היו"ר ר. ברקת:
חברי הכנסת, עם סיום הישיבה יורשה לי לקיים מסורת שנקבעה על-ידי קודמי הדגולים ולומר כמה דברים לכבוד יום חג הכנסת, אשר בט״ו בשבט השנה מלאו עשרים ואחת שנה לכינונה.

שתי אמות-מידה למניין זמנים נקוטות בידנו: מזה - מניין של מאות דורות, ומזה - מניין של שנות בראשית מחודשת. וכך אנו מונים: אחת לאחת, שנה לשנה. צעירה מאוד עדיין עצמאותנו המדינית, וכל שנה היא שנת מבחן והתקדמות לנו. לכן כה נקפיד במניין השנים עד שיצטרפו לשרשרת הדורות.

יש בשילוב זה של עבר והווה משום סמל לדרכו ההיסטורית של עמנו, עם עולם, החי, חרף כל האסונות והשואות אשר פקדו אותו, באמונתו הדבקה כי אכן נצח ישראל לא ישקר.

באותו זמן עצמו נתון עמנו, כמעט ללא הפוגה, במאבק נורא-הוד, מיום ליום, על קיומו ועתידו. במאבק זה מתחשל רוח העם ונצרפים תכונות הנפש ומשאבי הכוח, המכשירים אותנו לעמוד במבחנים הנכונים לנו — לעמוד ולנצח.

חג הכנסת הוא חגה של הדמוקרטיה הישראלית, שהיא עתיקת-יומין ונתחדשה עם קום המדינה. בידי הכנסת הפקיד העם את התפקיד לקבוע ארחות חוק של חברה מתוקנת, הבנויה, כפי שנאמר בחוק לימוד חובה, ״על חירות, סובלנות, עזרה הדדית ואהבת הבריות״. מן העם יונקת הכנסת את סמכותה, ועליה לשמש מופת לעם לאחריות ולאחדות.

חדשה עדיין הכנסת השביעית, שנבחרה ברוב עם, ומוקדם לסכם פעולותיה מאז כינונה ב-17 בנובמבר 1969. אך יש בכך משום עדות להכרת השליחות המיוחדת והכבדה המוטלת על הכנסת הזאת, אם נזכור שדיונה הראשון הוקדש לגורל יהדות ברית-המועצות.

אחד החוקים הראשונים שאישרה הכנסת הזאת היה חוק העיטורים לצה"ל. מן הדיונים המסיימים תקופה קצרה זו היה הדיון על גלות ערב המעונה, ובישיבה היום פתחנו בדיוק בחוק מבקר המדינה, שמטרתו לתת ביד כל אזרח במדינה כתובת לתלונות, לתביעת תיקוני עיוותים, מכשיר למען תישמע אנחתו וזעקתו של היחיד, ולמען תועמק הזיקה בין האזרח לבין המדינה.

מכאן, הווה אומר שכבר בראשית פעולתה פתחה הכנסת בדיונים על בעיות היסוד של מדינתנו. נקווה, כי במרוצת הזמן תשקוד הכנסת על העלאת ארחות עבודתו של הבית הזה, תיקונם ושיפורם.

היום נמצאו אתנו, ועוד נמצאים, עולים חדשים, שזה מקרוב באו אלינו, מעשרים ושבע ארצות, מארצות רווחה ומארצות מצוקה, גם מארצות שאינן רחוקות מגבולותינו, והיום בפגישתם בכנסת הביעו את התרגשותם ואת כל כיסופיהם למדינה הזאת ולמוסד העליון שלה — הכנסת.

נמצאו אתנו היום תלמידי בתי-הספר התיכוניים בירושלים, אשר הביאו לנו את ברכתם; ונמצאים כאן חיילים וחיילות מחילות צה״ל השונים. נשלח ברכתנו החמה: רק חזקו ואמצו מאוד.

יכאב מאוד הלב, כי גם על יום חגנו זה פרוש צל האסון והאבל. לכן, נישא היום בלבנו תפילה לשלום אשר יבוא, לשנאה שתיעלם, לשפיכת-דמים שתיפסק, למען תוכל מדינתנו, באין מפריע, להוסיף להתפתח ולשגשג ולבנות בתוכה חברת אדם חדשה, אהבה לאדם ומופת לעולם.

בזה אני נועל את הישיבה היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר בשעה ארבע אחרי הצהריים.