אדוני יושב-ראש הכנסת,

היום עיני רוחנו פונות אל הימים הקדומים של העם היהודי, ימי תקופת המקרא, ואל הפלא של הישארותו בחיים במשך אלפיים שנה של פיזור ומצוקה.

כן הוגה לבנו במאבק הגבורה של בני העם הזה על מולדת חדשה ובסימן הברכה הרב אשר מדינת ישראל שבימינו רואה במעשיה.

אולם ההערכה הנעלה ביותר אשר עמך, אדוני יושב-ראש הכנסת, ראוי לה בהזדמנות זו, היא על גדולת האופי והמחשבה, הנשקפת מאותה צורה שנבחרה למדינה הצעירה למן עצם ראשיתה – צורה של קהיליה חופשית, דמוקרטית ופרלמנטרית.

ההחלטה ההיא היתה פרי לבבות נדיבים באמת ובלתי-משוחדים, וגם חכמה רבה היתה בה, כי צורת הממשל הדמוקרטית נתגלתה כמשגב נאמן ביותר לזכויות האדם ולהבנה בין עמי העולם. בנין הכנסת החדש בירושלים הוא בעל משמעות מיוחדת לכל, בלי הבדל של דת ושל מוצא, אבל בראש וראשונה אות הוא לאחדות במדינת ישראל הצעירה. הבה נביע איפוא רחשי תודה לעם היהודי ולנס של הישארותו בחיים.

אלפיים שנה של נדודים בישימון, של ייסורים ועינויים לא-יתוארו, באות על צידוקן בחנוכת הבנין החדש לבית-הנבחרים בישראל החופשית.

חוקה אחת לכל – תנאי ראשוני הוא לשלום וליושר – דרך בקרב כל האומות, כגדולות כקטנות. ואף כי תושבי ישראל בני אומות שונות הם ובני מוצא שונה, הנה כבר הוכיחו שנחושה החלטתם לקיים את חוקת הארץ כמשפט אחד לכל, ובכך הראו לאחרים שיכולים גם יכולים בעלי עבר היסטורי שונה ובני גזעים שונים לחיות בשלום ובהרמוניה בתוך גבולותיה של ארץ קטנה.

כן יודעים אנו שאם מרות החוק וכיבוד החופש נקבעים כאמת-מידה ליישוב סכסוכים בין אומות, יכול השלום לשרור גם בתחומים רחבי-ידיים.

זו בשורת השלום הבוקעת ועולה ממדינת ישראל הצעירה, במשך שמונה-עשרה השנים האחרונות, מכוח דבקותה בעקרונות הדמוקרטיים ובמשטר הפרלמנטרי.

הבה נקווה שבשורה זו תוסיף ותתפשט, לא רק במזרח התיכון כאזור נבדל, אלא בעולם כולו.

תהי נא זאת תפילת לבנו ביום רב-תהילה זה בתולדות ישראל המחדשת ימיה כקדם, וגם יזכור נא לבנו את תרומת העם היהודי לאנושות בזמנים עברו ואת בשורת הנביאים והחוזים, אשר בת-קולה מרחפת על פני גבעות ירושלים.