היו"ר י. ישעיהו:
ביום חמישי שעבר חל ט״ו בשבט, שהוא יום כינונה של הכנסת, "ראש השנה לאילן הנאה הזה, שנטענו בפקודת הדורות ולמען הדורות שיבואו״ - כמימרתו של היושב-ראש הראשון של הכנסת, המנוח יוסף שפרינצק ז"ל. וכבר קבעוהו יושבי-ראש הכנסת הקודמים כיום חג הכנסת. השנה משתלב חג הכנסת בחג הכ״ה של מדינת ישראל, שהרי קוממות המדינה וכינון הכנסת הם שני צדדים של מטבע אחד: עצמאות המדינה מכאן וריבונות העם מכאן.

אין לבנו נתון עתה לחגיגות. מלאכה מרובה ודאגות מרובות מוטלות עלינו בבית ובחוץ. דיינו איפוא בשעת חג קצרה, ולעת חג נתרומם ונתעלה כדי להביט ולראות "מה פעל קטון גויים" וכדי ליתן תודה לצור ישראל ״על הגאולה ועל התמורה״ שהתחוללה בדורנו. אין ספק שגם בלי למנות ולשקול כל הישג מהישגינו יתגלה לנו חזיון מרחיב ומרגש של הצלחה שאין דוגמתה. הלא כל היש והממשות זרועים לפנינו על פני כל הארץ לארכה ולרחבה; ומה שעלה בידינו הוא התגשמות חלומותיהם של החוזים, שאיפותיהם של המעוררים ומשאת-נפשם של בני היכלא דכסיפין, בכל הדורות.

אנחנו ביקורתיים מאוד כלפי עצמנו וכלפי מעשינו, וטוב שכך. ביקורת עצמית כנה, ככל שהיא פוצעת ונוקבת ועוכרת שלווה — היא מטהרת ומתריעה על הסכנה של תקלות או משגים, הכרוכה בכל עשייה. אך כלום אין בידינו אלא מה שיש עליו ביקורת? והמעשים הגדולים, וההישגים המפוארים, וההצלחות היפות - היכן הם? מי כופה עלינו להתעלם מהם ומדוע יהיה לבנו גס בהם? דומה שדווקה לעת חג זכאים אנו לשמוח במעשינו ובהצלחותינו, להרימם על נס, לשאוב מהם עידוד ואמונה ויחד עם זאת לא להסתפק בהם ולחתור בתדירות לתקנתם ולשיכלולם.

אחד מן ההישגים שעליהם תפארתנו הוא ישותה של הכנסת, בית-הנבחרים והמחוקקים של מדינת ישראל. אין זו השעה המתאימה לברר בה את ענייני הכנסת עצמה, את המעשים והתכניות, או את דברי הביקורת שיש לכל אחד מאתנו, איש איש וביקורתו, על הליכותיה ומעשיה. כאשר יובא תקציב הכנסת לקריאה שנייה ושלישית תקיים הכנסת דיון מלא על עצמה. אולם ברור מעל לכל ספק שהכנסת היא לא רק עמוד-השידרה של הריבונות הישראלית, אלא גם מקיימת תפקידיה בכבוד ובנאמנות. היא מחוקקת חוקים, סומכת ממשלה, קובעת עיקרים וכללים ופוסקת הלכות בכל תחומי החיים של המדינה והעם. אזרחי ישראל ויהודי העולם עוקבים בעניין רב, ובגאווה לא מסותרת, אחרי הדיונים בכנסת שלנו, ורבים נוהרים אליה כדי לראותה במילוי שליחותה. הכנסת מקיימת גם ביקורת — לעתים נוחה ולעתים קפדנית — על המעשים, השיטות והמגמות. גם הציבור והעתונות מבקרים. אך בעוד שביקורתם היא רשות, הרי בכנסת היא חובה. ומעלה יתירה לביקורת בכנסת שהיא נערכת פנים אל פנים, כאשר המבקר והמבוקר עומדים זה מול זה, זה טוען וזה משיב ומסביר. הדברים מתבררים ומתלבנים, ומתוך האספקלריה המאירה של הבירור והליבון נראים יחד, כחצובים מסלע אחד, שלושת הלוחות: לוח החזון והציפיות, לוח המעשים ולוח הביקורת.

ממקום מושבו של יושב-ראש הכנסת נשקפת הכנסת בדיוניה ובוויכוחיה, השלווים והסוערים, כמהות שלמה. מן המצפה הזה ניתן לראות את מיגוון הדעות, את ההבדלים והניגודים בין סיעות הבית, מהם מדומים ומהם אמיתיים. יחד עם זאת ניתן להבחין ולראות בבהירות יתירה את הבסיס המשותף, את המאחד, את היקר לכולנו, את כל הנוגע להוקרת זכויות אדם, לשמירה על חירותו וכבודו, לכיבוד החוק; את הדאגה לענייניו ולצרכיו של הפרט, למניעת קיפוחים, לסתימת פערים, והכל תוך דאגה לענייני הכלל; את החרדה לחיי אדם, לשלום הציבור ולבטחון המדינה; את הנכונות לגונן על המדינה ועל אזרחיה מפני כל תוקף ומתנכל ואת השאיפה העזה לשלום-אמת.

דורנו זכה במה שזכה לא בזכות עצמו בלבד. קדמו לו דורות רבים של שוחרי גאולה ודוחקי הקץ, ובייחוד שלושת הדורות האחרונים; על המסד שיסדו הראשונים נבנו הנדבכים של מדינת היהודים בדור הזה והחלה להתגשם תקוות הדורות.

מדינת ישראל קמה אמנם בכוח המאבקים המדיניים ואש המלחמות שכפו עלינו בשנים שקדמו לשנת תש״ח ומאז ועד היום; אך ראוי לנו לזכור ולהזכיר כי ראשית צמיחתה ועומק שרשיה נעוצים במאמצים העקשניים והמעשים החלוציים, שנעשו בסבל ובסבלנות ובעמל אין קץ, במשך יותר ממאה שנה. אפשר לומר שמדינת ישראל היא בת למעלה ממאה שנים, אלא שעשרים-וחמש השנים האחרונות הן שלב גבוה ומכריע בצמיחתה ובעצמת גידולה. אותם מאמצים ומעשים נמשכים עד היום הזה, והמלאכה עוד לא תמה. הם זרמו וזורמים בשבעה אפיקים:

א) בעליית יהודים לארץ - שלא פסקה מעולם - עד שנעשתה לקיבוץ-גלויות כחזון הנביאים. קהילות גולים שלמות עלו לארץ ממזרח וממערב, ויחד עם קודמיהם ועם צאצאיהם מתקרב מספרנו כיום לשלושה מיליון נפש; כעת נשואות עינינו לקבל פניהם של המוני עולים שיעלו ויבואו מברית-המועצות, מארצות המערב ומארצות ערב.

ב) בהתיישבות על אדמת הארץ שפשטה במישור ובהר, בערבה ובישימון, בעמקים ובגלילות, ומילאה אותם מושבות, קיבוצים ומושבים - ממרום הגולן בצפון ועד ירכתי דרום. היא גם כבשה חולות ובנתה ערים פורחות ועיירות משגשגות; ועדיין יש שטחים נרחבים של שממה המצפים להפרייתם.

ג) באירגון החיים המדיניים והקהילתיים על בסיס דמוקרטי, שהחל עם הקונגרס הציוני הראשון, שיסד ד״ר הרצל, שראה בעיני רוחו לא רק את ״היכל בורבון״, אלא גם את הפרלמנט הישראלי — הכנסת שלנו - וכן עם ייסודה של כנסת ישראל בארץ-ישראל בטרם מדינה, ולאחר מכן במדינת ישראל.

ד) בהגנה על הנפש והרכוש ועל זכותנו לעלות לארץ, לחיות בה ולהקים את עצמאותנו המדינית. זו היתה תמורה גדולה בחייהם של היהודים, שבמשך דורות רבים לא הורשו ללמד ידיהם קשת. התמורה הזאת החלה במסתרים ובמתי מעט ועכשיו יש לנו צבא הגנה לישראל - חיל לתפארת, מעולה, מאומן, מצוייד וערוך לגונן על קיומנו ועצמאותנו.

ה) בעבודת כפיים ורוח, כשמחדש סיגלו עצמם היהודים לעשות בזיעת אפם ובתבונת כפיהם כל עבודה, ככל הנדרש לבניין הארץ ולביסוס משקה וכלכלתה; אנו עומדים עכשיו בעיצומה של תנופת התיעוש והמידוע של הארץ, ולפנינו אתגרים רבי –משמעות של ייצור ושיווק ושל הדבקת ההתפתחות המדעית והטכנולוגית בארצות המפותחות.

ו) בהחייאת הלשון והתרבות העברית. זהו מיבצע מופלא, שאין משלו בשום אומה ולשון, אשר איחד וליכד את העולים, מקרב כל הלשונות והתרבויות, לעם אחד, המדבר בשפה אחת, ושואב מקרן-השפע של תרבות ישראל בכל הדורות, יחד עם מיטב הרוח הנאורה והכלל-אנושית.

ז) בחינוך, בהשכלה ובמחקר. בחינוך הניתן לילדי ישראל, לזרמיו ולדרגותיו, מגן-הילדים ומבתי-האולפנא ועד מרומי האוניברסיטאות, בישיבות התורניות ובמוסדות המדע והמחקר.

אמנם מרובות בעיותינו ודאגותינו בבית ובחוץ; בחוץ — עדיין אנו רחוקים מהשכנת שלום בינינו לבין שכנינו. גם השנאה ליהודים פשטה צורתה הישנה ולבשה צורה חדשה של טינה עלינו, שאנו בעצמנו מנצחים את אויבינו הקמים עלינו וחדלנו להיות זקוקים לחסות ולרחמים. עיקשותם של הערבים כלפינו נובעת לא במעט מאי-השלמתם עם העובדה שהיהודים, שהיו בני חסות, נעשו מלכות לעצמם.

ובבית - חיי החברה שלנו נתעוותו במקצת בשנים האחרונות עקב התעשרותם הקלה של מעטים, ובגלל התופעה של רמת חיים ראוותנית, בזבזנית ותבענית אצל חלק מן הציבור, וכן משום שעדיין לא עלה בידינו לסגור את הפער הרובץ בין רבדי חברתנו. גם בתחומי הרוח והתרבות יש תופעות מדאיגות של נסיגה מערכי מורשת והתפרקות מנכסי ייחוד יהודיים וישראליים.

אף-על-פי-כן, סך הכל של ההישגים שהגענו אליהם הוא מופלא ומפליא, וכל העולם, ידידים ואויבים, משתאים למראה עיניהם. וגם אנחנו.

ומעל פסגת הישגינו מתנוססים שני הישגים שהם תפארת שבתפארת: האחד — נזקפה קומתו של העם היהודי ורמה קרנו. הדברים אמורים לא רק בישראל וביהודי התפוצות החפשיות, אלא גם ביהודים השרויים עדיין בסד הענות והמצוקה, בגלל זדון לבם של שליטי הארצות שהם נחתים שם. גם יהודים אלה מדברים עם מעניהם בגאון ונושאים סבלם בראש מורם, בזכות תקומתה והישגיה של מדינת ישראל על מפת העולם.

וההישג השני - שיחרורה המלא של ירושלים, בירת ישראל, התפתחותה ובניינה בקצב ובהיקף שכמוהו לא ראתה אולי מימי המלך עוזיהו.

מורי ורבותי, הדרך אשר עברנו, כל צעד וצעד בה נתקדש בדמם ובחייהם של אלפי מגינים, לוחמים ומשחררים בארץ, ומיליוני מעונים ונרדפים בתפוצות הגולה. בעת התקדש חג נעלה זכרם על ראש כל שמחה, כי בזכות גבורתם וקרבנם בא לנו כל היש וכל הממשות שעליהם גאוותנו ותפארתנו.

ובעברנו את המפתן אל שנת הכ"ה נוסיף לכוון לבנו אל השלום עם שכנינו, נמשיך לאותת אל בני עמנו בתפוצות ולקרוא להם לעלות. נמשיך לעשות בכל עוז כל הנדרש למילוי משימות דורנו. ויהי רצון שיעמדו לנו היכולת והרצון, האמונה והנאמנות, להמשיך בקיבוץ הגלויות, בקליטתן ובמיזוגן לעם אחד; בהפרחת השממה והמדבר; בביסוס עצמאותנו הכלכלית; בגיבוש חברתנו כחברה משכילה ותרבותית המושתתת על צדק ושוויון אפשרויות לכל אדם.

הבה נשלח ברכת חזק ואמץ לנשיא המדינה; לראש הממשלה, שזה עתה חזרה בשלום ממסע שליחות רב-חשיבות; לכל השרים; למפקדי צה"ל ולחייליו, באשר הם שם, ולכל המופקדים על ענייני הבטחון הפנימי והחיצוני; לשבויינו הנתונים בידי האויב במצרים ובסוריה; למתנחלים בהר ובבקעה ובפיתחה; לכל המתיישבים, העובדים והיוצרים; לכל תושבי ישראל ובכללם העולים החדשים; ולעובדי הכנסת על מסירותם ונאמנותם.

ואחרון אחרון, זאת ברכתי לכם, וכה נברך איש את רעהו: שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

הנני מזמין את חברי הכנסת לקחת חלק עם כל הקרואים בקבלת הפנים שתתקיים הערב, בשעה שמונה, במשכן הכנסת.