבין הפרט היא השלטון המקומי. בית-המחוקקים כאמור מחבר את המעגלים השונים שבהם אנחנו חיים.

כאשר אמר הקדוש-ברוך-הוא לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך מבית אביך", הוא למעשה קבע את שלושת המעגלים שבהם מתנהלים חיי האדם. "לך לך מארצך" - זוהי המסגרת הלאומית, המדינית; "ממולדתך" - זו המסגרת המקומית, שם אדם נולד, שם שורשיו האישיים; ו"מבית אביך" - זה המעגל של המשפחה. אבל כולם שייכים יחד.

עכשיו אני רוצה להתייחס לכמה מהדברים היותר-יסודיים אשר נאמרו. יושב-ראש הכנסת דיבר על האוטונומיה של השלטון המקומי. לא מפני שאני קצת התמחיתי בהלכות אוטונומיה, גם אוטונומיה תיאורטית וגם אוטונומיה יזומה, עדיין לא ישימה, אני חושב שהעניין הרבה יותר מסובך. הוא מסובך מפני שאנחנו חיים ב"אלטנוילנד". אנחנו חיים במסגרת מדינית, דמוגרפית ודמוקרטית גם יחד, אשר יש בה בנות מאה, כמו ראש-פינה ופתח-תקווה; יש בה עיר כמו תל-אביב, אשר נוסדה כאשר אני נולדתי; יש בה מקומות אשר מוזכרים בתנ"ך, כמו באר-שבע או אשדוד או אשקלון, אבל חייהן התחילו מחדש רק אחרי הכרזת המדינה. יש בה אנשים אשר חלקם לא נולדו כאן, חלקם אנשים שלא היתה להם מסורת דמוקרטית של ניהול עצמי, חלקם אנשים שבאו ממשטרים קומוניסטיים.

חלק מהמקומות הללו מיושבים על-ידי אנשים שלא נתנו להם להיות שותפים בניהול הדמוקרטי האזרחי של המדינה שממנה באו. לכן היישום של האוטונומיה שונה. דינו של מקום קטן אינו כדין מקום גדול; הדין של מקום ותיק אינו כדין מקום חדש; הדין של מגזר שאנחנו רוצים לקדם אותו, כמו המגזר הערבי, אינו כדין מקום מיושב מזמן ומנוהל מזמן באופן אחר.

נוסף על כך, נראה מצד אחד את ההיקף של המשק המקומי המוניציפלי, ומצד שני נראה גם מהיכן ירק זה חי. אני יודע שהרבה פעמים ראש הרשות הוא גם רש, בלי אמצעים. אנחנו יודעים זאת. אבל אלה שאומרים דברי ביקורת על האוצר, אסור להם לשכוח את הפתגם הידוע: "למי המאה - לו גם הדעה". לא יכולה להיות חלוקת עבודה - ואדבר עליה - שהמדינה נותנת את רוב ההכנסות ולא יהיה לה גם משהו לומר לראש עיר, שמעדיף שיש במקום מסוים משיכון במקום אחר בעירו.

היום יש למעלה מ-54,000 משרות ברשויות המקומיות, ובכלל זה המורים בבתי-הספר התיכוניים.

היו"ר מ' סבידור:

שר הפנים י' בורג:
המורים בבתי-הספר היסודיים אינם פקידי השלטון המקומי. על ההיגיון של הדבר אפשר להתווכח, וכמה חברי כנסת העלו את העניין. יש דברים שכך גדלו, אבל אין זאת אומרת שכל גידול הוא תמיד טוב. אינני רוצה לומר שזה גידול ממאיר, אבל הוא גידול שמחלק את המשקלות לא באופן לוגי. אנחנו לומדים - זה עם שגילו ‎500,3 שנה, גיל הגלות היה 2,000 שנה כמעט, וגיל המדינה עד היום ‎35 שנה - לומדים, אם כן, מהניסיון, ואני לא חסיד גדול של החלוקה הזאת. אומנם החוק מחייב, אבל לעומת זאת המדינה נותנת את הכסף, וכאן - מישהו אחר. יש בזה עוד הרבה סוגיות, ועוד מעט אדבר עליהן; נוכל אולי להתגבר, אבל בכיוון של - "למי המאה, לו גם הדעה"; בכל אופן לא חוסר דעה באופן מוחלט.

המענקים שניתנים על-ידי משרד הפנים מכסים ‎25%-27% של תקציבי הרשויות בממוצע; המשרדים הייעודיים, בייחוד רווחה וחינוך, מכסים ‎28%-30%; ההכנסות המועברות - מסביב ל-‎15%; המקורות העצמיים של הרשויות המקומיות - אחד המרבה ואחד הממעיט, כולם בחברה טובה - ‎28%.

מורי ורבותי, אם המקורות העצמיים הם בערך באותו שיעור כמו המענק של משרד הפנים, בתור מענק - איך אומרים בעברית - פרופר, ונוסף על זה יש עוד המשרדים הייעודיים מכאן, וזה פי שניים מההכנסות המועברות, אז נדמה לי שאנחנו צריכים להיות קצת יותר זהירים בהתקפות על השלטון המרכזי, כשהוא רוצה להשתמש בזכותו ואני אומר בחובתו - לביקורת מתמדת ואינטנסיבית. כמובן, ביקורת צריכה להיות גם אינטליגנטית, שאם לא כן באותו אזמל שאתה עושה את הניתוח של העניין אתה יכול לגרום גם פצעים, ודבר זה קורה לפעמים, לצערי, בטיפולים בתקציבי הרשויות.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):
צריך לקחת מנתחים טובים.

שר הפנים י' בורג:
גם פציינטים טובים.

אם כן, בשנים האחרונות הבאנו לבית הזה תחיקה אשר נוגעת לשלטון המקומי - והרי זה הנושא שבו אנחנו עוסקים היום. בשנת ‎1975 הבאנו את חוק הרשויות המקומיות, שבפי העם מכונה - חוק הבחירה הישירה. את המאזן, אם זה היה טוב או לא, אני אישית עדיין לא יכול לעשות היום. אין לי שום ‎INTEREST VESTED בנושא, כשם שאין אני יכול לומר האם הבאת החוק הזה היתה חצי עבודה, כי בו ברגע שאתה נותן לראש העירייה סמכות באשר הוא נבחר על-ידי העם, אבל המועצה היא בהרכב אחר, יוצא כך שכאן סוחבים לכיוון הזה וכאן סוחבים לכיוון הזה, ובינתיים העגלה בבוץ. בכל אופן, החוק הזה הובא, אלה שנבחרו יש להם דעה שהחוק טוב, אלה שלא נבחרו ייתכן שיש להם דעה אחרת.

אמנון לין (המערך):
אחד מהם חושב שזה חוק טוב מאוד.

שר הפנים י' בורג:
בכל דבר יש אחד שחושב אחרת.

שלמה הלל (המערך):
אני מכיר שיטות בחירות אחרות לגמרי, שגם הן מכניסות את העגלה לבוץ עמוק מאוד.

שר הפנים י' בורג:
אילו הייתי מקבל עכשיו רשות הדיבור לעוד ארוחה יכולתי לספר על זה סיפורים, אבל אני מוכרח לדבר כאן על הצד התחיקתי. ‎OBLIGE NOBLESSE, הבמה הזאת יש בה גם כן משום חיוב מוסרי להישאר בסביבת הנושא.

ובכן, בעקבות זה, בא החוק לתיקון פקודת העיריות, ‎1978, כדי לפתור המלצת ביניים של דוח זנבר באותם מקרים שקורה שלראש הרשות אין רוב במועצה שלו. למדנו את הסוגיה הזאת היטב היטב בקריית-שמונה, ואנחנו עוסקים בקונצפציה הזאת.

הבאנו חוק שמחייב את הרשות המקומית להעסיק יועץ משפטי, על-מנת שלא יהיו סיבוכים. הבאנו חוק הרשויות המקומיות, ‎1978, להסדיר את הקמת בתי-הדין למשמעת ברשויות המקומיות. גם בנוגע לארנונה הבאנו כמה וכמה דברים, שאינני רוצה למנות עכשיו כרוכל.

בנוגע לחוק התכנון והבנייה אנחנו רוצים להביא כמה וכמה דברים שיעזרו. כבר הבאנו ורוצים עוד.

אני מזכיר, מאלה הדברים שהבאנו, חוק, שבבנייה צריכים להתחשב גם בסידורים מיוחדים לנכים - אלה שאינם יכולים לעלות במדרגות - בבניינים ציבוריים. הבאנו חוק תכנון ובנייה, שאם יש בנייה גבוהה מאוד יש חובה להכניס מעליות וגם גנרטורים. יכולתי להוסיף, אבל הרי בבית-המחוקקים יודעים מה עשינו.

אני רוצה, רגע אחד, להסתכל קדימה: נביא לכנסת בזמן הקרוב, אני מקווה, חוק אשר יקבע דרכים לקיצור ההליכים בתכנון. אין אנו מאושרים מהקצב האטי בעניינים הללו. אישית, לפי השקפתי, אינני גורס שעונשים הם דרך חינוכית מועילה ואין אני מאמין ביעילות של עונשים. אחרי זמן רב, מוטב שנקצר, ובאופן כזה נשמור על אותה איכות חיים שאנחנו רוצים בה.

אנחנו נביא לכנסת גם הצעות עם יותר שיניים למה שנקרא חוק כנוביץ', כי כולנו חיים ורוצים לחיות יחד באיכות גבוהה של החיים.

בעניין הדין-וחשבון של מר זנבר: חלק מהמלצות הביניים יישמנו, בחלק יש לנו דיון רציני, ממושך - אני מודה - עם האוצר, אבל אני מקווה שנוכל להביא את העניין לדיון יותר טוב.

אנחנו נביא לכנסת הצעות בנוגע להסדרת החברות העירוניות. יש שם אילו קולוניות, מושבות, שהן יותר גדולות מהמדינה גופא, כשם שמוזמביק ואנגולה היו יותר גדולות מליסבון. הייתי בשלוש המדינות האלה במלחמה - גם בפורטוגל, גם במוזמביק וגם באנגולה.

נביא גם הצעות להסדר עניין הגמלאות לעובדי הרשויות המקומיות, שעד היום לא מצא את ההסדר הנכון.

אני מתכבד להודיע, שבכוונת משרד הפנים להגיע לחוק רשויות מקומיות חדש. אנחנו רואים בזה יעד מרכזי של המשרד בשנה הבאה.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
ברוך השם.

שר הפנים י' בורג:
אני מקווה שנוכל לגמור את העבודה עד שנת ‎1984, כי אז ימלאו ‎50 שנה לחקיקת פקודת העיריות, בשנת ‎1934.

אני רוצה לומר מלה על המגזר הערבי. גם אם בשנה זו, כמו בשנה הקודמת, היינו נאלצים לקצץ בנטיות של השלטון המקומי, של הרשות, על-ידי צמצמום בתקציב וצמצום בתקן כוח אדם, הרי את זה לא יישמנו על המגזר הערבי. המגזר הערבי התחיל מנקודת מוצא נמוכה יותר משל השלטון המקומי היהודי המפותח, שהועבר מתקופת המנדט לתקופת המדינה. אני רואה לעצמי חובה מוסרית בעניין זה לתקן, לשפר ולשפץ. בתקציב לשנה הזאת, שוב, לא במידה מספקת, כי לעולם אין מידה מספקת, שום קיצוץ מהקיצוצים שעשינו במגזר היהודי, שום קיצוץ מזה לא הושם על המגזר הערבי. להיפך, הוספנו גם סכומים אבסולוטיים ולא רק לפי גודל אינפלציוני. ראיתי חובה נעימה לומר זאת.

רציתי לומר עוד דבר אחד, שכמה וכמה חברים נגעו בו היום וכמה מהם מוכיחים מה שאני רוצה לומר: המישור המוניציפלי הוא שדה חינוך טוב לגידול מנהיגות, מנהיגות צעירה, מנהיגות אשר צומחת מן המקומות, מנהיגות - אם מותר לי לומר - אינטגרטיבית של אשכנזים וספרדים; ובמגזר הערבי - גם מנהיגות צעירה. אני מברך על תופעה זאת.

אני חושב שבמישור המוניציפלי יש גשר בין הגילים, גשר בין העדות, דבר שאני הגדרתי בתור מנהיגות אינטגרטיבית.

אני מצדי ואנשי משרד הפנים נעשה הכול כדי לבסס ולפתח את יחס הכבוד אל השלטון המקומי, שאני ירשתי מקודמי, השר חיים משה שפירא, זיכרונו לברכה.

אם מסתכלים על האתגרים של שנות השמונים, אצלנו האתגר הראשון הוא כמובן הביטחון. להישאר בחיים זה האתגר הראשון. אבל אם אני מסתכל מנקודת המבט הספציפית של הוויכוח היום, הרי יש שני אתגרים בחברה המודרנית: אתגר אחד הוא איכות החיים, והאתגר השני - חיסול הפער החברתי. האתגר הזה לא יהיה יותר קל בעולם בשנים הבאות, כשעשרות עשרות מיליונים של מחוסרי עבודה יהיו מוקד של אי-שקט סוציאלי, של הורשה של מצב של עוני לדור הבא, של יצירת מקרים סוציאליים מפני שלא יכולים להתגבר על חוסר עבודה - וכאן אין ויכוח אם המשטר הקפיטליסטי הוא הגורם או שבמשטר הלא-קפיטליסטי כבר מצאו תרופה לזה, זה ויכוח אחר, והיום, ביום ההולדת שלכם ושלי, אנחנו לא צריכים להתווכח על זה. אם אני מסתכל על המישור של השלטון המקומי ועל האתגרים של שנות השמונים - ללא ספק, בכל העולם ה-‎LIFE OF QUALITY - איכות החיים וההתמודדות עם הפער החברתי - עם כל ההשלכות הסוציאליות והחינוכיות - אלה יהיו שני האתגרים של החברה לחיים או למוות, לטובה או לחובה.

לכן יש לדעתי, אדוני היושב-ראש, ברכה ביוזמה לוויכוח שהיה כאן.

אני רוצה לסיים, כדרכי, בציטטה מן המקורות שלנו על החשיבות שאנחנו חיים יחד: עדות יחד, עמים יחד, דתות יחד, באשר בלי דו-קיום אין קיום, בלי דו-קיום אין קיום. והנה, ב"ילקוט שמעוני" אנחנו קוראים על המלים שבתורה "לא תתגודדו": לא תשימו אגודות אגודות, ולא תהיו חלוקים אלו על אלו, שלא תשימו קורחה בכם כשם שעשה קורח שחילק לישראל ועשאן אגודות אגודות.

ועתה אביא מ"ילקוט שמעוני" על הפסוק בעמוס: "ואגודתו על ארץ יסדה". אני קורא מ"ילקוט שמעוני", ובזה אני מסיים את תרומתי לוויכוח הנהדר שהתקיים כאן. אומר ה"ילקוט שמעוני" בחלק ב' רמז תקמט: "דבר אחר - על הפסוק 'ואגודתו על ארץ יסדה' - בנוהג שבעולם אדם נוטל אגודה של קנים, אין יכול בבת-אחת לשוברם; קנים יחד - אי-אפשר לשבור אותם, אבל אחת אחת - אפילו תינוק יכול לשוברן - כל קנה לחוד. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלין עד שייעשו אגודה אחת שנאמר: בימים ההם ובעת ההיא נאום ה' יבואו בית ישראל על בית יהודה ויבואו יחדיו מארץ צפון".

היו"ר מ' סבידור:
תודה לשר הפנים, אשר העשיר את הדיון רב-החשיבות; דיון אשר מחייב שבחים ומחמאות לכל המשתתפים מעל בימת הכנסת, לכל אחד מן הנואמים: חבר הכנסת אהרן נחמיאס, חבר הכנסת דוד מגן, חבר הכנסת תופיק זיאד וחברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, שלא לדבר על שר הפנים. כל אחד העלה את הנושא ביום חגה של הכנסת מזווית אחרת, בצורה מכובדת, והעשיר את החשיבה שלנו בתחום הזה שבו אנו עוסקים.

שר הפנים הרבה להביא מהמקורות שלנו. אני בכל זאת חושב, בשולי הדיון, להשמיע כמה מהרהורי על הדמוקרטיה, אשר בסופו של דבר שואבת מהמקור היווני. הדמוקרטיה, לא רק במלה "דמוס" שפירושה עם ו"קרטו" שפירושה שלטון, אלא עצם השלטון עוצב וגובש בתקופת אתונה. אחר-כך כמובן היה ויכוח בין אתונה לבין ספרטה, היתה גם מלחמה, וספרטה גברה עם האוליגרכיה על הדמוקרטיה, על שלטון העם, ואחר-כך באה רומי. אבל השלטון של העם, השלטון הישיר עלה מזמן לזמן וגבר עד שנעשה לשלטון ייצוגי.

שר הפנים י' בורג:
אני מציע יום עיון, אדוני היושב-ראש - - -

היו"ר מ' סבידור:
אדוני שר הפנים, בראש ובראשונה, כשאנחנו מדברים על הדמוקרטיה בתחום המוניציפלי, בוא נלך אל המקור. אינני זוכר מקום בספר הספרים שמדובר בו על שלטון דמוקרטי בערים.

שר הפנים י' בורג:
תופתע - - -

היו"ר מ' סבידור:
רגע, אדוני - - -

שר הפנים י' בורג:
- - -

יהודה פרח (הליכוד):
למה לנו להשתתף בוויכוח הפרטי שביניכם?

היו"ר מ' סבידור:
גם זה מעניין. אני חושב שאין להכחיש שאתונה שימשה דוגמה. זו היתה הדמוקרטיה הישירה - אם כי, חברת הכנסת שושנה ארבלי-אלמוזלינו, את צודקת, לנשים לא נתנו להצביע, ועבדים קיבלו כדבר המובן מאליו שהם משוללי כל הזכויות.

צוואתה של אתונה, לפי דעתי, צריכה להיות חלק מהצוואה לשלטון המקומי, ועלינו, כבית-המחוקקים, לשמור על הערכים הללו, וככל האפשר להחזיר מה שניתן להחזיר לדמוקרטיה ישירה; הרי הרבה לא נשאר, אדוני שר הפנים, מדמוקרטיה ישירה. כל זה הוא דמוקרטיה ייצוגית. אנחנו בוחרים אנשים, והם פועלים כביכול בשמנו, חוץ משווייץ, ששם עדיין יש משאלים מקומיים על כל דבר - אם לעשות שביל או דרך, או לפתוח שער או לעשות תאורה יותר גדולה - זה עדיין קיים בשווייץ. הדעת נותנת, שיש מקום להעמיק ולהרבות בתחומים רבים, במיוחד בערים ובמועצות המקומיות, את הדמוקרטיה הישירה.

ועוד מלים מספר - שר הפנים הוסיף פה, כמובן, בצדק, את הבעיות אשר יעסיקו אותנו גם בעשור הבא. אנחנו יודעים שהמהפכה התעשייתית חוללה שינוי מהפכני בערים. היא הביאה אתה לאחר מכן את הקומוניקציה ואת התקשורת, והודות להן יש החיים החברתיים התרבותיים בתוך העיר. אבל העיר המודרנית הגדולה הביאה אתה גם את העוני, את השרפות, את הצחנה, את כל הבעיות, ובכללן מחלות.

בשולי הדברים שהשמיע פה שר הפנים אני מוכרח לומר, כי מי שעוקב אחר ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בעשור הזה יודע, שאנו עומדים בפני מהפך מדעי-טכנולוגי נוסף, שיתחולל בעשור הקרוב, וגם הוא ישפיע על התהליכים הדמוקרטיים ועל החיים בעיר ובמדינה. מכאן שגם הדאגה לשוויון החברתי או להקטנת הפער בתוך הדמוקרטיה, יש לה ערך רב.

אני מקווה שאדוני השר וכל ראשי המועצות המקומיות והעירוניות שהיו אתנו היום, גם בצהריים וגם כאן - ופה ארשה לעצמי לומר במאמר מוסגר, שאני שואב עידוד מן העובדה שיש פה יותר חברי כנסת משהיו בארוחת הצהריים - - -

קריאה:
יש לנו תקווה שיזמינו אותנו לפעם הבאה.

היו"ר מ' סבידור:
זה מאוד מאוד חשוב. אני מקווה, אדוני שר הפנים, שכתוצאה מהדיון, שהתקיים ברוח טובה והפליג למרחבים, תהיה באמת הבנה עמוקה ורצינית יותר בכל ועדות הכנסת ובכנסת כולה, גם במשרד הפנים, גם הבנה עמוקה בקרב הפקידות לגבי הבעיות שעוררו נציגי השלטון המקומי פה בכנסת. אני מברך את כולם על כך, ואני מברך את שר הפנים על דברי החוכמה והתרבות שבהם סיכם את הדיון.