אמנות

כבר בסוף ‎1958 העיר פובזנר, בשובו מסיור פרלמנטים באירופה, כי בביקור בבניין הפרלמנט האזורי בהרלם שבהולנד, שבנייתו נסתיימה ב-‎1956/57, למד על 'קשיי הארכיטקטורה בשימוש באמנות'. אף על פי שתכנונו הכללי של הבניין בהיר מאד, אמר, הגזימו בשילוב עבודות אמנות רבות ומגוונות, ו'התוצאה היא כי הדקורציה נעשתה על חשבון הארכיטקטורה הפשוטה'.^‎113
אך רק כעבור כשש שנים החלו לעסוק באופן ענייני בשילוב עבודות אמנות במשכן הכנסת, ובשתי 'גולות הכותרת' - השטיחים והפסיפסים של שאגאל בטרקלין, והקיר של קרוון באולם המליאה (ר' לעיל). בוועדת הביצוע דובר על הקמת ועדה לאמנות, בהשתתפות מומחים,^‎114 אך לבסוף גד היא שהחליטה פחות או יותר על דעת עצמה אילו עבודות להזמין וממי,^‎115 והבעיה המרכזית הייתה התקציב הזעום שעמד לרשותה.^‎116 גד העלתה את מצוקתה בפני יושב ראש הכנסת לוז , ובמכתב ששלחה אליו ב-‎2 בספטמבר ‎1965 טענה :

'שלא כבתחילת המאה, חוזרים בתקופתנו אנו להשקפה שהארכיטקטורה אינה שלמה אם לא משולבים בה שתי האומנויות האחרות - פיסול וציור. השקפה זו שלטה ברוב התקופות בהן הקימו בניינים טובים כברנסנס, בבארוק, בגותיקה ואף בתקופות הבניין המפוארות בארץ בזמן בניית בית במקדש, בתקופה ההלניסטית, בתקופה הרומית וכו'. בבניין הכנסת - החשוב ביותר במדינתנו - מתבקשת מאליה ההשלמה של דברי אמנות בחללי הבניין השונים ובמיוחד לאור העובדה שעבודת התכנון בוצעה במחשבה תחילה שדברי אמנות יעשירו את המקום בראש וראשונה ברוח ויוסיפו לו צבע ועניין. ברוב הארצות מקציבים לפחות ‎2% מתקציב הבניין לאמנות... שיעור זה הנו המינימלי הדרוש שתשלים את בניין הכנסת.'^‎117
גד פנתה בעניין התקציב גם ישירות לראש הממשלה דאז אשכול, והוא הפנה אותה לאלמנתו של ג'יימס דה-רוטשילד. ואמנם, דורותי דה-רוטשילד תרמה סכום נוסף בעבור יצירות אומנות, ורובו שימש למימון עיצוב הקיר של קרוון.^‎118
גד היא שפנתה לפסל דוד פלומבו שיעצב וייצור את השערים למתחם הכנסת. שלושת השערים שפולומבו יצר עשויים מברזל ומוקדשים לזכר השואה. אורכם של השערים ‎17 מ' וגובהם כ-‎3 מ'. שבכת השערים מורכבת מצורות מופשטות בעלות קצב צורני דרמטי ביותר. לא הכול אהבו את השערים. קלרויין עצמו התלונן עליהם: 'לא נעים לדבר על זה עכשיו. אולי הוא [פלומבו] עשה שער יפה מאד, אבל אני לא מבין את הסימבוליקה שלו. לקחתי לשם את האדריכל הראשי של ניו דאלהי. כשראה את השער אמר: "מה, את זה עשית? זה מזכיר את אושוויץ"'.^‎119 אך היו גם שחשבו אחרת. מבקרת האומנות מרים טל כתבה עליהם:
'שער הכניסה של פלומבו, מברזל, דומה אמנם בסגנונו לשער "אוהל יזכור" ביד-ושם, יצירה מזעזעת ונפלאה, אך גם שונה ממנו. השער מורכב משלושה חלקים גדולים, דומים אך לא זהים; שני עמודים מרכזיים, מן הרצפה לתקרה של מיבנה הכניסה, נושאים את המיחבר של כל אחד משלושת החלקים. הצורות האצילות מאונכות או אופקיות, מחודדות במתינות, בנויות על הרוב על זוויות ישרות אך לא נוקשות. צורות אלו מעוררות אסוציאציות גם עם צמחיה ישראלית - הברוש למשל - וגם עם נשק קדמוני וגם מודרני. בדרך פשוטה ומשכנעת תורגם כאן רעיון הקוממיות ללשון צורות מופשטות איתנות, שמבעדן נראה בניין הכנסת והרחבה שלפניו.'^‎120

פלומבו ביקש ליצור גם את דלתות הכניסה הראשית לבניין עצמו, אך גד החליטה למסור את העבודה לידיו של הפסל שרגא וייל,^‎121 וזה עיצב שלוש דלתות עשויות עץ המצופות לוחות נחושת רבים שעובדו בצריבה בחומצה. הלוחות מעוטרים בצורות גרפיות הלקוחות מאוצר הסמלים היהודיים של התקופה העתיקה. לפני מותו הספיק פלומבו להקים גם אנדרטת זיכרון לנופלים במלחמת העצמאות וזו הפכה לאחר מכן לגל-עד לזכר כל חללי צה"ל. האנדרטה מייצגת את הסנה הבוער באש ולא אוכל, והיא עשויה מגרוטאות ברזל המחוברות זו לזו בהלחמה ועומדת על אבני בזלת כבדות,.^‎122
גד הזמינה חמש עבודות אמנות נוספות. מן הפסל בוקי שוורץ הזמינה תבליט המתאר את החושן של הכוהן הגדול. התבליט, שגובהו ‎3.60 מ' ורוחבו ‎3.10 מ', יצוק מברונזה ומשובצים בו גושי זכוכית, והוא מעטר את הקיר לאורך המדרגות המובילות מהקומה השנייה לשלישית. גם האמן דן בן-שמואל יצר למשכן תבליט, שמידותיו ‎3.60x3.10 מ'; התבליט מורכב מצורות מרובעות וקובייתיות העשויות נחושת. לפי הסברו של האמן השילוב העקיב של צורות מרובעות בהרכבים מסובכים ומגוונים השומרים בכל זאת על החוקיות של צורת היסוד, הוא ביטוי פיסולי מופשט לעושר הדעות והרעיונות הפוליטיים והחברתיים המיוצגים בכנסת כשהם כפופים לחוקי היסוד של הדמוקרטיה. אולם אפשר לראות בתבליט גם מעין תבנית או דגם של עיר מודרנית שבנייניה ורחובותיה הצרים נפגשים בזוויות ישרות ויוצרים מבוך. תבליט זה מוצב מעל המעליות הדרומיות בקומה הרביעית.^‎123
ציור פרי מכחולו של הצייר ראובן רובין הוזמן בעבור חדר ישיבות הממשלה בקומה השנייה של המשכן. הציור מתאר נוף הררי בגליל ומידותיו ‎3.30x2.00 מ', והאמן תרם אותו למשכן. תמונה של האמן משה קסטל שכותרתה 'שיר תהילה לירושלים' הוזמנה בעבור האכסדרה שלפני חדר הממשלה בקומה השנייה. מידות התמונה ‎7.00x2.00 מ' והיא עשויה מבזלת טחונה שנאספה בסביבות כורזין, ושהכינו ממנה עיסה הדבוקה ללוחות של עץ. לדברי משה קסטל 'הקומפוזיציה היא כעין סלע-ענק אדום בצורת פירמידה העומדת על בסיס של אבן עתיקה ועל הסלע מצויירות בתבליט דמויות מימי התנ"ך, כעין עלייה לרגל לירושלים ולבית המקדש... מלמעלה מצויירות בתבליט אותיות עבריות עתיקות כמגילה המסמלת את הגבורה וחיי הנצח של ירושלים עיר דוד'.^‎124

את אמנית הקרמיקה חווה קאופמן הכירה דורה גד מעבודה משותפת בפרויקטים קודמים.^‎125 לבקשתה של גד יצרה קאופמן קיר קרמיקה עבור המזנון הכללי של הכנסת, שמידות ‎2.85x21.00 מ'. הקיר עשוי מאריחי קרמיקה שיוצרו בטכניקה מיוחדת המאפשרת גיוון בצבעיהם ושקיפותם. האמנית בחרה בצבעים רכים, והמכלול מופשט ודקורטיווי. בדיעבד הסתבר שאחד ממוריה של קאופמן בתקופת לימודיה בפאריס היה אמן הפסיפס ששאגאל הביא לכנסת בכדי להניח את הפסיפסים שלו - נינו מלנו. שתי עבודות שתוכננו אך לבסוף לא בוצעו הן שטיח קיר מאת האמן מרדכי ארדון ופסיפס מאת האמן נחום גוטמן.^‎126 גד רצתה גם עבודה באמייל של האמנית ורה רונן לקומת הוועדות, אך הדבר לא נתאפשר.^‎127
יש לציין שדורותי דה רוטשילד, שתרמה את הכסף בעבור חלקן הגדול של יצירות האמנות, לא התערבה בענייני עיצוב, למעט במה שקשור לפינה לזכר בעלה ואביו, הברון אדמונד דה רוטשילד.^‎128

^‎113 פרוטוקול מס' ‎11 של ועדת הביצוע, ‎1 בדצמבר ‎1958, א.כ, תיק ‎2182, מכל ‎26.
^‎114 הוצע שבוועדה לענייני אמנות יהיו חברים פרופ' מיכאל אבי-יונה, מומחה לארכיאולוגיה ארץ-ישראלית, ד"ר פריץ שיף, מנהל מוזיאון חיפה ומומחה להיסטוריה של האמנות, דורה גד ויוסף קלרויין. ר': פרוטוקול מס' ‎72 של ועדת הביצוע, ‎26 במארס ‎1963, א.כ, תיק מס' ‎3188, מכל ‎5.
^‎115 היו שהתנגדו לעצמאותה של דורה גד בעניין זה. אגודת הציירים והפסלים למשל שלחה ליושב ראש הכנסת מחאה בכתב על שהאמנים נבחרו ללא מכרז. מרים טל, 'האמנות בבניין הכנסת', היום, ‎7 באוקטובר ‎1966.
^‎116 יש לציין שאת מחיר הגובלנים של שאגאל שילמה ממשלת צרפת.
^‎117 מכתב דורה גד לקדיש לוז, ‎2 בספטמבר ‎1965, א.כ, תיק ‎3181, מכל ‎5.
^‎118 ריאיון המחברת עם דורה גד, ‎18 ביוני ‎1998.
^‎119 סלבי קשת, (לעיל, הערה ‎100).
^‎120 מרים טל, (לעיל, הערה ‎115).
^‎121 פרוטוקול מס' ‎93 של ועדת הביצוע, ‎27 בדצמבר ‎1965, א.כ, תיק מס' ‎3188, מכל ‎5.
^‎122 ר' חומר הדרכה על יצירות אמנות במשכן הכנסת שהכינו אביגדור פוסק ומילכה צ'יזי'ק באוקטובר ‎1971, א.כ, מכל מס' ‎4 (מכלים כלליים).
^‎123 קלרויין כינה את התבליט 'האורנמנט הזה של זיזים בולטים משונים של אני-לא-יודע-איזה-אמן מעל המעליות'. סלבי קשת, (לעיל הערה ‎100).
^‎124 ישעיהו עשני, ‎'שיר הבזלת אשר למשה קסטל', דבר, ‎28 באוגוסט ‎1966.
^‎125 אסתר לורן, "קיר החרסינה בכנסת", למרחב, ‎29 באוגוסט ‎1966.
^‎126 פרוטוקול מס' ‎96 של ועדת הביצוע, ‎29 במארס ‎1966, ופרוטוקול מס' ‎98 של ועדת הביצוע, ‎27 ביוני ‎1966, א.כ, תיק מס' ‎3188, מכל ‎5.
^‎127 ריאיון המחברת עם דורה גד, ‎18 ביוני ‎1998.
^‎128 שם.