- התקציב יהיה לשנה אחת ויביא את הוצאות הממשלה הצפויות והמתוכננות;
- הממשלה תניח על שולחן הכנסת את הצעת חוק התקציב במועד שקבעה הכנסת או ועדה של הכנסת שהוסמכה לכך, אך לא יאוחר מ-60 יום לפני תחילת שנת הכספים;
- הצעת חוק התקציב תהיה מפורטת;
- הצעת התקציב המפורטת של משרד הביטחון לא תונח על שולחן הכנסת אלא על שולחן ועדה משותפת של ועדת הכספים וועדת החוץ והביטחון של הכנסת;
- להצעת חוק התקציב יצורף אומדן המקורות למימונה;
- עם הצעת חוק התקציב השנתי, על הממשלה להניח את תוכנית התקציב לשנתיים שלאחר מכן, וכל הצעת חוק תקציב שתגיש הממשלה לכנסת תתבסס על תוכנית התקציב הרב-שנתית שהונחה על שולחן הכנסת בשנה הקודמת.
לפי
חוק-יסוד: הממשלה, הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה, ובתקציב מפורטות כל ההוצאות שיהיו לה לצורך ביצוע כל חוקי הכנסת, כיבוד כל ההסכמים וההתחייבויות שהיא חתומה עליהם, החזר חובות ותשלום שכר וגמלאות על-פי הסכמי עבודה והתחייבויות צפויות בהתאם למדיניות הכלכלית של הממשלה. חוק התקציב מוגש על-פי האומדנים של המשתנים הכלכליים לשנה הקרובה, והוא מקיים את הוראות חוק הפחתת הגירעון ומגבלת ההוצאה התקציבית, התשנ"ב-1992. חוק זה קובע כי שיעור הגירעון בתקציב לא יעלה על שיעור מסוים מן התמ"ג הצפוי בשנת התקציב, וכי שיעור הגידול בסך כל התקציב לא יעלה על השיעור שנקבע בחוק. מבנה זה של הצעת חוק התקציב נועד להשיג שתי מטרות כלכליות: הקטנת חלקו של תקציב המדינה בתמ"ג והקטנת החוב הציבורי.
המקורות למימון ההוצאות בתקציב: מסים ישירים (למשל, מס הכנסה, מס חברות), מסים עקיפים (למשל, מע"מ, מס קנייה), אגרות והיטלים, הלוואות בארץ ובחוץ-לארץ, מענקים (סיוע אמריקני) והכנסות מהפרטה (מכירת חברות ובנקים).
הדיון בהצעת חוק התקציב הוא כמו כל דיון בהצעת חוק
– על ההצעה לעבור בשלוש קריאות. אם הצעת חוק התקציב אינה מאושרת בקריאה שנייה ובקריאה שלישית בתחילת שנת התקציב, רשאית הממשלה להוציא בכל חודש סכום השווה לחלק ה-12 של התקציב השנתי הקודם, כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן. הכספים מיועדים קודם כול לקיום התחייבויות המדינה מכוח חוק, חוזים ואמנות; ביתרה תשתמש הממשלה להפעלת שירותים חיוניים ולביצוע פעולות שנכללו בחוק התקציב הקודם.
בהצעת חוק התקציב כלולים "התקציב הרגיל" - הפעולות השוטפות של המשרדים, ו"תקציב הפיתוח", המיועד להשקעות ולפיתוח של המשרדים. כל סעיף תקציבי הוא כמו סעיף בחוק, ובדרך כלל לכל משרד ממשלתי סעיף תקציבי נפרד. במהלך השנה ניתן להעביר סכומים מסעיף תקציבי אחד למשנהו באישור
ועדת הכספים בלבד, על-פי הכללים הקבועים בחוק יסודות התקציב, בהתאם להתפתחויות ולשינויים במהלך השנה.
על-פי חוק יסודות התקציב, על שר האוצר להגיש לוועדת הכספים בתום כל רבעון דיווח על ביצוע הגירעון ועל מימונו. בתום שישה חודשים מתחילת שנת התקציב על שר האוצר להגיש לכנסת דוח על התקבולים שנתקבלו במדינה, על ההוצאות שהמדינה הוציאה, לרבות הוצאה מותנית בהכנסה, ועל מספר המשרות הציבוריות שאוישו.
אם לא נתקבל חוק תקציב בתוך שלושה חודשים מיום תחילתה של שנת הכספים, יראו בכך כאילו החליטה הכנסת על התפזרותה לפני גמר תקופת כהונתה, וייערכו בחירות מוקדמות.
חוק ההסדרים מלווה מאז 1986 את חוק התקציב, ומפורטים בו הצעות חוק ותיקונים לחוק שנועדו לממש את המדיניות הכלכלית של הממשלה.
תקציב המדינה קשיח כמעט לחלוטין, כיוון שכלולים בו המימון של כל החוקים הקיימים ומימון ההתחייבויות משנים קודמות. לפיכך, הדיונים הסוערים בכנסת נערכים בדרך כלל בנוגע להצעת חוק ההסדרים, בגלל הרפורמות החדשות, הקיצוצים והקפאת החוקים הנכללים בה.
