נאום יושב-ראש בית-הנבחרים הבריטי ד"ר הוראס קינג

אדוני יושב-ראש הכנסת, הוד מעלתכם, אורחים דגולים, גבירותי ורבותי,

שיחק לי המזל שהכינותי את נאומי לפני בואי לישראל. כל המוצאות אותי מיום הגיעי הנה מילאו את לבי רגשות עמוקים כל-כך, שלא הייתי יכול לנסות ולהביעם בלי דמעות. ובימי ביקור אלו שסידרתם בשבילנו, ימים נפלאים אך עמוסים מאד, גם לא הייתי מוצא שעה פנויה להכין נאום.
ואם מה שאני אומר הערב עונה בהד מוזר למחשבותיו של יושב-ראש הכנסת מר לוז, ולפעמים אף למלים שבפיו, הרי זה משום ששני יושבי-ראש אלו קרובים זה לזה קרבה מפליאה, וחלק להם באותם הגיגי הלב והרגשות העמוקים.

ראשונה אני נוטל רשות לנסות ולומר מלים אחדות בשפתו של מארחנו – ואבקש סליחה על המבטא שלי, הן מידידי הישראליים והן מאיש-המעלה השגריר הבריטי שלנו, אשר העברית שלו נהדרת כל-כך:

"בתור נציג אחד מוותיקי המוסדות הדמוקרטיים בעולם, יש בשבילי משמעות מיוחדת לנוכחותי בעת פתיחת הכנסת בארץ ישראל, שממנה יצאו רבים מהאידיאלים שהודות להם אופשרה הדמוקרטיה".

אכן כבוד גדול הוא לי שנתבקשתי להשיב בשם אורחים דגולים מרובים כל-כך מכל קצווי תבל הערב.
אולי ידוע לכם שהבאתי עמי לישראל פתשגן-הכתב ש ה"מגילה הגדולה", ה- Magna Carta– היסוד המוסד לחירויות הבריטיות מלפני שבע מאות שנה לערך. אנו, האנגלים, גאים עליה.

מספרים סיפור על אנגלי גאה מאד שהתפאר בייחוס-המשפחה שלו ואמר לידידו היהודי: "אבותי היו במעמד חתימת ה- Magna Cart". השיב ידידו: "זהו דבר של מה בכך. אבותי היו במעמד חתימת עשרת הדברות".

עיקר חשיבותה של ה- Magna Cartaהוא בכך שהיא כוננה בשביל האומה הבריטית את הרעיון בדבר עליונותו וכלליות תקפו של החוק. מלכי אנגליה הובאו לכלל צורך להבטיח משפט הוגן לכל אדם. הנה עצם המלים, והן בנות שבע מאות שנה:

"שום בן-חורין לא ייאסר, ולא יורד מנכסיו או יועמד מחוץ לחוק, ולא יוכחד בשום דרך מן הדרכים; גם לא נרשיעהו, ולא נחבשהו בבית-האסורים, זולת על יסוד פסק-הדין של שווים לו, או על-פי משפט הארץ. משום אדם לא נשלול, לשום אדם לא נעכב, זכות או צדק"

מלים אציליות הן אלו, אידיאלים אציליים. ואף-על-פי שנכתבו לפני זמן רב, דרושות היו מאות בשנים כדי להגשימם במציאות, ובסופו של דבר הדרך היחידה לזכות לכך היתה לא מכוח כתב-זכויות שהוענק על-ידי מלכים, אלא מכוחו של ממשל דמוקרטי אמיתי.

אם יש קו אחד בולט בחיים הבריטיים, הרי זו עליונותו של החוק. בית-הנבחרים מחוקק חוקים חדשים, אבל משנחקקו, הם נעשים חלק מן המשפט הבריטי – ממשפט הארץ, כפי הביטוי שבפינו – והשופטים עושים דין ומשפט על-פיהם בלי מורא ובלי משוא-פנים, בהגינות וביושר לכל אזרח.
והנה, משמעותה המוסרית העמוקה יותר של רחישת כבוד זו לחוק ולמשפט, שורשה נעוץ, במידה רבה, בעבר היסטורי רחוק יותר. עוד בטרם נתנו הרומאים את המשפט הרומאי לעולם אשר כבשו, היתה התורה – אלה החוקים והמשפטים – והיו נביאי ישראל. מאות בשנים התורה ופירושיה, תחילה בעל-פה ואחר כך בתלמוד ובספרי גדולי הרבנים, היו חלק לא רק מחיי עמכם ברחבי העולם, אלא אף מחיי העם הבריטי. עמוקה היתה השפעת הדברים. אישים כעזרא וכישעיהו, חכמי ישראל כרבי אשר, רבי יהודה, רבי אלעזר ורמב"ם הגדול, היו חורתים בלבבות חוק מוסרי, רוחני... תפיסת עולם שענינה לא רק ערכים גשמיים, אלא ספגה וחדורה תכלית קיימת עמוקה והרגשת הצורך בתודעה חברתית... שנת יובל לעבדים... יום השבת "למען ינוח"... דאגה לאלמנות וליתומים. אכן, העולם המערבי כולו חב חוב למה שאנו, הנוצרים, קוראים "הבריתה הישנה". כאן מוצאים אנו שירות גדולות... את היפה בשירי האהבה שבעולם – "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"; אוסף גדול של שירי השתפכות-נפש דתית; את שיר העלילה השופע נדיבות-נפש, הוא ספר איוב, הנפתל נפתולים נואשים עם בעיות הטוב והרע והשר שיר תהילה נהדר לפלאי הבריאה; את ספרי החכמה – "נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב; עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה'".

בשבילי איפוא, איש חובב ספרות ופילוסופיה, שמחת לבב עמוקה מאד היא לבוא הנה.
יבוא יום, מקווים אנו, והחוק ושלטון החוק יהיו נחלת האנושות כולה, ומיטב הדברים שבכל הפילוסופיות שבעולם יהיו חלק של מורשת עולם אחת משותפת... וכל בני-האדם יהיו אחים, ושוב, בדברי ישעיהו: "וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

מאושר אנוכי עת אני בא לחנוכת בית-ספר, בית-נבחרים, או בית-תפילה, אם כנסיה נוצרית, אם בית-כנסת ואם מסגד. כשאנו חונכים בית-ספר חדש, אנו מכריזים על אמונתנו בילדינו. כתוב בתלמוד: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן". כשאנו חונכים בית-נבחרים חדש, אנו מכריזים על אמונתנו בערכו של כל אדם בפני עצמו ובזכותו לכונן או לפזר ממשלות. וכשאנו חונכים בית עבודת אלוהים, אנו מכריזים שדברים גשמיים אין די בהם... בני-חורין, כשם שנושאי זכויות הם, כך נתבעים הם לדרכי חיים רבות-אחריות.

רוח זו היא המפעמת אותי עד עמקי נפשי בעת היותי עמכם הערב.

בשם כל האורחים הגדולים כאן רצוני להביע באוזניכם, מה מאד הערכנו את דבריו הנדיבים של יושב-ראש הכנסת ואת מידת הכנסת האורחים, רבת החן והקסם, של רעייתו הגברת לוז, ומה מאד מעריכים אנו את הלבביות והידידות שמראים לנו בני ארצכם כל מקום שאנו הולכים.
אדוני יושב-ראש הכנסת מר לוז, הקבלת פנינו וכיבדתנו ביד רחבה. ואם מותר לי להסתכן שוב בדיבור עמרי:

"מאד נהניתי משהותי כאן, ואני מושיט לכם מיטב ברכותי".

עונג רב הוא לי לפנות אל עמיתי האורחים: הבה נשתה לחיי יושב-ראש הכנסת, לחיי מרת לוז, ולחיי הכנסת החדשה.​