היו"ר ש' הלל:
חברי הכנסת, מה נשתנה היום הזה מכל הימים - שבכל הימים נותן היושב-ראש את רשות הדיבור לאחרים, והיום הזה הוא נוטלה לעצמו.

בפתח דברי ברצוני לקדם בברכה, בשמכם ובשמי, את חברי הכנסות הקודמות, שבאו לשתף עצמם עמנו ביום חגה של הכנסת, חרף מזג האוויר הסגרירי. זוהי מסורת נאה, והעובדה שרבים מגיעים לאירוע זה מלמדת, כי מעבר למחלוקות הפוליטיות, לדברי הביקורת ולעתים אף לטריקת הדלת, הותירה ההשתייכות למוסד זה בלבם של נבחרי העבר פינה חמה כלפי בית זה.

בשנה זו, שנת ה-40 להקמת המדינה, אנו נוטים לעשות סיכומים וספירת מלאי.
איני סבור, שיש עם שיש לו כל כך הרבה יובלות, והוא מחפש כל העת הזדמנויות לחשבון נפש ולסיכומי דברים. יש בזה, ללא ספק, מן הרצון לשאוב עידוד ולרוות מעט נחת מהישגים ומהצלחות לא מועטות מצד אחד, ומן התהליך הבריא של חוסר שביעות רצון מתמדת ורצון לבדיקה אישית מחודשת מצד אחר.

ברוח דברים זו אני שמח להרים את תרומתי הצנועה בסיכום נוסף ביום ט"ו בשבט זה, יום ציון כינונה של הכנסת, האחרון לכנסת האחת-עשרה. אין ספק, שכנסת זו היתה, במידה רבה, כנסת יוצאת דופן בתולדות הכנסות בישראל. ממשלת האחדות הלאומית, ההרכב הקואליציוני הרחב שיש בו חילוקי דעות, הבקיעים והניגודים בממשלה, שנראו לעתים כתרתי דסתרי, והסערות הגדולות שפקדו אותה, עד כי לא פעם אחת חישבה האונייה להישבר - כל אלה הכתיבו את אופיה המיוחד והשונה לטוב ולרע. אתחיל בטוב.

העובדה שכנסת זו הצליחה להוציא מתוכה ממשלה, שהחליטה כמה החלטות חשובות בתחום הביטחוני ובתחום הכלכלי - ואין אני בא לשפוט את טיבן - היא בעיני הישג.
חברי הבית הזה זוכרים בוודאי, כי לאחר היוודע תוצאות הבחירות האחרונות האמינו רבים, שהמוצא היחיד העומד בפנינו הוא התכנסות ופיזור עצמנו לדעת. התוצאה היתה יכולה להיות תוהו ובוהו פוליטי לפרק זמן ממושך, בשעה שנדרשו הכרעות חשובות.

לעומת זאת, הכול יודעים כי זו היתה לא רק ממשלת אחדות לאומית, אלא ממשלת פריטט לאומי, המכבידה על החיים הפוליטיים ופוגמת בקלות ההחלטה ואולי אף ביכולת ההכרעה.

לפיכך נאמר כי, לטוב או לרע, הכנסת האחת-עשרה כבר נכנסה לשנתה האחרונה, ומן הראוי שניתן בה סימנים. יכול אני לומר כי, למרות קיומה של קואליציה רחבה לצד אופוזיציה צרה, מילאה הכנסת באורח מקיף ושוטף, ולעתים גם אפקטיבי, את ייעודה כמבקרת הגוף המבצע. עשו זאת לא רק חברי הכנסת מן האופוזיציה הרשמית, אלא גם אלה שבקואליציה.

כנסת זו החליטה לראשונה על הקמת ועדת חקירה משפטית, בנושא מפולת מניות הבנקים. ועדת החוץ והביטחון של הכנסת הוציאה דוח מסכם על פרשת פולארד והעמיקה לחדור לתחומי ביטחון שהיו בבחינת "מחוץ לתחום" עד לאחרונה. אלו הם סימנים של פרלמנט בריא, יוזם, שידו על דופק האירועים - ואני מקווה שכך יהיה גם להבא.

עם זאת, חל פיחות מצער ואף מדאיג בכמה תחומים ובכמה כלים פרלמנטריים בשל שימוש נרחב, סיטוני כמעט, בהם. אביא לדוגמה את הצעות האי-אמון. די אם אציין, כי בכנסת האחת-עשרה הוגשו עד עתה 150 הצעות אי-אמון לממשלה, וקרוב למחצית המספר -
67 הצעות אי-אמון, הוגשו במהלך שנת 1987. אין כל ספק, כי כתוצאה משימוש מוגזם ובלתי מבוקר קהה חודו של מכשיר זו, שמן הדין היה לשומרו במלוא חדותו למקרים יוצאים דופן. אגב, המנה של מחר, המנה לשבוע זה, היא שתי הצעות אי-אמון לממשלה.

חיים רמון (המערך):

יצאנו בזול.

היו"ר ש' הלל:

כן. יתר על כן, רואה אני חובה לעצמי לבקר תופעה שפשתה במקומותינו, ששרי הממשלה מדירים רגליהם יתר על המידה מן הכנסת. במשטר פרלמנטרי תקין אין להשלים עם תופעה זו. פניתי בעבר, ואני מנצל גם במה זו כדי לפנות שוב אל ראש הממשלה ואל השרים, שיגבירו את נוכחותם בכנסת ובמליאה. משטר דמוקרטי אינו נבחן רק ברגעי משבר פרלמנטריים. התעלמות מן הכנסת בימים כתיקונם והתופעה התדירה מדי של ממלא-מקום המשיב בשם הממשלה אינן מוסיפות כבוד ואיכות לדיוני הבית הזה, וכמוה ככריתת ענף הדמוקרטיה שכולנו יושבים עליו.

הכנסת הזאת רשמה לעצמה הישגים ניכרים בתחום החקיקה, בעיקר בנושאים החברתיים. חוק שכר מינימום, שעלה וירד חליפות במשך השנים זכה - וזכינו כולנו -
והתקבל בכנסת זו. חוק ביטוח סיעוד, חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד, חוק העבירות המינהליות, תיקון חוק העונשין (עבודת שירות במקום מאסר) וחוקים נוספים בתחומים רבים הם תרומה נכבדה לספר החוקים שלנו ולקביעת נורמות חברתיות, שיש לשבח אותן ולברך עליהן.

שורה שלמה של חוקים חשובים עדיין נמצאים על האובניים ויובאו להשלמת החקיקה בקרוב מאוד. אזכיר במיוחד את חוק-יסוד: מבקר המדינה, שישתלב בקרוב במערכת חוקי-היסוד שלנו, ואת חוק ערי הפיתוח, שיביא עמו ארוכה ועזרה לערי הפיתוח. הוא נולד כאן מיוזמתם של חברי הכנסת כהצעת חוק פרטית ויובא לקריאה ראשונה בעוד כשבועיים.

לעומת זאת, יש להצטער על שכמה חוקים, ביניהם חוקי-יסוד, כגון חוק-יסוד:
זכויות האדם, חוק-יסוד לשינוי שיטת הבחירות ואחרים לא קודמה חקיקתם. יהא זה מצער אם תוציא כנסת זו את ימיה בלי להשלים את החקיקה של חוקים חשובים אלה ובלי להשלים את חקיקת החוקה. חוקים אלה הם בהישג היד, ואני רוצה לקוות, כי לא נחמיץ הזדמנות היסטורית - בעצם חובה היסטורית - להנציח את הכנסת האחת-עשרה ככנסת שהשלימה את הכנת החוקה לישראל.

הכנסת הנוכחית התמודדה ביסודיות, זו פעם ראשונה, עם שאלות אתיות כבדות משקל, הנוגעות לעיסוקי חברי הכנסת ולעבודותיהם הנוספות. במדינת ישראל, שבה נדרש הציבור להטות שכם למאמצים לאומיים בתחומי הביטחון והכלכלה, חייבים הנבחרים לבדוק בהתמדה את הדוגמה שהם נותנים. בין שנכונה התחושה שקיננה בלבותיהם של רבים, כי גידולי פרא רבים מדי צמחו בשדותינו, ובין שיש בתחושה זו משום הגזמה, עובדה היא שהתחושה אכן קיימת, והיא מעיקה מאוד מבחינה ציבורית ופוגמת קשות בתדמיתה של הכנסת. גם בעבר היו ניסיונות להתמודד עם תופעה זו ולקבוע לה סייגים, אך לא נמצא פתרון משביע רצון ומשמעותי.

ברצוני לציין בסיפוק, כי רק כנסת זו נכנסה בעובי הקורה ולראשונה נקבעו בנושא העיסוקים הנוספים, על-ידי ועדת הכנסת, קריטריונים ברורים וקבועים, היכולים לעמוד במבחן הביקורת הציבורית. ועדת הכנסת גם מינתה ועדה ציבורית נכבדה, בראשותו של עורך-הדין יצחק טוניק, מבקר המדינה לשעבר, והיא הכינה הצעת חוק, קודקס של ממש, לגבי המותר והאסור בתחום זה. הצעת החוק תובא היום לקריאה ראשונה; יום כינונה של הכנסת הוא הזדמנות נאותה להתחיל בדיון של הכנסת על עצמה. אני מקווה, שהחוק יתקבל בכל קריאותיו בלא דיחוי מיותר, כי אני משוכנע שקביעתם הברורה של הכללים תסלק אי-בהירות ופגמים בחיינו הציבוריים.

אני מאמין, שכנסת זו רשמה לעצמה נקודת זכות גדולה בתרומתה להיגיינה הציבורית בכך שהעבירה מרצונה לוועדות ציבוריות הן את נושא שכר חברי הכנסת ונספחיו והן את נושא תעסוקות היתר שלהם. ועדה ציבורית אחת היא בראשות מבקר המדינה לשעבר, ד"ר יצחק נבנצל, וועדה ציבורית אחרת היא, כאמור, בראשות מר יצחק טוניק.

לצערי, בתחום חשוב ומרכזי אחד אין בפי כל בשורה טובה. תדמיתה של הכנסת בעיני הציבור לא השתפרה בשנים האחרונות, ואני נוקט לשון המעטה. אמירות הליצנות בנושא זה, הנפוצות ברחוב, בבתים ובבתי-ספר רבים, כבר אינן מעוררות חיוך, אלא דאגה עמוקה. ביטויים קשים ומעליבים מעל במת הכנסת או באמצעי התקשורת גורמים, או תורמים לכך. לעתים נדמה, שהאמירה הבוטה ויוצאת הדופן של אתמול הופכת נורמה של היום, ומעגל הקסמים, או ליתר דיוק - ספירלת הקסמים, מתרחבת והולכת.

זאת ועוד, אין מנוס מלחזור ולציין את התופעה הידועה היטב, עד זרא, כי מידת הנוכחות של חברי הכנסת במליאה ובוועדות היא אחד הגורמים המכריעים לכך. כחבר כנסת ותיק אני יודע, כי יש ממש בטענה שבעיית הנוכחות היא בעיקרה בעיה אסתטית ולאו דווקא בעיה מהותית. אבל, בעיה אסתטית זו, הנראית בכל בית בישראל ומעוררת ביקורת, מקבלת משקל איכותי משלה בקביעת דימויה של הכנסת. וכבר אמרתי בעבר:
דמוקרטיה, כמו צדק, צריכה לא רק להיעשות אלא גם להיראות.

אני מקווה, שהפעלתה של ההצבעה האלקטרונית תתרום לשיפור המצב. למען האמת, קיוויתי, ואף הובטח לי, כי כבר היום נוכל להתחיל להפעיל את ההצבעה האלקטרונית, אך לצערי נדחה שוב העניין - אני מקווה שלא לזמן רב - ומכל מקום לפני צאת הכנסת לפגרה תותקן המערכת במליאה. עם זאת, האמת היא כי איני מאמין שאנו יכולים להשליך את כל יהבנו על האלקטרוניקה. דומני שאנו חייבים לטפל טיפול שורשי יותר בתחום זה.

המשכו של מצב זה עלול לפגוע לא רק בדימויה של הכנסת, אלא גם בעוצמתה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית שלנו. השנה אנו הולכים לבחירות לכנסת השתים-עשרה, ואני מרשה לעצמי, ואף רואה חובה לעצמי, לפנות דווקא היום, מעל במה זו, לכל המפלגות בישראל ולומר, כי בבואן לקבוע את רשימת מועמדיהן לכנסת הבאה עלינו לטובה, כל אחת מהן לשיטתה, יקפידו על כך שהמועמדים יהיו לא רק טובים ומוצלחים, אלא מוכנים, מסוגלים ומתעתדים להקדיש את כל זמנם לעבודתם בכנסת, בוועדותיה ובפעילות הציבורית והמפלגתית המשתמעת מחברותם בה. שינוי משמעותי כזה יבטיח פעילות פרלמנטרית רצינית יותר ויעמיק את שורשיה של הדמוקרטיה.

מחמד ותד (מפ"ם):

איפה הממשלה, אדוני היושב-ראש

היו"ר ש' הלל:

ועוד רואה אני חובה שעלי למלאה דווקא היום, בפתחה של שנת הבחירות. אולי תאמרו, כי יש מן הנאיביות בפנייתי זו, אבל למול המחיר הנורא שאנו משלמים ועלולים להוסיף ולשלם על גימודה של הדמוקרטיה ועל הפגיעה בדמות נבחריה, ראויים הדברים לא רק להישמע, אלא אף ליפול על אוזניים קשובות. הבה נעשה מאמץ משותף, כן, בין-מפלגתי, כלל-מפלגתי, מאמץ שהוא מעבר לחילוקי דעות פוליטיים - לקיים את הבחירות תוך הקפדה על רמת הוויכוח. נקיים ויכוח חריף וחד, אך דומני שאם נקפיד על כבוד הזולת, על כבוד היריב, ובמיוחד על כבוד הציבור שאנו פונים אליו, לא תיפגע רמת המסר שלנו, ונחזק ונפאר את הדמוקרטיה.

לפני שאסיים את דברי, מבקש אני להודות לעובדי הכנסת כולם, לסדרנים ולאנשי המשמר, על עבודתם הטובה והמסורה. דומני כי דווקא היום אנו רשאים לזכור ולהזכיר, כי רק בזכות עבודתם האפורה, הנעשית על-פי הרוב מאחורי הקלעים בשעה שהכנסת מלאה פעילות, או בשעות הקטנות, כאשר הכנסת ריקה מאדם, אנו יכולים למלא את תפקידנו כהלכה.

ברצוני להביע תודה גם לכתבים הפרלמנטריים, המלווים את עבודתנו במסירות ובהתמדה בימים אפורים ובימים נרגשים וסוערים.

ועוד תודה בלבי לאלה מחברי הכנסת, המקיימים זו השנה השלישית מסורת נאה שהתחלנו בה - להתארח זוגות זוגות, למחרת חגיגות הכנסת, במחנות צה"ל, להיות עם החיילים והקצינים, להאזין להם ולדבר אתם. דומני, כי דווקא בימינו אלה יש לכך משמעות רבה, חשובה ומבורכת. לחברי הכנסת, לקצין חינוך ראשי של צה"ל ולכל התורמים להצלחה - תודה.

חברי הכנסת, בשעה 17:30 בקירוב ננעל את ישיבת המליאה. בשעה 18:00 הנכם מוזמנים להשתתף בטקס חלוקת פרס יושב-ראש הכנסת לאיכות החיים, שהפך חלק מאירועי חגיגות הכנסת. לאחר מכן מוזמנים כל אורחינו וכל עובדי הכנסת לטקס, לכיבוד קל ולמפגש רעים. מועדים לשמחה.

אני מתכבד להזמין את כבוד ראש הממשלה לשאת את דברו. אדוני ראש הממשלה, בבקשה.

ראש הממשלה י' שמיר:

אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת מן הכנסות הקודמות, אנו חוגגים היום, ערב ט"ו בשבט התשמ"ח, את יום הולדתה ה-39 של הכנסת.

אנו מעלים על ראש שמחתנו את המוסד המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית בימים אשר בהם מותקפת המדינה על-ידי גורמים אנטי-דמוקרטיים המסכנים את שלומו וביטחונו של עם ישראל.

ההתקפות הקשות והחמורות על כוחות הביטחון שלנו ברחבי הארץ מכוונות לפגוע בעצם קיומה העצמאי של המדינה ולערער את יסודות ביטחונה.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה מרים אלה - - -

ראש הממשלה י' שמיר:

זאת איננה ההתקפה הראשונה על עם ישראל בארצו.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

- - -

היו"ר ש' הלל:
-
חבר הכנסת תופיק טובי - - -

יהושע מצא (הליכוד):

תוציא אותו.

היו"ר ש' הלל:

סליחה, בבקשה לא לעזור לי, בוודאי לא להפריע. חבר הכנסת תופיק טובי. אני מבקש מכולם שלא לעזור לי.

ראש הממשלה י' שמיר:

היא מצטרפת לשורה הארוכה של ניסיונות נפשעים לפגוע בשורשי אחיזתנו במולדת
לאורך השנים מאז התחלת המאה. בכל דור ודור קמים עלינו לקצץ בנטיעותינו באדמת ארץ-ישראל, ואף-על-פי-כן אנו אוזרים עוז כל פעם מחדש, מניסים את המחבלים והמשחיתים ומוסיפים לנטוע ולשתול, על אפם ועל חמתם של כל אויבינו ומשנאינו.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זה מסר לכנסת

היו"ר ש' הלל:

אני מבקש ממך שלא להפריע.

יהושע מצא (הליכוד):

אולי אתה משלח אותו

היו"ר ש' הלל:

אני מבקש ממך שלא לעזור לי.

יהושע מצא (הליכוד):

תשלח אותו לאפגניסטן.

עבד-אלוהב דראושה (המערך):

ואותך לאן לשלוח

היו"ר ש' הלל:

אני מבקש ממך שלא לעזור לי ולא לומר דברים מיותרים.

ראש הממשלה י' שמיר:

היום ומחר, בראש השנה לאילנות התשמ"ח, יוצאים ילדינו ונערינו בכל רחבי ארצנו היפה, פושטים על שדותיה ומרחביה, בגולן ובשפלה, בגליל ובשרון, ביהודה, בשומרון, בחבל-עזה ובנגב - ומקיימים את מצוות הנטיעה והשתילה.

כך היה, כך הווה וכך יהיה. שבע ינסו לעקור שורשינו ושבעתיים נקום ונעמיק השורשים ונחזק את קשרינו האמיצים עם אדמת המכורה, שאין לנו זולתה.

הכול יודעים, כי אנו מעדיפים חיים של שלום ויצירה על מעשי מלחמה והתגוננות, אך כל המתנכלים לנו חייבים לדעת, שעם ישראל לא ייעף ולא ירפה לעולם מההגנה על ביתו ומהנסת מלאכי החבלה והשנאה.

מבית-הנבחרים של מדינת ישראל נשלח את ברכותינו הנאמנות לחיילי צה"ל, השוקדים היום על מלאכתם בתנאים קשים, כדי להבטיח שלא ייעקרו ולא יינזקו אילנות במולדת.

גם ביום סגריר וסוער זה נזכור ונזכיר, כי אין יום ואין שעה אשר בהם אין אנו חושבים על שלום ואין אנו עושים למען השלום. גם בימים אלה, מול האתגרים הקשים, נשואות עינינו לשלום.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה אומר דברי צביעות. כל אחד יודע שאתה נגד השלום.

היו"ר ש' הלל:

חבר הכנסת טובי, אם אתה תאלץ אותי, אני אעשה מה שאינני רוצה לעשות. אל תבקש את זה לעצמך, חבר הכנסת טובי. זה לא לכבוד לך.

ראש הממשלה י' שמיר:

מי ייתן והנטיעות והשתילות הנעשות היום בשדות המולדת יניבו פרי ויעניקו צל לכל תושביה של ארץ-ישראל, אשר יזכו לחיים של שלום וביטחון בארצם. תודה.

היו"ר ש' הלל:

תודה רבה לראש הממשלה. אני מתכבד עכשיו להזמין את חברת הכנסת חייקה גרוסמן.

חייקה גרוסמן (מפ"ם):

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי, בימים אלה כולנו כמהים לקצת נחת.
ברגשות מעורבים חוגגת אני את יום הולדתה של הכנסת בשנת ה-40 למדינה.

פגשתי חברה שנפרדתי ממנה עם שובנו מן היער. כשנפרדנו - היו פני לארץ-ישראל ואילו פניה לברית-המועצות. כשנפגשנו שוב, אחרי 44 שנים, ואני כבר חברת הכנסת, היא אמרה: הנה רואה את, כל חלומותייך התגשמו ואילו כל חלומותי התנפצו.

האומנם התגשמו חלומותי כולם, כולהם

חגה של הכנסת הוא חג לדמוקרטיה בישראל. בחג זה אין מנוס מחשבון נפש. חייבים לעשות ספירת המלאי: מה אספנו הגורנה ומה פיזרה הרוח.

אני חשה גאווה, וגם אכזבה. והרי קשה לשמור יום יום, רגע רגע, על האיזון הגואל שבין החיוב לשלילה.

חשוב מכול הוא עשיית חשבון האפשרי, זה שהיה בהישג יד ולא הושג או הוחמץ.

עדיין לא נפלה שדודה קריה נאמנה. מגילת העצמאות אמורה היתה להיות חומת המגן לדמוקרטיה, לזכויות האדם, לשלטון החוק ולשוויון בפניו. היא איננה מיותמת לחלוטין, אך לאחרונה יש בבית הזה רגעים רבים מדי, שבהם נדמה לי שאני שומעת את קולה, כשהיא זועקת אלינו להצלה.

הכנסת אמורה היתה לחוקק חוקה. כך נאמר בהכרזת העצמאות: "המדינה ומוסדותיה יתנהלו בהתאם לחוקה". ב-8 ביולי 1948 בחרה מועצת המדינה הזמנית בוועדת חוקה.
החוקה היתה אמורה לעצב תרבות פוליטית, שהיא שם כולל לסך הערכים, האמונות והתפיסות המנחים את נציגי העם ומחוקקיו בתפקידיהם הציבוריים. היא היתה אמורה לעצב את הנורמה החברתית של כולנו.

מאז זרמו מים רבים בירדן. חילוקי דעות הוכרעו לא פעם אחת לפי דעת רוב מול מיעוט. זה קרה בעיקר בנושא החוקה. מאז 13 במאי 1950 הוטל על ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת "להכין הצעת חוקה, שתהיה בנויה פרקים פרקים באופן שכל אחד מהם יהיה חוק יסוד בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת וכל הפרקים יחדיו יתאגדו לחוקת המדינה". מאז עד היום מוטל על ועדת החוקה, חוק ומשפט התפקיד להשלים את חוקי היסוד, המבוססים על עקרונותיה של מגילת העצמאות. לצערי, התפקיד הזה מובטח כנראה לוועדת החוקה, חוק ומשפט עוד לזמן רב.

גם הגדרת זכויות הפרט, גם זכויות המיעוט וגם מחויבויותיו של השלטון כלפי הכנסת יצאו מקופחות, ואת המחיר של כל אלה משלמים אנו לסירוגין בפרשות השונות הפוקדות אותנו, מטלטלות את המדינה ואוחזות בציציות ראשינו שלנו - כנבחרי העם, כבית-המחוקקים. ברצון ושלא ברצון מוקמות ועדות חקירה על-פי חוק ועדות חקירה, ואז מתהלכים אנו כולנו חפויי ראש בשל עצם הצורך להקים את ועדות החקירה. ואנחנו מתהלכים גם קצת גאים על יכולתנו ועל אומץ לבנו לחקור מעשים שלא ייעשו ולהסיק מסקנות.

בהכרזת העצמאות של ארצות-הברית נאמר, כי "ממשלות שואבות את סמכויותיהן הצודקות מהסכמת הנשלטים". מדינת ישראל עמוסה משימות לאומיות וחברתיות קשות -
עלייה, בניין משק, עיצוב חברה בתנאים של טרם שלום. במצב כזה, רבותי, קל מאוד למעוד, קל לזרוע המבצעת להסתתר מאחורי המשימות והקשיים כדי ליטול לעצמה סמכויות יתר, כדי לחרוג בעליל מהחוק וכדי לצאת מתחום הפיקוח הפרלמנטרי. ריסונו של השלטון חייב לבוא לידי ביטוי במעמדה של הכנסת.

כל דברי הזלזול, אדוני היושב-ראש, כל ביטויי הלעג והשנינה כלפי הכנסת וכל הבדיחות עליה לא יוכלו לבטל את הצורך הדחוף בחיזוקה, לא יוכלו להסתיר את חרפת השלטון וחרפת הקואליציה הפרוסה כשטיח מקיר לקיר כמעט. הממשלה קיימת מכוח הכנסת והיא חייבת להתייצב לפניה ולדווח לה, כי הכנסת היא מקור הסמכות ולא להיפך.

אדוני היושב-ראש, הממשלה, למרות היותה מפוצלת, למרות הופעתה פעם אחת כד"ר ג'קיל ופעם אחרת כמיסטר הייד, למרות הבקיעים הנבעים בה יום יום ומאיימים להפילה, אחת דעתה להישרד, וזה מובן. לכן היא ממעטת להתייצב בפני הכנסת. הכנסת מדווחת בצמצום ובזלזול. והרי חובת הדיווח לציבור היא יסוד מוסד של הדמוקרטיה. חובת הדיווח לכנסת והעימות בין דעות שונות הם סוד קיומו של הפרלמנט.

אדוני היושב-ראש, מי שרוצה שלטון כול-יכול יכול להשיג כאשר הוא פוגע, ראשית דבר, בפרלמנט. כך עשו דיקטטורים אחדים, והצליחו להשליט משטר רודני. בסופו של דבר שילמו את המחיר, בדרך כלל, העמים הנשלטים.

אך לא רק הממשלה אשמה במעמדה הירוד של הכנסת. הכנסת צריכה לדעת להגן על עצמה. במשטר קואליציוני כה רחב צריך היה לשמור על מעמדה של הכנסת כעל בבת-עינה של המערכת הפוליטית. לצערי עלי לציין, כי קלות השלטון הרחב מערפלת את המבט לעתיד. לממשלה זו יש יותר בעיות בתוכה היא מאשר בעיות עם הכנסת. הפרשות העגומות טופלו בדרך כלל לאו דווקא מיוזמתו של בית-המחוקקים אלא מכוח הלחץ של דעת הקהל, של כלי התקשורת ואולי גם של האופוזיציה. הכנסת עצמה לא הקימה אז את ועדת החקירה מיוזמתה על-פי סעיף 22, היא לא הגנה על מעמדה כגוף מבקר.

אדוני היושב-ראש, הגיע זמן שוועדות הכנסת לא תהיינה זרועות ציד בלבד של השלטון ולא רק מקום להשמעת ביקורת מילולית, אלא ועדות המטילות פיקוח ממשי על הממשלה. הגיע הזמן שוועדה תוכל לחייב אדם להופיע בפניה ולמסור עדות, שאמירת האמת בה חובה והשמעת השקר בה בת-ענישה. העלמת עובדות מפני ועדה מוועדות הכנסת היא כמעט נורמה. אין להסתתר עוד מאחורי סכנת הפיכת ועדת כנסת לזרוע שיפוטית כביכול.
המידע שבידי חברי הכנסת נשאב לעתים קרובות מכלי התקשורת, והדיונים בוועדות הכנסת בנושאים קרדינליים של המדינה הופכים עקרים.

לדעתי, דווקא במצב קריטי, דווקא במצב ביטחוני פגוע כל כך נבחנת הדמוקרטיה ועוצמתה. רבותי, דמוקרטיה מבוססת, בין היתר, על קיומה של אופוזיציה ועל התחשבות בה. ממשלה זו מנצלת את גודלה של הקואליציה ואת חולשתה הפנימית כדי "לדלג" על הכנסת וכדי להתנהג כאילו האופוזיציה איננה קיימת. רק כאשר צריך לעשות חשבון פנימי, בתוכה, נזכרים גורמים שונים בממשלה בחלק זה או אחר של האופוזיציה, הכול בהתאם לצורך.

אדוני היושב-ראש, מאזן היחסים שלטון-כנסת אינו חיובי כל כך בכנסת הזאת.
הכנסת עצמה לא ידעה להגן על מעמדה ועל סמכויותיה. כל החולשות של העבר, והיו כאלה, כל הבקיעים שהיו קיבלו תאוצה בקדנציה זאת.

אנו מציינים 40 שנים לקיום המדינה, ונראה לי שהתרחקנו מרחק מדהים מהנחות היסוד של ראשיתה. לעתים פלא בעיני, שלמרות כל אלה עדיין אנו מדינה דמוקרטית.
מול עוצמת הקואליציה מתגוננת האופוזיציה בריבוי הצעות אי-אמון, חסרות תכלית למען האמת. והממשלה מחזירה במטבע שלה. על הצעות אי-אמון על המצב בשטחים, על ענייני מלחמה ושלום, על השב"כ, על משברים גורליים, על פרשיות, עונים שר התחבורה או שר האנרגיה, או אחד מסגני השרים, וסגנים יש לכל אחד מהשרים.

חיים רמון (המערך):

שר האנרגיה הפסיק לענות.

חייקה גרוסמן (מפ"ם):

לפני הרוטציה.

היו"ר ש' הלל:

הכוונה היא לחסוך באנרגיה, לפי מה שאומר השר הזה. רוצים לחסוך באנרגיה.

חייקה גרוסמן (מפ"ם):

הכנסת מנסה להציל את עצמה ולשקם את מעמדה הירוד בציבור על-ידי ריסון חבריה וזכויותיהם המיוחדות. ספק מקנן בלבי, אם זהו עוגן ההצלה המתאים. חשוב שגם חבר הכנסת ירגיש את נחת זרועה של שביתת רופאים, או של שביתה בבתי-חולים, אבל נראה לי שאין זה המוצא היחיד. אם לא תיקח הכנסת את העניינים לידיה, מי יודע מתי תוכל לחזור למעמד של שומר חומות הדמוקרטיה.

ולבסוף, אדוני היושב-ראש, מטרידה אותי הבעיה של ניצול הזכויות שמעניקה הדמוקרטיה על-ידי אלה הרוצים להורסה. בכנסת הזאת רבו הגורמים, בקואליציה ובאופוזיציה כאחת, שלדידם הצדק זה הם, הנאמנות למדינה היא הנאמנות לפי דעתם, וכל החולק עליהם פסול. הם היו מוכנים להרחיב את הפעלת צווי החירום הכוללים גירוש ומעצר מינהלי ולהטיל אשמות על כל מי שנתגלו בקיעים בהשקפותיו, לפי ראות עיניהם, מכיוון שלהם מונופול על הקונסנסוס, להם המלה האחרונה על התיאטרון, על הספרות, על מה לא.

הכול נשבעים, אדוני היושב-ראש, אמונים לדמוקרטיה. הגיע זמן לתבוע כי זכויותיה יוענקו למי שמכבד את כלליה כלפי הזולת. לבועטים בה באלימות, ברגל גסה, חייב לבוא מענה בחוקה או בחוקי-יסוד, שעד היום לא נתקבלו, או נתקבלו בצורה פגומה ומטושטשת.

אני מקווה שביום זה נעשה כולנו את חשבון הנפש ונסיק את המסקנות החיוביות כלפי העתיד.

היו"ר ש' הלל:

תודה לחברת הכנסת חייקה גרוסמן.