הזכות לשאול במועצת המדינה הזמנית
האם קיימים יחסים מסחריים תקינים בין ישראל וברית המועצות?
מתי ישופצו מגרשי הספורט שניזוקו במלחמה, לקראת המכביה העולמית ב-1949?
מתי יוסר המצור על ירושלים ותיפתח הדרך החופשית לירושלים?
אלה רק חלק מ-85 השאילתות שנשאלו במהלך תשעת החודשים בהם כיהנה מועצת המדינה הזמנית. אף שהייעוד העיקרי של המועצה היה לחוקק חוקים ולתקון דברי חקיקה מנדטוריים בהתאם למהותה של המדינה החדשה, מספר הרב של השאילתות מלמד שחברי מועצת המדינה השתמשו באופן נרחב בכלי פרלמנטרי זה כדי לקבל מידע מעודכן על המתרחש בחיים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים, לפקח על פעילות הממשלה ולתקן ליקויים בתחום הפעילות של שריה.
לשם השוואה,
להלן מספר השאילתות שנענו במליאת הכנסת בתשעת החודשים הראשונים של כנסות שונות:
| מספר הכנסת | תקופת תשעת החודשים הראשונים | מספר השאילתות שנענו במליאה |
| מועצת המדינה הזמנית 14.05.1948–14.02.1949 | 14.05.1948–14.02.1949 | 85 |
הכנסת הראשונה 14.02.1949–20.08.1951 | 14.02.1949–14.11.1949 | 84 |
הכנסת השלישית 15.08.1955–30.11.1959 | 15.08.1955–15.03.1956 | 111 |
הכנסת ה-11 13.08.1984–21.11.1988 | 13.08.1984–13.03.1985 | 558 |
הכנסת ה-20 מ-31.03.2015 | 31.03.2015–31.12.2015 | 690 |
חברי מועצת המדינה הזמנית הגישו שאילתות לכל חברי הממשלה. כצפוי, רוב השאילתות הופנו לראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון– 31 שאילתות. שרים נוספים שענו על שאילתות במליאה היו שר המסחר והתעשייה ושר הפנים (תשע שאילתות כל אחד), שר המשפטים (שמונה שאילתות), שר החקלאות ושר העלייה (ארבע שאילתות כל אחד), שר החוץ (שלוש שאילתות) והשר לענייני נפגעי מלחמה (שתי שאילתות).
מהי שאילתא ומהי שאלה?
עקרונות הגשת השאילתות במועצת המדינה היו כלליים ולא מגובשים. רק חברי המועצה הקבועים היו רשאים להגיש שאילתות וממלאי מקום לא יכלו לעשות כן, ומהמסמכים עולה שבמקרים שבהם ממלאי מקום הגישו שאילתות, השאילתות הללו בוטלו.
לא היו נהלים לעניין מספר המילים, מספר השאילתות המותרות וסוג השאלות המועלות בשאילתה. כמו כן לחלק מחברי המועצה לא היה ברור למי אפשר להפנות את השאלות ולראיה, חבר המועצה ברל רפטור מפנה שתי שאילתות
לנשיאות הכנסת .
בעקבות שאילתות ארוכות שהוגשו לשר המשפטים ולשר הביטחון ונענו במליאת
המועצה ב-6 בנובמבר 1948 , העיר יושב-ראש המועצה יוסף שפרינצק:
בהמשך להערה זו פורסמו וחולקו לחברי המועצה שני מסמכי רקע העוסקים במהות נוהל השאילתות: הודעה פרלמנטרית על
שאילתות בפרלמנט הבריטי והצעה של חבר המועצה נחום ניר-רפאלקס –
שאלות ושאילתות במועצת המדינה המגדיר את ההבדל בין שאלה פרטית לשר לשאילתה בעלת חשיבות ציבורית-חברתית.
בין צנזורה לחוקי הצניעות
השאילתות שהועלו בישיבות המליאה היו מגוונות מאוד – מסוגיות בתחום הפוליטיקה הגבוהה, כגון ענייני ביטחון המדינה וקשרים בין-לאומיים ועד לעניינים קשורים לחיי היום-יום האפורים של האזרחים:
כבר בישיבה השנייה של מועצת המדינה
(19.4.48) חבר המועצה נחום ניר-רפאלקס הגיש שאילתה לראש הממשלה בנושא
הצנזורה בישיבות מועצת המדינה. בן-גוריון מסר בתשובתו שהצנזורה הינה חיונית בנסיבות האסטרטגיות של ישראל אבל בהתאם לעיקרון הדמוקרטי של חופש העיתונות, רצוי לפרסם את הדיונים שאינם כוללים נתונים ביטחוניים רגישים.
חבר מועצת המדינה מאיר דוד לוונשטיין מתח ביקורת קלה על שר העלייה וביקש לתקן את המצב שבו "במחנות הפליטים העולים בנתניה, פרדס-חנה ואחרים משוכנים ביחד גברים ונשים נגד חוקי הצניעות האלמנטריים ביותר".
לתשובתו של שר העלייה משה שפירא (2.9.48)ב-6 בינואר 1949 עלתה שאילתה שהתבססה על ידיעות בעיתונות זרה ובעיתון "על המשמר" שלפיהן ממשלת ישראל מוכנה להשתייך לכל ברית של מדינות הים התיכון שחברות בה גם מדינות ערב, למטרת השגת שלום עם שכניה. בן-גוריון מציע לשואל לא לסמוך "על דיוקיו של העתון "על המשמר" ואומר
בתשובתושכל הסכם אסטרטגי ייעשה בהתאם לקווי היסוד של הממשלה.
שאילתות אחרות עוררו את מודעות השרים לפגיעות בחיי היום-יום של האזרחים.
לדוגמה, חבר מועצת המדינה הזמנית מאיר דוד לוונשטיין הגיש שאילתה לשר התחבורה דוד רמז שעניינה פיטורי פקידת דואר בשל
סירובה לעבוד בשבתות.חבר המועצה ביקש מהשר לתקן את האי-צדק שנעשה ולהחזירה לעבודה בהקדם.
חבר המועצה סעדיה כובאשי שאל את שר הפנים יצחק גרינבוים בדבר פיטוריו של "מקריא לקט אגדות" תימני מ"קול ישראל" וטען
לאפלייה נגד תימנים.
