מליאת הכנסת היא הגוף המרכזי ובעל הסמכות העליונה של הכנסת. החלטותיה של הכנסת מתקבלות באמצעות ההצבעות במליאה, המורכבת מ-120 חברי הכנסת. במליאה מועלות הצעות חוק, הצעות לסדר-היום, שאילתות לשרי הממשלה והצעות להביע אי-אמון בממשלה, ומתקיימים בה דיונים במגוון נושאים המשקפים את האירועים הפוליטיים, הביטחוניים, החברתיים והכלכליים המתרחשים במדינה. לא דרושה נוכחות כל חברי הכנסת כדי לקיים את פעולותיה. ההחלטות מתקבלות במליאת הכנסת בהצבעת רוב הנוכחים, אלא אם כן נקבע בחוק שיש צורך ברוב גדול יותר. בישיבות המליאה נרשם פרוטוקול הכולל את כל הנאמר על-ידי חברי הכנסת ואת תוצאות הצבעותיהם.

נשיאות הכנסת, שחברים בה יושב-ראש הכנסת וסגניו, קובעת את סדר-היום של הכנסת. הממשלה מציעה חלק גדול מסדר-היום של ישיבות הכנסת. ישיבה אחת בשבוע מוקדשת לדיון בהצעות לסדר-היום שמעלים חברי הכנסת ולדיון מוקדם בהצעות חוק שמגישים חברי כנסת יחידים או קבוצות של חברי הכנסת.

ישיבות מליאת הכנסת מתקיימות בדרך כלל בימים שני, שלישי ורביעי בכל שבוע. הישיבות מתנהלות בשפה העברית. לחברי הכנסת זכות לדבר גם בערבית; נאומים בערבית יתורגמו לעברית. נאומים בשפה אחרת נישאים במליאה רק כאשר אורח מחוץ-לארץ נואם בה.

הכנסת מקיימת בדרך כלל מושב אחד בשנה, ובו שני כנסים, האחד בחורף והאחר בקיץ, שנמשכים יחד כשמונה חודשים. בזמן פגרת הכנסת הממשלה רשאית לזמן את הכנסת לישיבה מחוץ למניין, ורשאים לעשות זאת גם 25 מחברי הכנסת המעוניינים בכך.

עבודת הכנסת מתנהלת על-פי הכללים הכתובים בתקנון הכנסת, קובץ תקנות וכללים והוראות שגיבשה הכנסת במהלך השנים להסדרת נוהלי עבודתה. את כללי התקנון משלימים תקדימים שונים, למשל החלטות היושב-ראש וסגניו, המפורשים על-ידי ועדת הפירושים, שחברים בה יושב-ראש הכנסת ושמונה מחברי הכנסת על-פי בחירת ועדת הכנסת. מליאת הכנסת מאשרת תיקונים בתקנון, ולכל תיקון נדרש אישור ועדת הכנסת ומליאת הכנסת.