היו״ר י. שפרינצק:
ברצוני לציין שעם ישיבה זו תימלא שנה - שנה ראשונה - לקיום הכנסת הראשונה למדינת-ישראל. בט״ו בשבט לשנת תש״ט, באולם הזה בירושלים, אולם כינוסי הציונות ובחירת נשיאה הראשון של מדינת- ישראל, הוקמה סמכות חדשה בישראל, סמכות העם בית-נבחרים עברי אשר קיבל את יפוי כוחו מאת העם בבחירות דמוקראטיות וחופשיות בהחלט.

בט״ו בשבט תש״ט הוטל על נבחרי העם דבר נטיעת מטעי חיים ויצירה בעם ובארץ המתחדשים. הוטל על הכנסת הראשונה לקבוע חוקים, להביע את רצונם ומחשבתם של אזרחי הארץ ולתת הוראות לממשלת ישראל בהנהלת עניני המדינה והגנתה.

בהכרת חובתנו לעם ולימים הבאים נכנסנו למילוי תפקידנו תוך תנאי התהוות קשים ומרוממים של בנין המדינה ושיבת גלויות האומה לארצן. והכשרתנו למילוי תפקידנו - היתה בהכרתנו הציונית ובאמוננו בכוחות האומה.

במידת יכולתנו ובמיטב רצוננו נקיים את שליחותנו. יכולות להיות, וודאי גם יהיו, הערכות לגבי השנה הראשונה לקיומה של הכנסת. יכולות להיות הערכות שונות לגבי סדרי העבודה, קצב העבודה וסיכום התוצאות וההישגים של השנה הראשונה.

אולם, מעל ומחוץ לכל הערכות, לפנינו עובדה חיה וקיימת - דבר התהוותו והתייצבותו של הפארלאמנט העברי, של בית-המחוקקים הדמוקראטי בישראל.

ובזאת התוצאה הגדולה - התרומה הגדולה לימים הבאים, שתרמה הכנסת בעבודתה במשך השנה הראשונה לקיומה.

לא קלה היא המלאכה בישראל להביא לידי צירוף מאחד של דעות שונות ורצונות שונים, להביא לידי עבודה משותפת מתמדת נושאי מחשבות שונות, נפרדות, ולעתים קרובות סותרות, לגבי הדרך והאמצעים להשגת המטרה הרצויה. אולם עובדה היא שהצירוף הכרחי לעם שקם ויהי. הולכת ומשתרשת העבודה המשותפת המתמדת בכנסת, ולא פעם היו לנו במשך השנה לא רק מסקנות מכריעות, כי-אם גם שעות גדולות של התלכדות והתרוממות הרצון העברי המאוחד. כמובן, לא עלינו לשבח את עצמנו ולעסוק בהערכת פעולתנו. ״דברי הכנסת״ מספרים זאת לבוחרינו ועל-פיהם יעריך העם את פעולת נבחריו. אולם נדמה לי, שרשאים אנו להעלות עוד תרומה אחת שהשתדלנו לתרום לשיפור חיי העם. מטרתנו הכללית והמאחדת הרי ברורה היא: להגשים את דבר קיבוץ הגלויות, לבצר את סדרי המדינה ובטחונה ולקבוע יסודות משופרים של חיים ישרים, טהורים וצודקים בארץ זו - ארץ האבות, הנביאים והבנים החלוצים של ימינו. אולם בעבודתנו להשגת מטרתנו ישנה עוד משאלה אחת יסודית: שחיינו יהיו חיים של כבוד ושל טוב-טעם. במשך השנה הראשונה לקיומה של הכנסת השתדלנו להשרות יחסי כבוד וטוב-טעם בוויכוחיה, סדריה וראשית מנהגיה של העבודה הפארלאמנטארית שלנו. ובזאת בעיקר, כך נדמה לי, רכשנו את הוקרת העם לכנסת שלנו ואת חיבת האומה בתפוצותיה.

ודאי שלא חסרו גם פגימות, שעות רוגז פוגם, אולם המנצחת היתה הכוונה הכללית לתת כבוד ותפארת לבית המחוקקים העברי. וכשאני מדבר זאת מונחות לנגד עיני שורות אחרות ממכתב שהגיע אלי. המכתב נכתב בשם קבוצת נערים ונערות, הקובלים על קשיי הכניסה לישיבות הכנסת: ״אין אנו מבינים מדוע תשולל מאתנו זכות הכניסה לישיבות נבחרי-העם. לכל מקום שנקרינו במצור ובקרב, בימי שלום כבימי מלחמה, בתקופת הקרבות, אנו היינו המקשרים והעברנו את לפידי הגבורה מכל קצווי המדינה; ועתה אין נותנים לנו לשמוע את דבר נבחרי- העם!

אנו תלמידי הכתות התיכוניות המתכוננים לעתיד, אנו, "אזרחי המחר"; רוצים עכשיו להתחיל ללמוד את בעיות המדינה שלנו״.

רבותי! לא רק עבודת ההווה הגדול בידינו, כי-אם לעינינו צריכים להיות גם ״אזרחי המחר״; לא רק הבוחרים בסיעות ובמפלגות, כי אם גם אלה ״המקשרים״ ומבקרים את עבודת הכנסת הראשונה לישראל — ומשום כך התרומה לחיי כבוד וטוב-טעם כה חשובה בהליכותיה של הכנסת.

עברה שנה ראשונה לקיומה של הכנסת. שנה חשובה בדברי-ימי-ישראל החדשים. ולקראת השנה החדשה, השניה של הכנסת, תפילה לעצמנו וליכולתנו האחראית:

תוסיף השנה החדשה כוח ועצמה לעם ולמדינה; תוסיף השנה הבאה בעבודת הכנסת להגשמה הנכונה של ציווייה ומגמותיה של האסיפה המכוננת; יגבר כוח כשרונה ויכולתה של הכנסת — נושאת סמכות העם בישראל!