היו"ר ק.לוז:
אני פותח את ישיבת הכנסת.

חברי הכנסת, ביום ט"ו בשבט תש"ט התכנסה בירושלים, בבנייני המוסדות הלאומיים, האסיפה המכוננת, היא הכנסת הראשונה. חברי הכנסת הראשונה נושאים אתם ללא ספק את זכר חוויית המאורע ההיסטורי: הישיבה הראשונה של בית- הנבחרים במדינת ישראל הריבונית. גם כל אזרחי המדינה, שהיו צמודים אותן שעות למקלטי הרדיו, זוכרים את הרטט הנפשי בהישמע דבריו של דיר חיים וייצמן ז"ל, נשיא מועצת המדינה הזמנית: "ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל, את כנסת ישראל הראשונה, בעיר הנצחית ירושלים".

ארבעה ימים ישבה הכנסת הראשונה בירושלים. היא בחרה את יושב-ראש הכנסת, מר יוסף שפרינצק ז"ל, ושני סגנים - ד"ר נחום ניר ז"ל ודיר יוסף בורג, ייבדל לחיים ארוכים. כן בחרה ועדה מתמדת, בראשותו של מר זלמן רובשוב, הוא שניאור זלמן שזר נשיא מדינת ישראל דהיום. בעקבות הדין-וחשבון שלו נבחרו הוועדות הקבועות. שר המשפטים דאז, מר פליכס רוזנבליט, הוא פנחס רוזן, הביא מטעם הממשלה הזמנית את הצעת חוק המעבר, שהכנסת העבירה אותה לאחר דיון לוועדת החוקה, בראשותו של מר ישראל אידלסון, הוא השר ישראל בר-יהודה ז׳׳ל. באותם שלושת הימים קיבלה הכנסת את החוק בקריאה שלישית. ביום י׳׳ז בשבט, 16 בפברואר, נבחר ד"ר חיים וייצמן לתפקיד הרם - נשיא ראשון של מדינת ישראל. מחרתיים תמלאנה איפוא עשרים שנה למוסד הנשיאות בישראל. אני מביא את איחולינו הטובים לנשיאנו, זלמן שזר, ומאחל לו, בשמכם ובשמי, בריאות טובה לאורך שנים רבות.

יושב-ראש הכנסת, יוסף שפרינצק, נעל את ישיבות הכנסת בירושלים בדברים אלה: ׳צעדנו את צעדנו הראשון בבניין חיינו. נקיים את רצון גאולת ישראל ובימינו ייוושע ישראל".

כעבור שלושה שבועות, ביום ז' באדר תש"ט, 8 במארס 1949, נפתחו מחדש ישיבות הכנסת בתל-אביב, בבניין קולנוע "קסם". בישיבה הראשונה הביא ראש הממשלה הזמנית, מר דוד בן-גוריון, הודעה על הרכב הממשלה הראשונה ותכניתה, והוא אמר: "אנו מתייצבים לפניכם בחרדה וביראה בפני הקשיים המרובים והעצומים הכרוכים במשימות המוטלות בתקופה זו על מדינת ישראל וממשלתה: בטחון, קיבוץ גלויות, עיצוב דמות מדינה מתקדמת וריבונית".

הישיבות בתל-אביב התקיימו עד יום כ"ב בכסלו תש"י, 13 בדצמבר 1949, ובאותו היום, לפי הצעת דוד בן-גוריון, החליטה הכנסת להעביר את הישיבות לירושלים בעקבות החלטת עצרת האומות המאוחדות על בינאום ירושלים. ביום ו׳ בטבת תש"י, 26 בדצמבר 1949, התחדשו הישיבות בירושלים שוב בבית הסוכנות היהודית לארץ-ישראל. כחודשיים וחצי נמשכו הישיבות בבית הסוכנות היהודית.

ביום כ"ד באדר תש"י, 13 במארס 1950, עברה הכנסת לבניינה הזמני, הוא הבית הקרוי ״בית פרומין", בו התנהלה עבודת הכנסת כשש-עשרה שנים וחצי.

ביום י"ד באלול תשכ"ו, 30 באוגוסט 1966, קיימנו טקס חנוכת בית התמיד של הכנסת בעם רב, בהשתתפות נציגי משפחת רוטשילד ויושבי-ראש של פרלמנטים רבים. למחרת, בט"ו באלול, 31 באוגוסט, קיימנו בבית הזה את הישיבה הראשונה, בה נדון בקריאה ראשונה חוק יסוד הממשלה. יצויין כי שישים ותשע שנים לפני זה, לפי הלוח הכללי בימים 30, 31 באוגוסט, התקיים בבאזל הקונגרס הציוני הראשון. זהות התאריכים היתה מקרית, כי לא התכוונו לכך, אף לא שמנו לב, אך דווקא אי-ההכוונה מדגישה את הסמליות.

גם לאחר שהכנסת עברה לירושלים המשיכה לקיים מעין סניף בתל-אביב, בית שהיה קרוי לשכת יושב-ראש הכנסת, בו ישב יושב-ראש הכנסת ובו היו מתקיימות ישיבות ועדות שלא בימי הכנסת. הישיבות היו רבות, עד כי הוכרחנו להוסיף לבית חדרים אחדים למען קיום כל הצרכים. עם כניסת הכנסת לביתה החדש העליתי דרישה של ריכוז כל עבודת הכנסת בירושלים. הדבר נדון רבות בישיבות יושב-ראש הכנסת והסגנים ובוועדת הכנסת, אך ההחלטה הסופית נפלה אחרי מלחמת ששת הימים. הלשכה בתל-אביב חוסלה. אך גם עכשיו מתקיימות ישיבות בודדות של ועדות בתל-אביב. מן ההכרח הוא כי חברי הכנסת יסכימו לאי-נוחות מסויימת, הכרוכה בריכוז העבודה בכנסת בירושלים, ולא יתבעו רשות קיום ישיבות בתל-אביב.

לפני חמש שנים, במלאת חמש -עשרה שנה לכנסת וחמש שנים לפטירתו של מר יוסף שפרינצק ז״ל, יושב-ראש הכנסת הראשון, נשאתי דברי אזכרה ליושב –ראש המנוח והקדשתי חלק גדול מדברי לבחינת תופעות שונות בחיינו הפרלמנטריים. ציינתי את היציבות המפליאה של חלוקת קולות הבוחרים במערכות הבחירות השונות למרות התוספת העצומה של קולות הבוחרים. הנחתי כי בשיטת הבחירות היחסיות תהיה ממשלתנו תמיד קואליציונית. חלקתי על ההנחה המקובלת של הפרדת הרשויות - המחוקקת והמבצעת - במשטר של ממשל פרלמנטרי. הבעתי דעה כי קיימת חלוקה של פונקציות בין הממשלה והכנסת ויחסי גומלין, לפיהם תלויה הממשלה באמונה של הכנסת ובתוקף האמון היא רוכשת השפעה גדולה, לפעמים מכרעת, על מהלך העניינים בכנסת. עמדתי על הקשר הגורלי בין מדיניות סוציאלית מתקדמת לבין חיוניותה של הדמוקרטיה, של היות המשטר דמוקרטי במהותו ולא בפורמליותו. מניתי כ-25 חוקים בעלי אופי קונסטיטוציוני, שנתקבלו על-ידי הכנסת, והבעתי תקווה כי לא רחוק הזמן להשלמת מלאכת החוקה. לא אפרט עניינים אחרים שבנאומי אז ולא אחזור על הנאמר בו. עצם דברי יושב–ראש הכנסת אז, בהם נגע בבעיות משטר, פרלמנט, הכנסת נראו כחידוש בעיני חברים רבים של הכנסת.

הפעם נתבקשתי בישיבת היושב -ראש והסגנים לפתוח בדיון. השתדלתי לערוך דברי בגדר תיאור תמורות בחיי הכנסת בעיקר.

מבין חברי הכנסת השישית יש 29 חברים שכיהנו בכל הכנסות החל מן הראשונה, 11 חברים שנכנסו לכנסת השנייה וכיהנו בכל הכנסות שאחריה, 9 חברים שהיו חברי הכנסת הראשונה או השנייה ויושבים בכנסת השישית, אך דלגו על כנסת אחת או יותר. 38 חברים של הכנסת השישית היו חברים לפחות באחת מן הכנסות השלישית, הרביעית והחמישית. 33 חברים של הכנסת השישית נכנסו אליה לראשונה.

כאמור, ציינתי את היציבות המפליאה של התחלקות קולות הבוחרים על אף הגידול הרב של המצביעים. אותו החזיון התאמת גם בבחירות לכנסת השישית.

נבחרו לכנסת הראשונה: מפא"י, מפ״ם (שכללה את אחדות-העבודה) ואחד מן הרשימה הספרדית שהצטרף למפא״י, השר שיטרית ז״ל - 66; נבחרו לכנסת השישית: מערך מפא׳׳י, אחדות-העבודה, רפ"י, מפ״ם - 63. נבחרו לכנסת הראשונה ממפלגות חירות, הציונים הכלליים, שלושה מן הרשימה הספרדית - 25; נבחרו לכנסת השישית: גח״ל — 26. לכנסת הראשונה: החזית הדתית - 16; לכנסת השישית: מפד״ל, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל - 17. לכנסת הראשונה: הסיעה הפרוגרסיבית - 5 ; לכנסת השישית: הליברלים העצמאיים - 5. לכנסת הראשונה: מק״י — 4; לכנסת השישית: מק״י, רק"ח - 4. לכנסת הראשונה: רשימות ערביות - 2; לכנסת השישית: רשימות ערביות - 4. לכנסת הראשונה: שונים - 2; לכנסת השישית: העולם הזה - 1. זה היה המצב אחרי הבחירות לכנסת השישית.

בכנסת השישית התחוללו שינויים, ואלה המספרים על ההרכב הסיעתי של הכנסת השישית כיום: המערך (עבודה-מפ״ם) - 63; גח"ל - 22; מפד״ל - 11; ליברלים עצמאיים - 4; אגודת ישראל - 4; 4 סיעות ערביות - 4; המרכז החפשי - 3; רק״ח - 3; פועלי אגודת ישראל - 2; העולם הזה - 1; מק״י - 1; חבר-הכנסת בן-גוריון — 1; חבר-הכנסת כהן-צידון - 1.

דוד בן-גוריון:
אני חבר רפ"י, אדוני.

היו״ר ק. לוז:
אעמוד על תמורות אחדות בחיי הכנסת. הכנסת השישית עשתה צעד מסויים לקראת קבלת חוקה. היא החליטה להקים ועדת-משנה מיוחדת של ועדת החוקה, חוק ומשפט, לעיבוד החוקה, ובראשה יושב-ראש מיוחד. היא השלימה את עיבוד חוק-יסוד: הממשלה, שהקריאה הראשונה שלו התקיימה כאמור, בישיבה החגיגית למחרת חנוכת משכן הכנסת.

נאחל לכנסת השביעית להשלים את מלאכת החוקה על-ידי קבלת חוקי-יסוד חסרים וגיבוש כל החוקים בעלי אופי קונסטיטוציוני במסגרת של חוקה.

בעצם עבודת הכנסת התחוללו תמורות מסויימות. בכנסות הראשונות עבדו הוועדות כמעט אך ורק בהרכבן המלא. מועט ביותר היה מספר ועדות-המשנה. בכנסות האחרונות רבו ועדות-המשנה. המליאה היתה יושבת בימים ב׳ ו-ג׳ משעה 4 עד 7, ולאחר הפסקה של שעה היתה מחדשת את הישיבות ויושבת משעה 8 עד 10 בערב, ורק אחרי תום הישיבה בשעה 10 בערב יכלו להתכנס הסיעות לישיבותיהן. למען הקל על חברי הכנסת ולאפשר לסיעות להתכנס בשעה מוקדמת יותר, בוטלה ההפסקה ומאז החלה הכנסת לקיים ישיבותיה בימים ב׳ ו -ג׳ משעה 4 עד 9. בכנסת השישית נתבעו יושב-ראש הכנסת והסגנים להקדים ביום ג׳ את סיום הישיבה בשעה, כדי לאפשר לסיעות לעשות עבודתן בתנאים נוחים יותר. מספר שעות העבודה של מליאת הכנסת אינו עולה איפוא על שתים-עשרה.

גדל השירות לוועדות. עד הכנסת הרביעית ועד בכלל נהנתה רק ועדת הכספים מעזרת מזכיר. כיום בכל הוועדות יש שירות של מזכיר. ועדת הכספים מקיימת מנגנון של מזכיר, סגן מזכיר ושני עובדים. מזכיר ועדת הכספים מספק לחברי הכנסת, לפי דרישתם, כל חומר אינפורמטיבי בנושאים של משק וכלכלה.

יועץ משפטי מטעם הכנסת עומד לשירותם של חברי הכנסת.

בארבע הכנסות הראשונות נשאו הסיעות בהוצאות עבודת משרדיהן. בכנסת החמישית הוטל על תקציב הכנסת להשתתף בהוצאות אלה לפי חשבון מסויים. בכל מערכות הבחירות נשאו המפלגות בהוצאות תעמולה וכן בהוצאות הסעת חבריהן לקלפיות. הכנסת השישית העבירה לוועדת הכספים הצעת חוק המטיל על אוצר המדינה את מרבית הוצאות אלה, לרבות הסעת הבוחרים. עם זה קובעת הצעת החוק ביקורת של מבקר המדינה. כן הקל חוק לתיקון חוק הגנת השכר את גביית המס מחבריהן אם אין הם מודיעים על סירוב.

בכנסת החמישית הוחל בנוהג שלא היה קיים בכנסות הקודמות, והוא: הימנעות מהצבעה בדיון על הצעה לסדר-היום המלווה בבקשת רשות הדיבור להנמקת ההימנעות. התרחב גם השימוש בהצעות להעברה לוועדה או להסרה מסדר-היום תוך בקשת הנמקת ההצעה. היה גם שחבר הכנסת ביקש רשות הדיבור להנמקת הצעה להעברה לוועדה, וכאשר השר עצמו הציע להעביר את ההצעה לוועדה, ביקש אותו חבר כנסת להוריד את ההצעה מסדר-היום ונימק אותה.

אינני אומר דברים אלה למען ביקורת. רשאי חבר הכנסת להשתמש בכל אפשרות שהתקנון או הנוהג מקנה לו לקבלת רשות הדיבור. אני מציין את הדברים רק כדי לקבוע, שבמסגרת הישיבה הדו-שבועית המוקדשת להצעות לסדר-היום נאלצים אנו לצמצם את מספר ההצעות מחוסר זמן. במקום הממוצע הקודם של 8-7 הצעות בישיבה הדו-שבועית, דנה הכנסת עכשיו רק ב-6-5 הצעות בישיבה.

גדל מאוד בזמן האחרון מספר ההצעות הדחופות לסדר-היום. מדי שבוע דנים היושב-ראש והסגנים ב-15 עד 25 הצעות שנדרשת להן דחיפות. אילו הכירו היושב-ראש והסגנים בדחיפות כל ההצעות, היה כל המושב השבועי של הכנסת מוקדש להצעות לסדר-היום ולא היה מגיע לסדר-היום עצמו.

תופעה חדשה בעבודת הכנסת — ריבוי השאילתות. התקנון מקציב את הזמן של שעה אחת בשבוע, לכל היותר, למתן תשובות לשאילתות- בכנסות הקודמות לא נוצל כל הזמן שהוקצב לשאילתות. בכנסת השישית אנו מקדישים לזה כשעתיים בשבוע ואף למעלה מזה. יש איפוא סתירה בין הוראת התקנון למציאות. הפניתי לזה את תשומת-לבה של ועדת הכנסת. בכל הכנסות הקודמות יחד הוגשו 6,854 שאילתות. בכנסת השישית הוגשו עד כה 7,300 שאילתות. אם תימשך הגשת שאילתות בקצב של החודשים האחרונים, נגיע בכנסת השישית למספר שאילתות העולה ב-30% על המספר של השאילתות בחמש הכנסות הקודמות.

עם צימצום שעות עבודת המליאה מעלה אני שוב את ההצעה של תוספת יום לעבודת הכנסת, למען אפשר עבודה תקינה לוועדות, לוועדות-משנה וגם לסיעות, שלרוב מתכנסות בלילה, בתום ישיבת הכנסת, במצב של עייפות.

סמוך לתום הכנסת השלישית הופיע ספר התקנון במהדורתו הראשונה. בעצם לא היה זה תקנון לפי לשון החוק, אלא צרור של החלטות ועדת הכנסת, שהונחו על שולחן הכנסת, אך לא אושרו על-ידה כחוק, רק בכנסת השישית הובא התקנון לאישורה של הכנסת. בינתיים חלו בו תיקונים והשלמות. מדי פעם היתה נוצרת מציאות חדשה הטעונה התאמה תקנונית, התגלו סתירות בין התקנון לנוהג, היו גם סתירות בין סעיפים שונים. יש שתקנה מסויימת ניסוחה אינו ברור ודרוש ניסוח מדוייק יותר. יושב-ראש הכנסת, הממונה על שמירת התקנון, חש את הטעון תיקון. הצעות רבות הבאתי לפני ועדת הכנסת וברובן דנה הוועדה ותיקנה את הטעון תיקון, וכן התקינה תקנות ביזמתה היא.

מציאות חדשה נוצרה עם חקיקת חוק-יסוד: הממשלה. חוק-יסוד זה קובע את סודיות הדיונים וההחלטות של הממשלה בענייני בטחון ויחסי חוץ. חברי הכנסת פונים בשאילתות בעניינים אלו. העביר יושב-ראש הכנסת שאילתה בדבר דיון בממשלה, חייב הוא בזה את השר בתשובה. יכול השר לסרב להשיב אם הוא סבור כי פירסום ברבים עלול לפגוע בענייני המדינה. יכול הוא גם לרצות להשיב אם הוא סבור כי לא ייגרם נזק. אך הסמכות להתיר את הפירסום נתונה, לפי חוק-יסוד: הממשלה, לא לכל אחד מן השרים אלא לאחד, הוא ראש הממשלה, או לממשלה כולה. הבאתי איפוא לפני ועדת הכנסת הצעת תקנה, לפיה אוכל להעביר לממשלה, באמצעות מזכיר הממשלה, המשמש מקשר בין היושב-ראש והסגנים לבין הממשלה, כל שאילתה בעניינים הנ"ל, ואם יותר הפירסום, יעביר ראש הממשלה את השאילתה לשר הנשאל לתשובה. בינתיים, עד שוועדת הכנסת תקבל החלטה בנדון, נוהג אני להעביר רק שאילתות בעניינים שדובר הממשלה מסר עליהם בדין-וחשבון שלו לאחר כל ישיבת ממשלה או בעניין שפירסם אותו ראש הממשלה עצמו. אני מחכה להחלטת ועדת הכנסת.

עניין אחר, הנתון לביקורת חברי הכנסת, הוא פירוש סעיף 37(א) של תקנון הכנסת האומר: "חבר הכנסת רשאי לפנות לשר בשאילתה על עניין עובדתי שבתחום תפקידיו של השר הנשאל.׳׳ גירסתי היא, כי המדובר בעניין עובדתי שבתחום משרדו של השר הנשאל. אני נוהג בעניין זה כלשון החוק. עד שנחקק חוק-יסוד: הממשלה הסדיר חוק המעבר את דבר התייצבות הממשלה לפני הכנסת.

סעיף 11(א) של חוק המעבר אומר: ׳׳הממשלה, משהורכבה, תתייצב מיד לפני הכנסת, תמסור הודעה על חלוקת התפקידים בין חבריה, ותיכון לאחר שתקבל בכנסת הבעת אמון". ראש הממשלה המיועד היה מודיע תמיד לכנסת את שמות חברי הממשלה ואת המשרד שכל אחד מהם ממונה עליו: שר פלוני - שר האוצר, שר אלמוני - שר החוץ וכו'. המלה "תפקידים" שבחוק המעבר זהה איפוא עם המשרד שכל אחד ממונה עליו. על העניינים שבתחום אותו תפקיד - משרד נושא השר באחריות פרלמנטרית.

סעיף 15 של חוק-יסוד: הממשלה החליף את חוק המעבר. גם הוא אומר: "משהורכבה הממשלה, תתייצב לפני הכנסת, תודיע על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים ביניהם׳׳.

סעיף 18 אומר: "החליטה הממשלה לצרף שר נוסף לממשלה, תודיע על כך ועל תפקידו של השר הנוסף לכנסת׳׳.

סעיף 20 אומר: "נעדר שר, למעט ראש הממשלה, מן הארץ, או שנבצר ממנו זמנית למלא תפקידו, תקבע הממשלה שר אחר לכהן כממלא מקומו". המלה ׳׳תפקידו׳׳ בשני הסעיפים נאמרה בלשון יחיד. וכן בסעיף 21(ד) נאמר: ״שר, למעט ראש הממשלה, שכהונתו בממשלה נפסקה, תקבע הממשלה שר אחר למלא תפקידו״.

ועד נאמר בסעיף 5(ד): ׳׳שר יהיה ממונה על משרד, אולם יכול שיהיה שר בלי תיק". מכל אלה ברור שהמונחים "תפקידים", "תפקיד", "משרד" בחוק זהים ואיני רשאי לפרש את המלים ״בתחום תפקידיו" שבתקנון אחרת מאשר משמעותן הברורה בחוק-יסוד: הממשלה.

אני נוהג להעביר לשרים גם שאילתות שבהן הם נשאלים אם הדברים שייחסו להם בעתונות או בשידור ״קול ישראל״ נאמרו על-ידיהם, אולם אני פוסל כל שאלה לגופם של הדברים אם עניינם אינו בתחום התפקיד של השר הנשאל. כך נהגתי לגבי שאילתות שהופנו לשרים ישעיהו, בגין, יוסף ספיר. התקנון מטיל על יושב-ראש הכנסת את התפקיד של שמירת כבוד הכנסת. השרים הם חברי הכנסת או מושווים בזכויותיהם לחברי הכנסת. הממשלה היא חלק מן הכנסת. אני רואה מחובתי לאפשר לשרים לאשר או להכחיש דברים שיוחסו להם.

כמובן, אינני אחראי לתשובות השרים החורגות מגדר השאלה וגם לתשובות לשאלות נוספות שלא היה להן קשר עם גוף השאילתה. ועוד הערה לאותו עניין: הרכב ועדות שרים הוא עניין פנימי של הממשלה. אין היא מודיעה לכנסת על ההרכב. בכל ועדת שרים משתתפים שרים שונים. לדוגמה: בוועדת שרים לענייני כלכלה משתתפים שר האוצר, שר החקלאות, שר המסחר והתעשיה, שר התחבורה ועוד, אך שאילתה בעניין החקלאות יש להפנות לשר החקלאות ולא לשר אחר, ובענייני תחבורה - לשר התחבורה ולא לשר אחר.

אשר לתוכן הדברים שנאמרו בכנסת במשך עשרים שנה, לדיונים, לוויכוחים, לחוקים, ובהם עניינים לדורות ועניינים ליום - הם שיקפו את כל ההתרחשויות בארץ ובעם והתגלמו במעשים גדולים שלא אפרטם: הם התגלמו במדינת ישראל הקולטת, המתפתחת, הנאבקת, המגינה, הלוחמת.

יוסף שפרינצק כינה פעם את "דברי הכנסת״ בשם "התלמוד הירושלמי החדש". כוונתו היתה: כשם שהתלמוד, על הדינים וההלכות, הוויכוחים ודברי האגדה, שיקף את החיים והמושגים של תקופתו, כך ״דברי הכנסת" בימינו.

הכנסת השישית זכתה להתכנס ביום ב׳, בו פרצה מלחמת ששת הימים, בירושלים, עת התחוללו בה קרבות קשים. בעוד סביבנו מהדהדים התפוצצויות ורעש מטוסים קיימנו שתי ישיבות. בהן קיבלנו בכל הקריאות שלושה חוקי מסים ומילוות למימון המלחמה שנכפתה עלינו; שמענו את הודעת ראש הממשלה לוי אשכול על המלחמה ועל הקמת ממשלה לאומית ותבענו אמון בממשלה זאת.

כעבור שבוע התכנסנו שוב בירושלים השלמה. לא אנסה לתאר את ההתעלות הרוחנית של העם בישראל ואת עצמת האמוציה הלאומית שאחזה בעם היהודי בגלויות. אם כי עדיין רחוקים אנו מן השלום הנכסף, הרי ללא ספק מלחמת ששת הימים היתה נקודת מפנה בתולדות מדינת ישראל, והוא, המפנה הזה, הביא מפנה מסויים בחיי הרוח של יהודי הגולה. הוא שם כאילו סכר בפני ההתפשטות המהירה של ההתבוללות וההיטמעות בתוך הרוב. יש סימנים של התגברות ההכרה הלאומית, המביאה גם לגידול העלייה.

לפני מדינת ישראל הועמד תפקיד חדש. במשך תקופה ארוכה, לאחר גסיסת המרכז היהודי בארץ- ישראל, נמשכה היצירה היהודית הרוחנית בגלויות השונות. עם שיבת ציון החדשה החלה לפעום יצירה יהודית גם בארץ-ישראל. לאחר השואה, לאחר מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל והעלייה הגדולה, התרכזה כמעט כל היצירה הרוחנית היהודית במדינת ישראל.

ואשר לגולה, התגלה כאמור התהליך של התבוללות מהירה. אנשי הרוח היהודיים נדדו לשדות זרים, ומבחינת היצירה הרוחנית שלושה רבעים של העם היהודי נידונים לעקרות לאומית. לא זכינו לחזיון של יצירה רוחנית לאומית משותפת בדומה ליצירה של התלמוד הירושלמי בארץ-ישראל והתלמוד הבבלי בגולה, תוך מגע מתמיד ושיתוף רוחני מלא.

על מדינת ישראל מוטלים בשנים אלה תפקידים גדולים להבטחת השלום והבטחון, לקליטת יהודים רבים ולהצלת בית ישראל שבגולה מהתבוללות ומשמד לאומי. משימות אלו, נוסף על עניינים גדולים אחרים, ימצאו ביטוים בעבודת הממשלה והכנסת בעתיד הקרוב.

אסיים את דברי בציטוט משפטים אחדים מנאומו האחרון של יוסף שפרינצק במלאת עשר שנים לכנסת: "אני חושב את דבר קיומה של הכנסת שלנו כאחד הנסים הגדולים והמקוריים לאחר התחדשות השפה העברית, בתוך הנסים והנפלאות שהתרחשו בתהליכי הגשמת הציונות והקמתה מחדש של עצמאות ישראל בארץ הנביאים, בארץ החלוציות הבונה והמגינה."