היו"ר ק' לוז: נתייחד עם זכרו של משה שרת ז"ל.

(חברי הכנסת והנוכחים באולם מכבדים את זכרו של המנוח בקימה.)

משה שרת היה אחר המעטים, ואולי היחיד, שצבר בנפשו תהליכים רוחניים ופרי נסיון אישי וציבורי של תקופת שמונים וחמש השנים מאז ראשית העליה הראשונה ועד ימינו אלה. המגע הבלתי¬-אמצעי עם אביו יעקב שרתוק, מראשוני עולי ביל"ו, הכניס אותו לאווירת ראשית ההתייש¬בות בארץ: התסיסה הרוחנית וההתלהבות, הסבל האישי ורגעי הסיפוק, כשנראתה אפשרות של היאחזות בארץ, והלבטים הקשים באין אחיזה כלכלית. כל אלה נחרתו עמוק בנפשו והיה מספר עליהם כאילו חי אותם עצמו.

בגיל שלוש קיבל מאביו את השיעור הראשון בגיאוגרפיה, כשעל המפה למד להכיר את מקום הנקודה, המסמנת את ירושלים, והוא למד, כי זוהי בירת העם היהודי, וכי תשוב להיות בירתו ואין זה חלום או אגדה, כי הוא עצמו, האב, היה שם, ישב שם, התהלך ברחובות, עבד שם. וכסיפורו של משה, בטרם הגיע ללמוד צורת אות כבר שמע מפי אביו כל שאפשר לספר לילד מתולדות ישראל. והוא ספג בבית אביו את הרוח של הציונות הרוסית, ואת יסוד ההגשמה הנחרצת באווירה המהפכנית של אותן השנים ברוסיה.

בעודו נער, בעיצומו של כושר ההתרשמות והחוויה, הוא בא אל שדות הארץ ואל הריה ואל סביבת העם הערבי, והוא קלט את נוף הארץ ואת לשונותיה, והשתרש בה ללא חבלי זרות של עולה חדש.

באותו זמן באו לידי ביטוי ראשוני הרמזים של רעיונות העליה השניה. הם נישאו באוויר של אותן השנים והיו לנחלת הציבור כולו, אשר על אף המחלוקת היה מאוחד בהכרת האין¬-ברירה והכרחיות ההגשמה וכן בתחושת השלי¬חות. רמזים אלה, שהתפתחו למסכת רעיונית, היו לנכסים רוחניים של העולים לארץ-ישראל, שאתם קמה והיתה תנועת העבודה.

משה שרת גדל והתבגר, נתון להשפעת הזרם הרוחני החדש, כשהוא וחבריו הינם חניכי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית הראשונה הנושאת את שמו של הרצל.

הוא וחבריו הקרובים ראו את ייעודם בהכשרתם העצמית למען התנועה וארץ ישראל. ולמען זה למד בקושטא, ולאחר זמן בלונדון, והוסיף ידיעת לשונות והכרת עמים וידע רב. התנדבותו לשירות הצבאי בצבא התורכי במלחמת-העולם הראשונה הוסיפה גם היא דעת ונסיון. מצוייד בנכסים תנועתיים, רוחניים והשכלתיים, עמוס תחושת ייעוד ושליחות, מחונן בכשרונות גדולים, אופי אישי מקסים ורגישות מוסרית, החל משה שרת בפעילותו.

לא אעסוק בפרטים ביוגרפיים, ולא אפרט את התפקי¬דים הרבים והגדולים שמילא בתנועת העבודה, בהסתדרות הציונית ובמדינה. הן הוא היה בן¬-בית בכנסת מיום התכו¬ננותה ועד יומו האחרון, והוא פעל בה כשר החוץ וכראש ממשלה, והופיע רבות כנואם מזהיר, שכל משא שלו הראה ידיעה רבה, הגות מעמיקה, התפעמות נפשית וכושר הנהגה.

רצוני להעלות כמה מרעיונותיו ולהתעכב על שיאי מפעלותיו.

אין הדבר קל, הוא לא דאג לכנס את נאומיו ומאמריו הרבים, והם מפוזרים בכתבי¬ עת ובקבצים שונים וב"דברי הכנסת", פרט לשני הספרים "משוט באסיה" ו"בשער האומות". בדברי אגע במסכת הרעיונית שלו רק בקצה המזלג.

הוא ראה בציונות את תמצית ההוויה הרוחנית של העם היהודי, המורשה, המציאות, הכיסופים. לדידו, עצמאות לאו¬מית בארץ ישראל, הצמודה להגשמה מתקדמת והולכת של אידיאלים סוציאליים, בחינת "עולם חסד ייבנה", וקשר גומ¬לין בין עם ישראל ועמי העולם הם תהליכים מהפכניים ועם זה מתמידים. "שיבת ציון בימינו"' אמר הוא, "היא חזיון מופלא ויחיד במינו של מהפכה בתולדותיו של העם, שידוד מערכות בחיי החברה וחידוש מעשי בראשית בדברי ימי עולם". "המדינה היא לא רק תוצאה סופית של תהליך, היא יסוד לתהליך חדש". בוויכוח על הצורך בהסתדרות הציו¬נית בעידן המדינה היהודית הוא טען, כי מאחורי הנושא הזה למעשה טמון נושא הרבה יותר חיוני: "כיצד לשמור ולהבטיח את ציונותה הנצחית של מדינת ישראל עצמה, ושנית, כיצד לעשות את העם היהודי ברחבי התפוצות יותר ציוני".

ולא רק את ציונותה של מדינת ישראל יש לטפח בתמידות, אלא אף עצם עצמאותה מחייבת תהליך מתמיד, כדבריו: "אנו נושאים את נפשנו לעצמאות גדולה, אבל אנו יודעים היטב, כי אין לנו ברירה אלא לבנותה בכל עת ובכל שעה, אבן על אבן, נדבך על נדבך ולהוסיף גרגיר של כוח לגרגיר של כוח ורק לבנותה".

ולפיכך לדידו עומד וקיים, כאז כן עתה, הערך הגורלי והמכריע של הגורם הרוחני. ובדבריו נשמעת אזהרה חמורה לציונות ולמדינה: "...דבר היותה תנועה תלוי בראש וראשונה... בהשראה הנאצלת ממנה, מן המעיינות העמוקים שבקרקע נשמתה. אם יחרבו, חלילה, מעיינות אלו, לא יצי¬לוה שום יעילות ארגונית וחריצות מנגנונית

גם הסוציאליזם לפי גרסתו הוא תהליך מתמיד ולא מצב, ואלה דבריו: "רעות¬ רוח היא לחשוב, כי ייתכן מצב שבו תיפתרנה כל הבעיות, והחברה תבוא על תיקונה המושלם... ברחם כל פתרון מקופל עובר של בעיה חדשה... החברה הסוציאליסטית היא זו השוקדת לפתור כל בעיה ובעיה המתעוררת בחיים במגמה סוציאליסטית מובהקת, היינו להגברת השוויון, לריבוי הצדק, לשחרור אישיות האדם מכבלים, מתוך התאמה לצרכיה של החברה. ".

לדידו, הסוציאליזם מותנה בקיום הסדר הדמוקרטי. בעצם, לדעתו, יש זהות בין הסוציאליזם והדמוקרטיה המהותית שאינה מוגבלת במסגרת של הממשל בלבד: "הרחבת יסודות הדמוקרטיה על כל שטחי החיים, לא רק הממלכתיים, אלא גם הכלכליים והתרבותיים, לאומיים ובין¬-לאומיים היא שיא הסוציאליזם. רק אותו סוציאליזם ראוי להגשמה שניתן להגשימו באמצעים דמוקרטיים". והוא שם דגש בדמוקרטיה המהותית בניגוד לתסיסה של דמוקרטיה פורמלית, ונתן לבו לבעיית יחסי הגומלין בין ההנהגה לבין הציבור: "המנהיג", אמר הוא, "חייב למחנה להקשיב לרחשי לבו יותר מאשר חייב המחנה למנהיג להיענות לו... המנהיג אינו יכול להכניע את התנועה, לשתק את מחשבתה בתוקף סמכו¬תו... אמון הוא אחד מאותם הערכים, אותם הנכסים, אשר יש להצדיק אותם יום יום מחדש".

כאמור, לא אוכל בדברי אלה לנגוע בכל ההיקף של פעולתו הציבורית והמדינית. כשיאי מפעלותיו אזכיר את הקמת הכוח היהודי במסגרת הצבא הבריטי במלחמת ¬העולם השניה הודות ליוזמתו ולמאמציו, ודבר עמידתו בשער האומות.

בהקמת חטיבה יהודית לוחמת על דגלה היהודי ראה שרת גם הכרח מצפוני לאומי וגם מעשה מדיני חשוב ביותר, אצטט את דבריו שנאמרו באחד מנאומיו למען ההתנדבות: "מפעלו של החייל היהודי הוא נדבך בבניין המדינה היהודית של העתיד. המדינה היהודית בוא תבוא, הצבא העברי קום יקום".

התרומה הלאומית של הבריגדה חרגה הרבה מעבר לתקוות שתלו בה. באחד ממאמריו הגדולים אחרי המלחמה נתן שרת הערכה מקיפה לשירותיה, ואני אעלה כאן את ראשי הפרקים:

בהשתתפותה במלחמה תחת דגל עברי הקנתה החטיבה לישוב היהודי בארץ ישראל מעמד של עם לוחם.

כלוחמת נגד האויב הנאצי היא נקמה את נקמת מיליוני היהודים הטבוחים.

היא שימשה כסמל של עצמאות לאומית להמוני החיילים היהודים בצבאות בעלות-הברית.

היא היתה משלחת ישע של הישוב אל הקיבוצים היהו¬דים בארצות בהן חנתה ואל שארית הפליטה, ולקחה חלק רב¬-ערך בארגון ההעפלה.

היא היתה שלב כביר ¬ערך בצמיחתו ובגידולו של הכוח העברי המזויין במלחמת העצמאות ואחריה.

אי¬-אפשר במשפטים קצרים להגדיר את עבודתו העצומה ואת נטל האחריות הכבד שנשא כראש המחלקה המדי¬נית של הסוכנות היהודית במשך חמש¬-עשרה שנים וכשר החוץ במשך שמונה השנים הראשונות של המדינה, בהן בנה את מערכת קשרי החוץ. עשרים ושלוש שנים אלו היו שנים רצופות עמל, מאבק ואכזבות נוכח בגידת ממשלת המנדט וכשלון מאמצים למיבצע גדול להצלת יהודים ממכונת ההשמדה הגרמנית, והיו בה גם הישגים גדולים שרוממו את הנפש והנחילו הרגשת אושר. ספרו "בשער האומות" נותן מושג מכל אלו.

אנו מתאבלים לא רק על איש ציבור רב-פעלים ומדי¬נאי גדול, בעל כשרון מזהיר וכושר עבודה עצום; אנו¬ מתאבלים על האיש משה שרת עתיר¬-הרוח ואציל¬-הנפש, הטוב והמיטיב, המסור ללא גבול, בעל נפש פיוטית מתפעמת, מופת אישי ומחנך ציבור. אהבנו אותו. מאז התפטרותו מממשלת ישראל הוא חי בצל טרגדיה אישית, אך גלי האהבה נישאו אליו משכבות רחבות של העם בארץ ובגולה, שגברו והלכו בייחוד עם היוודע דבר מחלתו, בה התגלה בגבורתו הנפשית וברוחו האיתנה, המתוחה לקראת מילוי חובה ונאבקת נגד חולשה וויתור. אחריתו העידה על איכותו כדמות אידיאלית לא באגדה אלא במציאות.

נחמתנו באבלנו ונחמתכם אתם ביגונכם, בני משפחת שרת, כי גלי האהבה, שנישאו אליו מכל עבר, הגיעו לתודעתו וללבו.

ראש הממשלה ישא דברי הספד.

ראש הממשלה ל' אשכול: מלאו ימי השבעה למותו של משה שרת זכרונו לברכה. נתייתמנו עם הסתלקותו. מדינת ישראל והעם בתפו¬צות מתאבלים על פטירתו.

בצוואתו ביקש כי אגב הלוויה והקבורה לא יינשאו הספ¬דים. קיימנו צוואת צניעותו וענוות רוחו כלשונה. בתום שבעה למותו חשים אנו כולנו צורך נפשי להתייחד בבית הזה עם זכרו ועם דמותו.

אישיותו ופועלו חבקו עולמות. נפשו חושלה על סדן של תרבויות שונות. תרבות רוסית, שהביאה עמה משפחתו מארץ מוצאה; תרבות מזרחית, פרי ישיבתו בימי ילדותו בכפר ערבי בואכה ירושלים, שירותו בקצין בצבא התורכי בימי מלחמת ¬העולם הראשונה ופרי שיחו ושיגו הרב עם שכנינו, במטרה למצוא דרך לידידות ולהבנה בין עם ישראל ועמי ערב; תרבות אנגלית, שנמזגה בו בעת שהותו בלונדון בראשית שנות השלושים; תרבות יהודית שורשית, שהביא עמו מבית אבא, שהיה מאנשי תנועת ביל"ו וחינך את בניו על ברכי מסורת ישראל וערכי הציונות; ומעל לכל, תרבות עברית אשר ספג וינק במשך כל ימי חייו, והיה ממעצבי דמותה וממחדשי לשונה.

כל התרבויות, שהזינו את נפשו, העלוהו לשיאיו בהם הכרנוהו. היה אדם שלם ויהודי שלם.

אישיותו היתה למופת לרבים רבים, ודרכו היתה לתפארת. מנעוריו היה ראש וראשון בין חבריו, עמיתיו והחוגים בהם פעל. הארי שבחבורה. בכושר ניתוחו המזהיר, ברגש האחריות שניחן בו, בשליטתו הנדירה בכל חומר בו עסק, בכוח התמדתו שלא ידעה גבול וליאות, היה משה משכמו ומעלה.

נתיבות מעשיו היו נתיבות מאבקו של עם ישראל לגאולה ולעצמאות במדינתו הריבונית. ה"אני מאמין" של משה היה "אני מאמין" של דור שלם, שחש כי מסתיימת תקופה אחת ועולה תקופה חדשה בדברי ימיה של האומה.

"אנו דור של לית¬ ברירה בהיסטוריה היהודית" – אמר, ואני ממשיך ומצטט¬ – "אנו הולכים לארץ ישראל כחלוצים, מתוך התעוררות הרצון החופשי, מפני שבאנו לידי הכרה שאין לעם העברי ברירה אחרת אלא ללכת לארץ ישראל, אחרת – ¬הוא אבוד, אחרת – ¬הוא יורד לטמיון. ולא מפני שיש לנו חשק להיות מסודרים ככל העמים, מפני שזה יותר נוח וזה יותר טוב שתהיה לנו מדינה ותהיה לנו עצמאות ולכן מה טעם שלא נדרוש את הדבר, אלא מפני שאין לנו ברירה. הדבר הזה הוא לנו הכרח חיים, הוא לנו הכרח תקופה. לכן אנו תובעים אותו ונאבקים עליו. זאת תורתנו: יצירת הכוח יש מאין והגדלת הכוח הזה יש מיש".

ובכוחו של "אני מאמין" זה עשה כל אשר ניתן בידו למען תקומת האומה ולמען הגשמתה המלאה של עצמאות ישראל.

משה שקד על ארגון הישוב העברי בארץ ותרם להת¬פתחותם של מוסדות הישוב לפני קום המדינה, בתקופה של התנכרות להבטחות לסייע בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל ובתוך סביבה ערבית עויינת, גדושה משטמה למפעל ההתיישבות העברי.

הוא פעל לביסוסה של תנועת העבודה הישראלית, עמל לקידומו של מעמד הפועל היהודי ולהעמקת הברית בינו לבין האינטליגנציה. ראה באדם העובד מנוף להרמת קרנה המוסרית של החברה ובסיס לנורמליזציה כלכלית של העם.

משה לחם לחיזוק מערכות הכוח הצבאי העברי שקדם לצה"ל ושקד על חיזוק עוצמתו של צבא הגנה לישראל. חלקו רב בהקמת חיל הנוטרות ובחישול כוחה של ההגנה. במלחמת-¬העולם השניה חולל את תנועת ההתנדבות היהודית הלוחמת והיה אבי הבריגדה היהודית בצבא הבריטי. במאמץ עצום הבקיע את חומת ההתנגדות המרה, הגלויה והמוסווית, לזכותו של העם היהודי ללחום באויב הנאצי תחת פיקוד עברי ודגל יהודי, ביחידות עבריות, ענודות תגים עבריים. אם הוכרה זכות זו ובאה על מימושה המלא בשלהי המלחמה, בכוח עקשנותו ובעוז תקיפותו של משה הוכרה ומומשה. בעקשנות זו ובמסירות לאין קץ הוסיף גם אחרי הקמת המדינה, עד החודשים האחרונים לכהונתו כשר חוץ, להיאבק, יותר מאשר לכל דבר אחר, לפריצת דלתות בצרפת, בקנדה ועוד, לשם השגת נשק חדיש לצה"ל.

בתקופת הרת עולם בתולדות העם היהודי ובמאבקו לקו¬ממיות ממלכתית הביא משה את דבר התנועה הציונית בשער אומות כראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהו¬דית ונשא את דבר מדינת ישראל כשר החוץ שלה לאחר השגת העצמאות. מדינאי לוחם היה ומאבקים רבים ניהל בהצלחה רבה בזירה הבין¬-לאומית. פסגת מאבקו היתה מלחמתו העקשנית להשגת ההחלטה המכרעת של האו"ם בנובמבר 1947. נזכור את הופעותיו הגאות בוועדות האו"ם למיניהן בשחר הגאולה, את דבריו האמיצים במועצת הבטחון של האו"ם זמן קצר לפני הכרזת העצמאות, ולא נשכח כיצד נאבק לכניסתה של ישראל כחברה שוות¬-זכויות במש¬פחת אומות העולם ואיך רטט לבנו כאשר הניף ברמה את דגל ישראל במרכז האו"ם בחודש מאי 1949.

משה הקים שירות חוץ מסודר ומסור והשכיל לפרוץ את מעגל הבדידות של ישראל, ברוכשו לה ידידים נאמנים. במסעותיו הרבים בארצות העולם ובשיחותיו לאין ספור עם מנהיגי מדינות האדיר את שם ישראל, גם בקרב אלה שמעולם לא הגיע אליהם שמעה. הוא קרע פתח ראשון ליבשת אסיה והיה בעל החזון ויוזם הקמת המגע עם ארצות מתפתחות ביבשת אפריקה.

בכל שנות שירותו כשר חוץ וכראש ממשלתה השני של ישראל, דרוך וער עמד על משמר האינטרסים של ישראל, הפליא לנווט את המדינה וידע להנהיגה למילוי משימותיה הגדולות, תוך מניעת נסיונות התנכלות לה מצד שונאיה ויריביה.

כיושב¬-ראש הנהלת הסוכנות היהודית עודד ודירבן את שיבת העם למולדת ועשה לחיזוק התנועה הציונית, להעמקת ההבנה והאחריות ולקירוב הלבבות בין ישראל והגולה, לשם הגברת אחדותו של העם היהודי. כל אלה עשה במסירות ובכשרון רב, בנדיבות¬ נפש ובאצילות ¬רוח, בטוהר לב ובטוהר מידות, בנאמנות לערכי הדמוקרטיה ובדבקות בעקרונות הצדק החברתי.

מורה ומחנך היה, שנאה דרש ונאה קיים. מורה¬-דרך ואב רוחני היה לתלמידיו הרבים בתנועה. פנוי היה תמיד להאזין ללבטי הזולת ונכון היה תמיד להדריך חבר בחיפושי אמת.

אם הוטל על משה עניין לעשות ולבצע, בטחת כי יוציא מתחת ידו דבר מושלם; מקפיד היה כלפי עצמו אולי יותר מאשר כלפי אחרים. מתוך הרגשת אחריות, שהיתה טבועה בנפשו, נאבק בכל גילוי של רשלנות ושל זלזול.

ומעל לכול מזדקרת תכונה אחת יסודית של משה, תכונת החברות הנאמנה. כברת¬-דרך ארוכה עברנו עמו ותמיד ידענו כי לא יברח איש כמשה מן המערכה, כי לא יטוש מפעל בעת צרה ולא יעזוב אח וריע ואדם הנתון במצוקה.

שבע ¬מעשים¬ ומפעלות הסתלק. ידענו כי התכונן ותכנן להמשיך בשליחות, ורבות היו עמו המחשבות והתכניות לביצוע.

חוט חייו ניתק בייסורים. גדולה האבידה למדינה ולעם. לצפורה ולמשפחה נאמר: כולנו התייתמנו.

יהי זכרו ברוך, צרור במפעל שהוקם, וחרות בדברי ימי תקומתו של עם ישראל.

היו"ר ק' לוז :נשמע עכשיו דברי הספד מפי חבר¬ הכנסת דוד הכהן.

דוד הכהן (מפא"י): אדוני היושב¬-ראש, חברי הכנסת, הגברת צפורה שרת ובני המשפחה, אורחים נכבדים.

ביגון אישי ללא נחמה, על אח וריע, תפארת אדם, שנלקח מאתנו, עליתי להספיד את חברי היקר מעל במת כנסת ישראל. רחבה היריעה בחיי ששמה משה שרת, מאז אותם הימים שהיה ראש וראשון לכולנו ¬– נערי הגימנסיה "הרצליה" בתל-¬אביב בראשיתה, ובמשך למעלה מחמישים שנה של חיים השזורים יחד במחשבה, במשאת-נפש, בפעולה וביחסי רעות עמוקה ללא פגם. קשה מדי המשימה להביע בר¬בים את הכאב האישי. על כן אייחד את דברי כאן על נקודות מעטות ממגעי הישירים אתו, המציינים את כושר פעולתו בשטח המדיני ואת אופיו האציל.

הישגיו הרבים כל-כך של משה נבעו בראש וראשונה מכשרונותיו המצויינים, מחריצותו והתמדתו וממזיגה נדירה של תכונות אופי שונות כל-¬כך כלב חם ושכל בהיר, יושר אנושי ורוחב-¬דעת. תכונותיו אלה ינק מביתו ומן הסובבים אותו. מקור לא אכזב של קרינה ברוכה היו לו אביו יעקב שרתוק הביל"ויי המשכיל והאידיאליסטי, אמו המורה ואם למופת, אחיותיו ואחיו ואחר-¬כך גם חבריו לספסל הלימו¬דים, דב הוז ואליהו גולומב, שהיו במרוצת השנים לבני משפחתו ואתו יחד זינקו במשותף למלאכת הקודש של בנין האומה, כדבריו בהקדשתו להם בספרו "בשער האומות": "זכרם נוהר לי תמיד ומאיר נוגות את דרכי". ¬ השניים שהסתלקו, כדבריו, "בלא עת ערב המערכה הגדולה ולא זכו לעמוד בה ולראות בנס התגשמותו של הנועז והנישא בחלומות נעוריהם".

בהתמדה ובמסירות, בשקידה בלימודיו ובעבודתו, עוצב אופיו והעמיקה אישיותו והסתעפה. הנער המחונן, יליד חרסון המהלך עם נערי הפלאחים בכפר הערבי עין-¬סיניא כאחד מהם, היה ידידם ברבות הימים של מנהיגים דגולים שווה בשווה אתם כברל כצנלסון וחיים וייצמן ז"ל. בקו ישיר עלה למעמד הרם של אחד מגדולי בוניה של מדינתנו, מנהיג ומשרת מסור כאחד, לעמו בישראל וברחבי עולם.

לא אוכל להקיף כאן בזמני המוגבל את יריעת חייו ופעילותו הנרחבות ורבות-¬הגונים. אסתפק בכמה משפטים על דרכו כראש המדברים בשם עמו על במות בין¬-לאומיות ולוחם ללא רתיעה בקנאות, שקול ומאוזן, את מלחמותינו המדיניות הגדולות עשרות בשנים. כל נסיגה שהוטלה עליו בתוקף התנאים ראה כנסיגה טקטית בלבד, תקופת¬-ביניים לאגור כוח ולנצל הזדמנויות להסתערות מחודשת, ומעולם לא אמר נואש ולא איבד את התקווה. כבר ציינו רבים, ביניהם כבוד יושב¬-ראש הכנסת, את הדוגמה, אחת מרבות, לאופי מלחמתו להשגת היעד שהציב לעצמו בתביעתו העקשנית, צעד אחר צעד, משלטונות בריטניה לגיוס מתנדבים מארץ ישראל לשורות הלוחמים בהיטלר, מאבק שנמשך כל שנות המלחמה, עד שזכה והשיג את הסמל והשם. ובצדק הוכתר משה שרת כאבי הבריגדה היהודית, מנהיגם הרוחני, הסמלי והמעשי של רבבות המתנדבים והמתנדבות.

יושבים כאן לפני חברים של משה שרת אשר יוכלו למנות מלחמות רבות שלו, דומות בעקביותן ובקנאותן, בשטח מדיניות-¬החוץ במיוחד, אשר כמה מהן, עם סיומן, לא רק טבעו את חותמן על דברי ימינו אלא הפכו להיות אבני יסוד למדינת ישראל.

ברשותך, אדוני היושב¬-ראש, אתעכב כאן קצת ביתר הרחבה על מבצע אחד של משה, אשר אמנם לא היה בו לקבוע גורל מבחינה היסטורית, אך הוא אופייני לקו זה של מתח עילאי ודריכות לקרב בכל כוחות הנפש, בכל הכשרון המזהיר, במאמץ עליון, להדוף התקפה, לגבור על האויב במלחמה על קדושת שמה וכבודה של ישראל.

בסוף אוקטובר 1956 השתתפתי יחד עם מר ראובן ברקת וחברי¬-הכנסת יונה כסה ורחל צברי במשלחת מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל לוועידה הסוציאליסטית של עמי אסיה בבומביי שבהודו. באחד הימים של ערב ¬הוועידה הגיע משה שרת לשניים¬-שלושה ימים לדלהי, כתחנת-ביניים במסעותיו במזרח הרחוק, בדרכו גם הוא לבומביי לעמוד בראש משלח¬תנו. כרעם ירדו עלינו אותו יום הידיעות על הגיוס בארץ ערב מיבצע סיני, ומשה טילפן אלי לבומביי והפציר בי לטוס אליו לדלהי, לו ליום אחד בלבד, על מנת להחליף דברים על המאורעות הדרמתיים בישראל, שבאו לנו כאמור כהפתעה גמורה. בהעדר כל ידיעות ישירות מן הבית תהינו במשותף על הגיוס; שיערנו, אולי רק תמרון הוא. אך למחרת היום דיווחו הסוכנויות הטלגרפיות מקצווי עולם בראש גליונות כל העיתונים, שצבאנו נע ומתקרב לתעלת סואץ והדגישו שאין זה תמרון אלא מלחמה יזומה על¬-ידינו.

כל שאוכל לומר כאן לא יהיה בו כדי לתאר את סערת הנפש שסחפה אותנו ומה עבר על משה ועלינו משך השבועיים שהיינו אני וחברי במחיצתו באותם הימים והלילות. עוד בדלהי קיים שיחה דרמתית עם נהרו שלא הניחה כל ספקות על עמדתו כלפינו. אך עיקר הצרה נפתחה לנו בוועי¬דה בבומביי. מצאנו את עצמנו, קבוצה קטנה בוועידה של שוחרי שלום בארץ נייטרליסטית שאינה נוטה חסד למדינתנו, בחברה של למעלה מתריסר משלחות, כולן נציגות עמי אסיה לא רק במובן הגיאוגרפי של מלה זו, ורק אנו שו¬נים מהם לחלוטין. היו אתנו משלחות בהרכב מכובד ביותר מאינדונסיה ופקיסטאן המוסלמיות, החשודות על משטרי מדינותיהן וחייבות זהירות במגעים אתנו, גם בימים כתיקו¬נם. ולפתע, בעצם ימי הוועידה, הלמו אותנו הידיעות על מבצע צבאי אדיר אשר כל העיתונות מלאה בו והיא מרשיעה את מדינתנו בשצף קצף ומכריזה ומכתימה אותנו כפולשים ותוקפנים. פני האנשים סביבנו קדרו, מהם ידידים נאמנים, מנהיגים וראשי ממשלה בארצותיהם.

בכל חומרתה עמדה לפנינו השאלה כיצד נצא שלמים ממבחן ההתמודדות בוועידה זו, כנציגי המפלגה השלטת במדינה שמנהיגה הדגול, ראש הממשלה ושר הבטחון, הוא העורך את המלחמה. ידעתי היטב את פקפוקיו של משה לגבי פרטי הטיפול בבעיות בטחוניות שלנו. ספקותיו החמורים אם אנו יכולים לכפות שלום על שכנינו על-¬ידי מלחמה, היוו לא פעם נושא לשיחות בינינו. באותם הימים הטרופים בבומביי, באווירה הזועמת סביבנו, כשגם הטובים בידידינו היו עלולים בתוקף לחץ התנאים שנוצרו להצטרף לדעת שונאינו, להוציאנו בבושת-¬פנים מן הארגון שאנו היינו ממניחי יסודותיו – ¬אז עמד לנו מנהיג ודובר אשר עם כל סערת רוחו וספקותיו בלבו פנימה, נטל בידו בסמכות מוסרית שאין נעלה ממנה, את האחריות למעשה מדינתנו, ועמד בפרץ וניהל מלחמת מגן על כל נפתוליה והציל את ספינתנו לבל תיטרף במים זידונים.

משה דמה אז בעיניי לאותו אגרופן אשר מכל צד מונחתות עליו מהלומות וחבטות והוא אינו נלאה ואינו נסוג מלהשיב מלחמה שערה. נוכח האשמות כבדות, בעקבות הכרזות על סיפוח סיני לישראל וזעם על שיתוף הפעולה כביכול עם מדינות אימפריאליסטיות כאנגליה וצרפת ¬– עמד באספות המונים, בישיבות סגורות, בשיחות מצומצ¬מות, מגעים לאין סוף, בימים ובלילות, מול חזית מבוצרת ותוקפנית, לטעון טענותיו בכל כושרו וסמכותו כמדינאי גאה, מנוסה ותקיף, בכל קסם הופעתו, גולל פרשיות מדברי ימינו, שרשרת המאורעות שבהם הגענו להיות עם בארצנו, הציג את אורח חיי המתיישבים, ניצולי השואה, פליטי ארצות ערב, ריתק את השומעים בסיפור התגרותם המתמדת של אויבינו, רצחנותם של חבורות הפדאיון, ועל חובת השלטון כלפי אזרחיו, עובדים ועמלים שקטים, להגן על חייהם ורכושם. בכוח זכרונו המפליא מנה שפע עובדות ודוגמות חיות ועבר להתקפה חזיתית על עקשנותם וקשיחו¬תם של שליטים המונעים שלום, המפירים עקרונות מוסר יסודיים ביחסי עמים, מזלזלים במגילת האו"ם, רודנים נח¬שלים הסומכים על מזימות, מעשי חתירה ורצח יריבים.

כמיתר מתוח בשטף דיבור נסחף למאמץ הסברה מסועף שמעשי חבריו בארץ אינם אלא תגובות מוצדקות, התגוננות חוקית, ודחה בתוקף האשמות על יצר כיבושים. ללא פולמוס זול, בהעדר מוחלט של להטוטים דימגוגיים, בהסברה ישרה, מעמיקה ונוקבת, מתוך שליטה בחומר, ללא פתק בידו, כבש את לב שומעיו אחד אחד והחזיר אמונם של ידידים ישרי¬-לב ומחץ את היריבים שפסלו את זכותנו להיות ראויים לבוא ביניהם וסיכל מזימותיהם להוציאנו מארגונם.

בכל קשת מנהיגות העם אין אחד זולת משה שהיה בכוחו ובסגולותיו לצאת מנצח במערכה זו, בחזית שנפתחה מולנו, באותם הימים שחיילי צה"ל שפכו דמם ולחמו ברחבי מדבר סיני. גדולה היתה גאוותי על האחד מבינינו בדמותו הנאצלת של משה שרת, שידע כך להיאבק על כבוד האומה ולהטיל על זרים ורחוקים את האמת הבוערת בלבנו.

כולנו, בבית הזה וברחבי העם, ובחוגים נרחבים בעולם, הכרנו את משה שרת כאציל למופת. גם בכך, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, תרשו לי להביא לפניכם עובדה אישית לאצילותו ללא גבול מהתנהגותו כלפיי. לפני שלוש שנים בערך, כשניגשתי להעלות בספר את נסיון שליחותי בבורמה ומסרתי את כתב¬-היד להוצאה שמשה שרת עמד בראשה, היססתי עדיין אם לכלול בו את הפרקים הנוגעים ליחסינו עם סין, אך כללתי כמה עניינים אחרים שבהם היו ניגודים אז ביני לבין שולחי, ראש הממשלה ושר החוץ באותם הימים, חברי משה שרת. ביקשתי מאת העורך שידאג לקבל הערותיו, מחיקותיו ותיקוניו של משה ללא ויכוחים. ואולם, מאחר שלא מחק ולא תיקן כמעט דבר, הוספתי וסיפרתי למשה, כי נמנעתי מלהכליל בכתב¬-היד פרקים על בעיות יחסינו עם סין, מחשש של ביקורת בציבור, שעלולה להחמיר עמו על עמדת הממשלה באותם הימים לעומת עמדתי אני. תגובתו המיידית היתה, כי עלי לומר כל שיש לי להגיד, אם רק דברים מוסמכים ומדוייקים הם, ולהתעלם מכל שיקול הנוגע בו. ערכתי את הפרקים על סין שלכתחילה פסחתי עלי¬הם, והבאתי גם אותם לפניו. הוא קרא ללא ניד עפעף, הודה כי בלי ספק תיפתח עם פרסומם חזית ביקורתית כלפיו, על היסוסיו לעומת תביעותי החוזרות להדיקת יחסים עם סין, אך עם זאת עלי לפרסמם כמו שהם. לא הנחתי ספק בלבו כי ברצון אשמיט את הפרקים ולא יאונה מאומה לספר גם בהעדר עשרות עמודים אלה. אף ניסיתי להקל עליו החלטתו בסברה, שייתכן כי מטעמים מדיניים מוטב אולי להצניע פירסום הפרקים ברבים ולדחותם לשעה אחרת. אך משה לא נתפס גם לפתח זה לשמור על יוקרתו. להיפך, הוא שעו¬דדני להביא אותם לדפוס וכך עשיתי. היה זה מפגן של אצילות אשר שוב איני מכיר ויודע דוגמתו.

והיש צורך להזכיר כאן באיזו אצילות עילאית עמד בודד ומבודד במבחן החמור, בשעה שנאלץ לכבוש את יצרו ולקבל את דין הפרישה מן הממשלה בשיא הצלחתו הציבו¬רית ובמיטב שנותיו, כשאיש מחבריו לא קם להילחם למענו?

לבסוף – ¬לא אוכל לסיים דברי בלי להתחלק אתכם, חברי הכנסת ואורחים נכבדים, לפחות במעט מן המעט שאני יודע על מידת אצילותו של משה שרת, כבן, כחבר לחיים, כאב, כאח, כסבא, כדוד, כראש משפחה ענפה ומסו¬עפת, על שמחותיה ויגונותיה, וקרוב לאנשים למאות ואולי לאלפים, שראו אותו בצדק שהוא ידיד נפש שלהם, ולא אוכל לסיים בלי לומר כמה מלים לצפורה, חברתו לחיים קרוב לארבעים וחמש שנים, מאותו יום שנכרתה ברית-משפחה ביניהם, יום חתונתם בלונדון¬ ואני עד יחיד בה. צפורה היתה למשה חברה לחיים, במובנו הנעלה ביותר של מושג זה. בכל אשר הלך ועשה – ¬ היתה היא לו אשת סודו ויועצו, ולשיקול-דעתה הקשיב כהקשיבו לעצתם ולשיקול-דעתם של חברים לעבודה וידידים. בניסוח מדויק של עטו המבורך, כשלושה חודשים לפני מותו, ענה כך לחבר ¬נעורים שדאג לשלומו (אלה דבריו): "המופת לאורך ¬הרוח ולאמו¬נה, שיא האהבה והעידוד, מופת המסירות עד לקדושה ממש ¬– כל אלה חברו בצפורה, שבלעדיה שברון-¬רוחי היה הורסני פי כמה מפגעי גופי".

על חסדך זה אתו, צפורה יקרה, אנו – ¬ידידיו ומעריציו של אחינו משה שרת, והעם כולו ¬– חייבים לך חוב גדול עד סוף הימים.



_ _ _