סוף דבר

שלושים ושלוש שנים עברו מאז נחנך משכן הכנסת ועדיין יש מי שאוהב את הבניין - ובכלל זה כותבת המאמר - שלמרות מגרעותיו ממלא את ייעודו בהצלחה, ומי שחושב שהוא ההחטאה הגדולה של האדריכלות הישראלית - בניין סתמי ומבולבל.

 

השאלה האם יש ליחס את הבניין ליוסף קלרויין או לאחרים נשארה אף היא פתוחה. רם כרמי עצמו טוען ש'מה שרואים היום הוא בדיוק מה שתכננתי אז', כלומר, בשנים ‎1961-1960, כאשר לבקשת אביו עבד עם קלרויין במשרדו.^‎148 מכל מקום ברור שאין לראות בקלרויין את האחראי הבלעדי לבניין.
מאז נחנך המשכן, בשנת ‎1966, נוסף לו אגף חדש ומתוכנן אחד נוסף. בקיץ ‎1998 נעשו בבניין שיפוצים נרחבים, שכללו בין היתר החלפת חלק מהרצפות בקומה השלישית, שהיו מכוסות בשטיחים מקיר לקיר או לינולאום, ברצפות שיש בוהקות, ושינויים מהותיים בתקרת המליאה (שוב אי אפשר לראות כלל מבעד ל'גילוטינות' את התקרה הגבוהה שתכנן קלרויין).
מדבר אחד אי אפשר להתעלם, והוא שסיפור תכנון המשכן ובנייתו - תהליך שנמשך למעלה מעשר שנים - הוא סיפור יצרי מאוד וישראלי מאוד. הרבה אנרגיות, חיוביות ושליליות, הושקעו בו. למרות הכל הבניין הוקם והושלם, וחייה הדמוקרטים של מדינת ישראל מתנהלים בו בצורה סדירה ומסודרת.

טכס חנוכת משכן הכנסת (י"ד באלול תשכ"ו, 30 באוגוסט 1966)