היו״ר ק. לוז:
עלי לסיים את הישיבה הזאת במשפטים אחדים המוקדשים לכנסת, ביום הולדתה. השנה לא יכולנו לקיים את הנוהג קצר-הימים, שהונהג לפי בקשת חברי הכנסת, שבט״ו בשבט תדון הכנסת בתקציבי נשיא המדינה והכנסת. אמנם תקציב המדינה הונח על שולחן הכנסת מוקדם למדי, אך בשנה מעוברת מקדים הלוח העברי את הלוח האזרחי, והכנסת טרם החלה בקריאה שניה של חוק התקציב.

הכנסת החמישית מתקרבת לסיום כהונתה. זו לה המסיבה האחרונה של ט״ו בשבט. בישיבה שקיימתי עם יושבי-ראש הוועדות, סוכם כי ייעשו כל המאמצים להביא לקריאה שניה ושלישית את הצעות החוק הנמצאות כיום בוועדות. באותה ישיבה נדונה דרך העיקוב אחרי מסקנות הוועדות, שאנו מעבירים לחברי הממשלה. ועדת הכנסת תקבל את הפרוטוקול מישיבה זאת ולאחר דיון תקבל החלטה מתאימה.

נתתי הוראה להכין מהדורה חדשה של ספר התקנון, לקראת הכנסת השישית, כי בתקופת הכהונה של הכנסת הרביעית והחמישית נתקבלו שינויים ותיקונים לא מעטים והשימוש בספר הקיים איננו נוח. עם זאת אעיר פעם נוספת, כי מלאכת התקנון לא הושלמה. כמה הליכים בעבודת הכנסת לא הוגדרו עדיין; ישנה סתירה בין התקנון לבין הנוהג לגבי סמכויות הוועדות; כמה תקנות טעונות הבהרה וניסוח מחדש; הסתמכות על נוהג אינה תופסת, כי ברוב המקרים נהגו יושבי-ראש ישיבות בצורה שונה. מן הדין לנהל את עניני הכנסת לפי התקנון ולא לפי צורכי רגע של סיעה פלונית או אלמונית. אם רוב חברי הכנסת רואים צורך לשנות סעיף מסויים של התקנון, הרי קל לשנותו על-ידי החלטה של ועדת הכנסת.

המוסד המחוקק חייב לקיים את החוק גם לגבי עצמו. ולפי החוק, את התקנון צריכה לקבל הכנסת, ולא ועדת הכנסת בלבד. לדעתי חייבת ועדת הכנסת להביא את התקנון לאישורה של מליאת הכנסת. ולהבא, יש להביא לאישורה של הכנסת כל תקנה חדשה.

חברי הכנסת, אני מברך אתכם ואת אזרחי המדינה בשמחת ט״ו בשבט, ומזמין אתכם למסיבת יום הולדתה של הכנסת, הערב בשעה 21.00. אני נועל את הישיבה.