​מזמור שיר חנוכת הבית לדוד... לדוד מאחד שטבי ישראל לממלכה אחת, לדוד בונה קרית ירושלים, לדוד נעים הזמירות, לדוד שעליו עדיין שרים בניו ובנותיו של עמנו בהתלהבות רבה את השירה העתיקה, כי הוא חי וקיים! זכה מזמור שיר זה להיות מושר בחנוכת כל בית ציבורי יהודי – על אחת כמה וכמה הוא מושר מאליו מנבכי הלב היום. מזמור שיר לחנוכת זה הבית המורם מעם, שבו ישבו כסאות לדיון ולתחיקה נבחרי עם נגאל, המתקבץ ועוד יתקבץ הנה, לירושלים המתרחבת ומתחדשת, מכל נפוצותינו, וממנו קרני אורה יוצאות להאיר ולחמת את לבותיהם של כל בני האומה הזרויה בין האומות, שעל אף כל יסורי נכר ופיתויי נכר, אחוזה ודבוקה יחדיו.

נקדם בברכה רבה ובתרועות כבוד את נשיאיהם וראשיהם של פרלמנטים בעולם, כישנים וכחדשים, שכיבדונו בנוכחותם ובאו לשמוח אתנו בשמחת החנוכה הזאת, לאות עולם כי חוטר צעיר מגזע הדמוקרטיה העולמית יצא כאן, נצר משרשיה הבריאים והוותיקים, שכבר הוכיח את ערכו ונשא את פריו זה שמונה-עשרה שנה, ועתה בשנת הח"י להיוולדו עלה לשכון במשכנו הקבוע לחיי עולמים. יבורכו כולם כי באו בשערי ירושלים בירת ישראל.

ואפריון חגיגי נמטיה לאחינו, שליחי הקהילות, ראשי שארית ישראל, שבאו הנה מכל מרכזי התפוצה הפתוחה, מקרוב ומרחוק, לקחת חלק בשמחתנו – שמחתם. אין ארץ בכל ארצות פזורינו שבניה לא כתבו, אם במוקדם ואם במאוחר יותר, אותיות של עמל ויזמה וחלוציות והתנדבות עממית בספר תחייתנו, ואין קהילה בעולם, כפתוחה וכסגורה, כעתיקה וכצעירה, שאין בה בנים הקשורים בלב ובנפש לבוני ארצנו.

ויישר-כוח מקרב לה נביע למשפחה האצילה שהתמחתה בנדיבות לבנין הארץ, ולכל לראש לידידתנו הכבודה, הגב' ג'יימס דה-רוטשילד, שקיימה בקפדנות וברוחב-לב את צוואת בעלה המנוח, נדיב בן נדיב, ולכל בני המשפחה ומסייעים לה. תזכה המשפחה הנדיבה הזאת עוד רבות בשנים להיות משענת נאמנה לארצנו הנבנית ותשבע נחת מפרי מעלליה ונהלל בשערים מעשיה הטובים.

מזמור שיר זה לחנוכת הבית פותח בפסוק מרומם מאוד, שעם כל השגב שבו לא כל המלים שלו משמעותן ברורה למדי. הוא מתחיל: ארוממך ה' כי דליתני. ונפלגו המפרשים בביאור המלה המרכזית הזאת. יש שפירשו אותה מלשון דל ורש. אם כך הוא הפירוש, הרי אין כמוהו לבטא את רחשי לבנו היום, כי אכן דלונו מאד. דלונו והתרוששנו. תארו לעצמכם מה היו פני חגיגתנו היום, אילו לא דלונו? מי היה אז עולה הנה לשמוח אתנו בחגנו? נעלה על ראש שמחתנו את שואות גלויותינו! את כל אלה שצריכים היו להיות היום אתנו כאן, אילו זכינו. בעיני רוחנו הן רואים אנו פה את יהודי פולין, אם הגלויות בדורותינו, כוורת נוהרת של מיליוני אחינו! אנשי מעשה ואנשי עבודה ומסחר, וביניהם גדולי התורה ועתירי החסידות, העממית והלבבית, ואישי ההשכלה והספרות בעברית ובאידיש, ורבי העתונות והאמנות הציורית והתיאטרון והחלוציות המפכה גלים והתנועה הציונית לזרמיה ותנועת הפועלים למפלגותיה, בכרכיה המהוללים ובעיירותיה הדוויות והמבורכות; ואת יהודות גרמניה הנאורה, על פרופיסוריה ומדעניה, עסקניה וסופריה, מתבולליה וציוניה וקשת תנועות הנוער שלה, הציוניות והכלליות והחלוציות חדשות לבקרים. ואת יהדות סלוניקי המושרשת במסורותיה, נחלת גאוות יהדות ספרד הפזורה, שנשאה מורשתה ביד רמה בשוקיה ובסמטותיה ובחופי הנמל שלה. לא אמנה כרוכל. כל לב יודע, מי חסר לנו כאן, בין שאינם בחיים ובין שישנם, אלא בחוזק יד נקרעו מעל גוף האומה החיה. מגוף האומה אפשר לקרוע, מנפש האומה אין יד בעולם המסוגלה לקרוע לצמיתות. הנה רואים אנחנו אותם בעיני רוחנו ורבים בהם נאמנים הקשורים בנו נפש בנפש, גם אם אין לנו כל גשר אליהם. יום יבוא ונזכה ויזכו להתראות אתנו כאן פנים אל פנים.

ורוב המפרשים ביארו את המלה הקשה דליתני מלשון דלה דלה, כלומר מלשון עליה, כאמור בפירוש אחר כך באותו שיר מזמור: "העלית מן שאול נפשי, חייתי מיורדי בור". אם כך הוא הפירוש, הרי אין פסוק נאה לנו היום ממנו. הן אנו בעיצומו של מיבצע נסי זה של עלייתם לקליטתם של המוני אחינו מארצות תפוצותינו. הן מרביתנו כאן עולים או בני עולים. ואין דבר אשר בו תתפאר מדינת ישראל יותר מאשר בקיבוץ בניה לתוכה, דורות לפני היות הציונות, וכל הזמן שד"ר תיאודור הרצל יצר את התנועה הציונית, ובממדים הרבה יותר נרחבים מאז תקומתה של המדינה ועד עצם יום חנוכת הבית הזה, ואין תעודה יותר נעלה ויותר יעילה לבית הזה לימים יבואו, מאשר להוסיף ולדאוג ולטפח ולגדל את העליה ואת הקליטה, עד שתגיע הארץ לעצמאותה האמיתית מבחינה מדינית ומבחינה תרבותית ומבחינה כלכלית, ושלום ישכון בתוכנו וסביבנו.

על שער הבית הנישא הזה ייחרתו באותיות נצח עקרונות היסוד של הדמוקרטיה האנושית, החקוקים לנו בגנזי אוצרותינו מראשית ימי היותנו לעם. והם: חוקה אחת לגר ולאזרח; אחרי רבים להטות; להציל עשוק מיד עושקו; ודל לא תהדר בריבו; וחי אחיך עמך; צדק צדק תרדוף; ומלאה הארץ דעה.

ואל סף הבית הזה אל נא תקרב לא שנאת אחים, ולא התנצחות קלוקלת, לא תאוות המחלוקת ולא אהבת ההשמצה! לא התקלסות בקלון חברים ולא קטנות של מוחין. כי אם איש איש יריב את ריב דעותיו לפי השקפת שולחיו, ולפי דרישת מצפונו, מתוך יחס של כבוד לדעות יריבו, כששלום כל העם לנגד עיני כולם, ללא הבדל דת וגזע ומפלגה ועדה וארץ מוצא. נדע כי בית-המחוקקים הזה הוא גם בית-חינוך עליון ומתמיד לכל בני המדינה, ובית התקווה הגדולה לכל פזורי העם והוא תפארתנו לעיני כל הגויים.

ונישא מכאן ביום חגיגי זה ברכה ושלום לכל שכנינו סביבנו, ואף לאלה שבחרו והתעקשו להופיע כאויבינו. לבנו לשלום עם כולם, לאושר כולנו, עד ישב העם ואין מחריד, עולם חסד ייבנה, וברכת השלום הגדול תבוא לשכון בארצנו ובאזורנו ובכל העולם כולו.