היו״ר י. שפרינצק :
עתה ארשה לעצמי לומר מלים מספר לסיום השנה הרביעית לקיום הכנסת.

חמישה-עשר בשבט זהו יום-ההולדת של הכנסת שלנו. לחג הנטיעות המלבב נוסף תוכן חדש — חג המאורע הגדול, שהגענו אליו מקץ דורות, חג תקומת בית-המחוקקים העברי של מדינת-ישראל העצמאית.

תכנו ומובנו של המאורע הזה יוסברו מדי פעם בפעם לבנינו בבתי-הספר, לאלה שעתידים להיות הממשיכים ונושאי האחריות האזרחית בימים הבאים.

ואנו, אנשי הכנסת, קבענו לעצמנו לחוג מדי שנה בשנה את יום-הולדתה של הכנסת, כדי להיפגש באווירה של ידידות ורעות של נבחרי עם, להתרומם מעל לפגעי הזמן והפגיעה ההדדית השכיחים בעבודה הפארלאמנטארית היום-יומית, כדי לרומם מחדש את גודל המאורע ובזאת לשמור ולזכור תקוותיה וצוויה של האסיפה המכוננת — לעם ולנבחריו.

נמלאו ארבע שנים לקיומה של הכנסת. במשך הזמן הקצר לקיומה של הכנסת הגענו כבקפיצת הדרך לנוהג ולסדרים פארלאמנטאריים, אשר אליהם הגיעו הפארלאמנטים הוותיקים בתהליכי התפתחות במשך דורות, עשרות ומאות בשנים.

בכינוסים השנתיים של ההתאגדות הפארלאמנטארית הבינלאומית הננו שווים לכל הפארלאמנטים, ומתברר שאותן הבעיות הפארלאמנטאריות המתעוררות אצלנו מקץ ארבע שנים, הנן עדיין גם בעיותיהם של הפארלאמנטים למודי נסיון רב וקביעות רבת-שנים.

מובן מאליו שלמדנו מנסיונם של אחרים, הספקנו כבר לשנות משהו ולהוסיף משלנו, אולם ברור לכולנו שלפנינו עדיין הדרך לחידוש והתאמה נכונה של סדרי הכנסת לייעודה, אשר אינו דומה לפארלאמנטים של מדינות ועמים הקבועים מקדמת דנא בארצותיהם.

לא רק הסדר, לא רק תיקון והשבחה של הקיים מכבר, אלא ייעודה של הכנסת שלנו הוא גם לסייע לנטיעת חיים חדשים וליציקת יסודות קיום ובטחון לעם השב עכשיו מגלותו והמתרכז מחדש בארצו.

הייעוד הגדול והקשה התובע מאמץ עליון והתגברות מוסרית נעלה, השראתו מתערפלת לעתים ונבלעת תוך שגרת ההווי הפארלאמנטארי שהשתרש גם אצלנו במידה גדושה.

שיגרה זו של הווי פארלאמנטארי, שבאה עלינו כמורשת מקובלת אצל אחרים בעולם, הנה אולי במידה ידועה טבעית ואין להימלט לגמרי מתקלותיה. אולם נסכים כולנו, לכל הפחות הערב, שבכיוון זה הגענו לידי הגזמה יתרה שאינה נאה לנו במעמדנו אנו ושהיא מתנקשת במהותה ומעמדה של הכנסת בעם.

השנה הרביעית לא היתה מן הקלות בחייה הצעירים של הכנסת. חבלי התפתחות יצירתנו הישובית והממלכתית, התבססות מאמצינו בקשיי ההגשמה, המבוכה העולמית, ענני הזעם והסכנה בשמי האנושות כולה והחרדה לגורל תפוצות ישראל — כל אלה השתלבו יחד ונתנו את הדם ותגובתם הנלהבת וגם הרוגז בחיי הכנסת, זו הבמה המרכזית של העם היהודי כולו.

לעתים קרובות ירד הדיון מפסי הבירור ונגרר לתוך גלגלי הפלוגתה החוזרת. קבענו לעתים קרובות שעות יתרות ״לפלוגתת מתווכחים מלומדה״, אשר הרבתה נואמים והמעיטה את מספר המחוקקים המקשיבים, וכל זה לעתים ללא תכלית מעשית ותוצאה יוצרת.

אכן, אינני משלה את נפשי, שהשנה החמישית לקיומה של הכנסת תהי שנת קלות בחיינו, בעבודתנו ובחיי הכנסת. זעזועי התנאים שבעבודת בנייננו, זעזועי מעמדנו ומעמד העם היהודי שבתפוצות בתוך זעזועי העולם, יחייבו כמובן עיון ותגובה ערה ומתמדת. אולם יחד עם זאת הננו כולנו מצווים לדאוג לכוחה ויכולתה של הכנסת, שתוכל למלא גם בתנאים אלה את תפקידה העיקרי בפעולה תחוקתית יסודית ובעידוד כל מאמצי הבנין, ההשתרשות וביצור בטחונה של המדינה.

יבוא נא בשנה החמישית ההסדר המבוקש בדיוני הכנסת על תקציב המדינה, תזורז הפעולה בוועדות להבאת חוקי היסוד, שכבר החלו בהכנתם, ונשאף כולנו לתכליתיות ופוריות בעבודת הכנסת.

בחג השנתי של הכנסת נעלה את ברכתנו לנשיא-המדינה, שהיה איש הכנסת, נשלח איחולי פדות והצלה לכל הגלויות, נתברך כולנו בפעולה מבצרת את כבודנו וכבודה של הכנסת בעיני העם והדור הצעיר שלנו.

הנני מזמין את כל חברי-הכנסת למסיבה השנתית של הכנסת.