שנתיים מבוזבזות: תכניות וקנוניות, אמצע 1958 עד אמצע 1960
לפי הצעתם של המומחים נשלח קלרויין לחו"ל 'לשם הסתכלות בבניינים דומים'.38 לאחר חזרתו ממסע לאירופה בתחילת נובמבר 1958 דיווח לוועדת הביצוע, שהוקמה ביוני 1958 בכדי ללוות בצורה פעילה את כל שלבי תכנון ובניית משכן הכנסת,39 ש'הדבר היחידי שהיה כדאי לראות באירופה הוא בניין אונסק"ו בפאריס.40 הבניין הזה מהווה בשבילנו דוגמה איך אפשר לבנות פרלמנט בצורה שהוא נבנה שם, מבלי כל מותרות. אין שם בנמצא שיש, הכל פשוט, טבעי ויפה'.41
בינתיים הונחה ב-14 באוקטובר 1958 אבן הפינה למשכן הכנסת, בנוכחות אלמנתו של ג'יימס דה-רוטשילד, דורותי.
הנחת אבן הפינה למשכן הכנסת, 14.10.58 | |
יושב-ראש הכנסת יוסף שפרינצק נואם בטקס הנחת אבן הפינה
למשכן הכנסת, ולצדו יושב נשיא המדינה יצחק בן-צבי, 14.10.1958 |
טענתו של אבנרי שקלרויין היה איש ממסד הייתה חסרת שחר מיסודה - הוא הועסק אמנם כיועץ לפרויקט בניית קריית הממשלה בירושלים (ר' לעיל) ואף השתתף בתכנון הקריה, אך למעשה היה זאב בודד והרבה להשתתף בתחרויות מתוך אמונה שרק בדרך זו יכול "אאוטסיידר" כמותו לפלס לעצמו דרך באדריכלות הישראלית.42 איש הממסד המובהק שהיה מעורב בתכנון הכנסת בשנים הראשונות הוא המהנדס שלמה גור, מאבות הרעיון ההתיישבותי-הביטחוני של 'חומה ומגדל' ומנהל פרוייקטים לבניית קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם והמרכז הרפואי "הדסה" בעין-כרם בירושלים. גור, שהיה חבר בוועדת הביצוע של הכנסת עד אמצע 1960 ודמות דומיננטית בה, אמר בריאיון לעיתונאי אלי אייל ש'העיקרון הוא להתחיל לבנות בלי תכניות. צריך רק שיהיה מישהו בעל כוח החלטה שייטול כל עצמו את האחריות ויניע את הגלגלים'. אייל ציין שמה שמניע את גור הוא הרצון לעמוד בלוחות זמנים, וששיטות עבודתו מעוררות 'התפעלות בקרב קבלנים ודחייה מהולה בפחד בקרב אדריכלים'.43
נראה שמטרתו העיקרית של גור הייתה לבנות את המשכן תוך ביטול למעשה של תכניתו המקורית של קלרויין, למרות דעתם החיובית של המומחים. כשקלרויין חזר מסיורו באירופה נכונה לו הפתעה לא נעימה. בזמן היעדרותו החל האדריכל צבי כהן, שגור הביאו לפרוייקט, לערוך שינויים מרחיקי לכת בתכנית המקורית, וזאת ללא התייעצות מוקדמת עם קלרויין. במכתב ליושב ראש הכנסת קדיש לוז מ-11 בפברואר 1960 שבו תיאר בדיעבד את השתלשלות העניינים התלונן קלרויין שבניגוד לדעתו הוחלט 'להעביר את חזית הכניסה הראשית לבניין מצד צפון לצד דרום ובמקום לבנות כיכר בצד הצפוני לבנות טרסה נתמכת קירות מצד דרום, אשר מבחינה ארכיטקטונית תהווה למעשה בניין שני ומתחרה עם בניין הכנסת עצמה'. הוא הוסיף שבזמן ששהה באירופה הוארכה חזית הבניין המתוכנן מ-86 ל-120 מ', החלו לבצע חפירות לפי הממדים המוארכים, השתמשו בעפר שהוצא ממקומו כדי לשנות את שיפוע הגבעה שעליה אמור היה הבניין להיבנות, והחלו לבצע חפירות כדי לסלול כביש גישה מכיוון כביש רופין בדרום, במקום מכיוון צפון כמתוכנן.44
התוכנית הסופית של בניין הכנסת לקראת סיום הבנייה | |
התוכנית של קלרויין ופבזנר.
הבניין ממוקד בקצה הצפוני של המתחם והכניסה לבניין מדרום |
פרופ' יוחנן רטנר, שתכנן את בניין הסוכנות היהודית בירושלים והיה ראש הפקולטה לאדריכלות בטכניון בתקופה האמורה וצורף כחבר לוועדת הביצוע כיועץ, הסביר באחת מישיבות הוועדה, במאי 1959, את השתלשלות העניינים מנקודת ראותו: 'קיים פה מצב פסיכולוגי קשה. הגורם למצב פסיכולוגי זה... זהו קלרויין... מצד אחד קלרויין קיבל את הפרס הראשון, מהצד השני נגד תכניתו התקוממו רוב האדריכלים בארץ. מאילו סיבות אין זה חשוב. לסלק אותו, פרוש הדבר היה להתחיל בתחרות חדשה - דבר בו לא רצה איש... התחלנו, לכן, לחפש פשרות'. אחת הדרכים לצאת מהמבוך, הסביר רטנר, 'הייתה שליחת קלרויין לחו"ל. הדרך השנייה הייתה שעוד לפני נסיעתו הסכים מר קלרויין להקמתו של משרד שבראשו יעמוד [האדריכל התל-אביבי שמעון] פובזנר
45... קלרויין לא היה מסוגל לעשות בניין טוב מהתכנית שלו... לכן פובזנר היה אחד מהמדיומס [המתווכים] שיכול היה לעשות מהקונספציה של קלרויין דבר מה יותר מתקבל על הדעת'
46
|
הדגם של קלרויין ופובזנר, 1959
|
במארס 1959 הגישו קלרויין ופובזנר שתי הצעות שונות לוועדת הביצוע. רוברטסון ואברמוביץ', שנתבקשו לחוות דעה על התכניות, טענו שתכניתו של פובזנר, שנעשה בה שימוש רב בזכוכית, קלילה מדי וזו של קלרויין כבדה מדי, ושיש לשלב בין השתיים.47 ב-22 ביוני 1959 קיבלה ועדת הביצוע תכנית חדשה שהכינו פובזנר וקלרויין במשותף.48 בתכנית החדשה הבניין איבד מהסימטריות שלו. אולם המליאה, שעוצב כעיגול, הועבר ממרכז הבניין לצדו המזרחי,49 ואחת החצרות הפנימיות בוטלה. גם העמודים בצדדים בוטלו, בכדי לצמצם את מידותיו של הבניין, ומספר העמודים בחזית ומאחור צומצם מעשרים לארבעה-עשר. למרות הסתייגויותיו של קלרויין, הבניין הועבר צפונה והכניסה נשארה מצד דרום. 50
בעניין שינוי מקומו של הבניין נתקלה ועדת הביצוע בהתנגדות מצד ועדת הקריה. במכתב ליושב ראש הכנסת נחום ניר התלונן שטנר ב-6 באוגוסט 1959 שבניגוד לסיכומים מה-22 בדצמבר 1958 ועדת הביצוע איננה מתאמת את תכניותיה עם ועדת הקריה ונציגי עיריית ירושלים. 'בניין הכנסת איננו מוקם כבניין בודד במקום בלתי מפותח, אלא שתכנונו צריך להשתלב בתכנון הכללי', כתב. 'אין זאת אומרת שברצוננו לטפל בשאלות אדריכליות כל שהן, אלא רק בתכנית הבינוי'.51
על כיוון הכניסה לבניין התנהל ויכוח ענייני בוועדת הביצוע. הטיעונים המרכזיים בעד כניסה מכיוון צפון היו אי-יכולתו של הנכנס לבניין לראות את הנוף הנשקף מכיוון גבו, היתרון בכניסה הישר לתוך הבניין - ללא מדרגות רבות ותלולות שהצריכה הכניסה מכיוון דרום, האפשרות לבנות כניסה כללית וכניסה לחברי הכנסת בשני מפלסים שונים וקביעת הכנסת כחלק אינטגראלי של קריית הממשלה, הנמצאת ממערב לגבעה שעליה הוחלט לבנות את משכן הכנסת. הטיעונים המרכזיים בעד כניסה מכיוון דרום - הכיוון שרוב חברי ועדת הביצוע העדיפו - היו הנוף המרהיב הנשקף מכיוון זה, המונומנטליות של חזית הבניין כפי שתיראה בעיני הנכנס למשכן, בגלל הבדלי הגובה בין כביש רופין לכניסה, וקביעת הכנסת כיחידה בפני עצמה, מופרדת מקריית הממשלה.52
אולם צה"ל התנגד לכניסה מדרום. במכתב שקיבל יושב ראש הכנסת בראש אגף המבצעים במטכ"ל אברהם טמיר ב-16 בפברואר 1960 נאמר שהכניסה מצד זה תהיה מסוכנת מכיוון ש'המקום אשר נבחר לבניין משכן הכנסת נצפה ממספר עמדות ירי שמעבר לגבול הירדני, בטווחים שבין 4,000-3,500 מטר, עובדה המאפשרת, להלכה, פתיחה באש שטוחת מסלול - אם במקלעים בינוניים או בתותחי טנקים (כינון ישיר) בסיכויי פגיעה סבירים'.53 החשש היה בעיקר מפגיעה בעת קיום טקסים ברחבה שלפני הכניסה. המטכ"ל אמנם לא ניסה לכפות את דעתו ובשיחה עם יושב ראש הכנסת לוז אמר הרמטכ"ל חיים לסקוב שהכניסה יכולה להישאר מצד דרום בתנאי שתהיה מוסתרת,54 אך למעשה לא הייתה לוועדת הביצוע בררה אלא לשוב לשנות את כיוונה ולקבוע אותו בצד צפון.
בערך באותו הזמן הוחלט גם להזמין את האדריכל דב כרמי, חתן פרס ישראל לאדריכלות לשנת 1957, לשמש יועץ ומפשר. כרמי היה ידוע כאדם נוח לבריות וחברי ועדת הביצוע קיוו שהוא יצליח במקום שרטנר נכשל - להוציא את הרוח הרעה מהפרויקט ואת הפרויקט מהמבוי הסתום שאליו נקלע. יתרונו הגדול של כרמי על כל מועמד אחר לתפקיד היה שהוא היה מקובל גם על קלרויין, שחשדנותו כלפי כל שאר המומחים רק הלכה וגברה עם הזמן.
הדגם המקורי של האדריכלים כרמי וגיליט, 1960 | |
הדגם המתוקן של כרמי וגיליט
|
כרמי הכין יחד עם בנו רם והאדריכל הבריטי הצעיר ביל גיליט תכנית חדשה, שלא רק החזירה את כניסת המשכן לצד צפון, אלא הזיזה את הבניין שוב מעט דרומה, הפכה אותו ממלבני לריבועי, הקטינה את היקפו וביטלה את החצר במרכזו. בניגוד לתכנון המקורי של קלרויין, אולם המליאה לא מוקם עתה במרכז הבניין וזאת מכיוון שהטרקלין הוצב בצדו המערבי (ראה להלן). בו בעת, בהשוואה עם תכניתו של פובזנר, מרכזיותו של האולם במשכן זכתה שוב להבלטה. באיזשהו שלב בין אמצע 1960 ואמצע 1962 נקבע שקע בגובה קומה אחת בגג הבניין, מעל מיקומו של אולם המליאה שתקרתו עוצבה בצורת קמרון. מאחר והיקף הבניין הוקטן בצורה ניכרת, הועברו חלק מהמשרדים למבנה טרסות בשיפולים הדרומיים של הגבעה שעליה מוקם המשכן. ההיגיון בתכנון הזה היה שגם אם יתעורר צורך להרחיב את הבניין ולהוסיף לו חדרים ומשרדים, יישאר המבנה המרכזי ללא שינוי והתוספות פשוט ייבנו מסביב לבניין הקיים.55 ואמנם, האגף החדש, אשר בנייתו נסתיימה בשנת 1991 נראה רק בצילומי אוויר - מי שמסתכל על הבניין מגובה הקרקע כמעט ואינו מבחין באגף זה. מסבה זו גם נבנה הבניין המרכזי בעיקר מבטון ואבן, והטרסות בעיקר מזכוכית ומתכת.56
בתחילת מארס 1960 התברר שכניסת דב ורם כרמי לפרויקט הפכה את המשך פעילותו של שמעון פובזנר לבלתי אפשרית, וכעבור מספר חודשים הוא עזב סופית, מבלי שהחל אפילו לעבוד על תכניות עבודה.57
במקביל עשו גור ורטנר ניסיון אחרון למנוע את קבלת התכנית החדשה של כרמי ולגרום להכרזה על
תחרות חדשה. ב-21 באפריל 1960 כתב רטנר לגור על תכניתו של כרמי:
ברור בהחלט שאין כל דמיון בינה לבין תכניתו המקורית של ק', או 'התכנית המוסכמת' מיום 26.6.59 [התכנית של פובזנר וקלרויין]... אחרי שקלרויין הסכים לתכנית לא שלו הוא עשה בזה, לאמתו של דבר, כמה פעולות: א) ביטל את התכנית אשר זכתה בתחרות; ב) הצדיק את הביקורת אשר הוטלה עליה ע"י חבריו למקצוע; ג) הרס את היסוד לכל תביעותיו הנרגשות ולכל התהליך המסובך אשר לפיו התנהגה ועדת הביצוע במגמה לשמור על זכויותיו ועל שמו כארכיטקט הבניין, לעתים במחיר של עיכובים, של קשיים רבים ושל הוצאות כספיות; ד) ניסה למסור, מסיבות לא לגמרי ברורות, ותחת תירוץ לגלי שקוף, את תכנון הבניין לארכיטקט אחר.58
באותו יום כתב גור מכתב לחברי ועדת הביצוע ובו תהה כיצד על ועדת הביצוע לנהוג בתכניתו של כרמי, מבלי להזכיר תחרות חדשה.59 אך המזימה לא עלתה יפה. בישיבה שקיימה הוועדה על התכנית החדשה במאי 1960 הובעה שביעות רצון כללית ממנה, והיא אושרה.60 בעקבות זאת התפטר יוחנן רטנר וזמן קצר לאחר מכן התפטרגם שלמה גור.
רטנר וגור אמנם צדקו כשטענו שהתכנית של דב ורם כרמי שונה בתכלית מהתכנית המקורית של קלרויין. לימים סיפר רם כרמי שהוא ואביו לא התייחסו לא לתכנית של קלרויין ולא לתכנית של פובזנר כשהכינו את ההצעה שלהם, אם כי הוא עצמו התייעץ עם האדריכל זאב רבינא, שעבד עם פובזנר. 'האמת היא שרחמנו על קלרויין. חתכנו לו את הבניין... אז אמרתי לאבא שלי, שלמרות שאנחנו עשינו את התכנית, אם אנחנו רוצים ליצור אווירה טובה כך שהתכנית תעבור בצורה החלקה ביותר, נוותר על השם שלנו - נשאיר את זה על השם של קלרויין'.61 ייתכן שאילו העניין היה מגיע לערכאות הייתה הכנסת מחויבת לקיים תחרות חדשה, אך הדבר לא נעשה.
38 קלרויין נשלח ל'ביקור פרלמנטים' באירופה כבר באמצע 1952, כשהחלו לשקול לבנות את בניין הכנסת בקריית הממשלה. האדריכל הראשי של מע"צ, גד אשר, ביקר אף הוא בפרלמנטים בשוודיה ובפינלנד והתרשם מהפרלמנט בהלסינקי אשר גלויה ממנה שלח לרוזטי ב-26 באוגוסט 1952, ר': א"כ, תיק 218, מכל 9.
39 פרוטוקול מס' 1 של ועדת הביצוע, 23 ביוני 1958, א.כ, תיק 2182, מכל 26.
40 בנייתו של בניין אונסק"ו, בתכנונם של האדריכלים מרסל ברוייר, פייר לואיג'י נרווי וברנרד צרפוס, הייתה אז בשלבי סיום.
41 פרוטוקול מס' 8 של ועדת הביצוע, 10 בנובמבר 1958, א.כ, תיק 2182, מכל 26.
42 בין ניירותיו של קלרויין נמצא פתק שבו רשם באנגלית את ההערה הבאה:
'Competitions, I believe, are the only way for a talented architect to learn to earn a reputation and commissions, and yet remain independent of political "favours"'.
A אצ"מ, 455/3
43 ריאיון אלי אייל עם שלמה גור,
הארץ, 3 מארס 1960. על אנשים כמו גור אמר קלרויין:
' I allways [sic.] deplore the tendency here to minimize the importance of the architect as a professional and to shift the authority and responsibility for construction to a "building manager"'.
אצ"מ, 455/3A
44 מכתב מיוסף קלרויין לקדיש לוז, 11 בפברואר 1960, א.כ, תיק 2182 ב', מכל 26.
45 מזכירת המשרד, שישב בראשית דרכו בקומה העליונה של מלון המלכים בירושלים, הייתה לא אחרת מאשר אורה טויב, מי שלימים הפכה לאשתו של מרדכי נמיר ומאוחר יותר חברת הכנסת אורה נמיר, שחזרה באותה עת משהייה בניו-יורק.
46 פרוטוקול מס' 29 של ועדת הביצוע, 13 במאי 1959, א.כ, תיק 2182, מכל 26. יש לציין שרטנר לא היה משקיף ניטרלי אלא אחד ממיצגי המודרניזם הבלתי מתפשר באדריכלות הישראלית, שראה בעבודתו של קלרויין רגרסיה וביזיון לאתוס הלאומי המתהווה. את התכנית המקורית של קלרויין כינה באחת מישיבות ועדת הביצוע 'קופסא מוכנסת לתוך מעטפה שקופה עמודים' (פרוטוקול מס' 19 של ועדת הביצוע, 24 בפברואר 1959,שם).
47 פרוטוקול מס' 25 של ועדת הביצוע, 17 באפריל 1959 ופרוטוקול מס' 26 של ועדת הביצוע, 6 במאי 1959, שם.
48 בריאיון עם המחברת ב-5 ביולי 1998, טען שמעון פובזנר שלמרות ההבדלים בגישה בין השניים ('אני הייתי יותר מודרני ממנו') וההבדל בגיל (פובזנר היה צעיר בהרבה) הוא וקלרויין הצליחו למצוא שפה משותפת במישור האישי. 'הצלחתי לשכנע אותו שאני לא הולך נגדו'.
49 עד מהרה עזבו את רעיון האולם העגול ועברו לאולם בצורת טרפציה. לדברי קלרויין רעיון הטרפציה היה של האדריכלים הצעירים במשרד, וביניהם זאב רבינא. ר': פרוטוקול מס' 37 של ועדת הביצוע, 4 בנובמבר 1959, א.כ, תיק 2182, מכל 26.
50 פרוטוקול מס' 33 של ועדת הביצוע, 22 ביוני 1959, שם.
51 מכתב מאת מרדכי שטנר לנחום ניר, 6 באוגוסט 1959, אמ"י, תיק 1719 א', מכל ג' 5448/13.
52 הוויכוח התנהל על פני כמה ישיבות של ועדת הביצוע, אך הדיון המרכזי בנושא התקיים ב-10 במארס 1959, ר': פרוטוקול מס' 21 של ועדת הביצוע, 29 בפברואר 1960, א"כ, תיק 2182, מכל 26.
53 מכתב מאברהם טמיר לקדיש לוז, 16 בפברואר 1960, א.כ, תיק 2181, מכל 5.
54 פרוטוקול מס' 53 של ועדת הביצוע, 29 בפברואר 1960, א.כ, תיק 2181, מכל 26.
55 ריאיון המחברת עם רם כרמי 14 ביוני 1998.
56 ר' להלן.
57 חבר הכנסת נחום לוין דיווח לוועדת הביצוע על שיחה שהייתה לו עם פובזנר, שבה הודה האדריכל התל-אביבי שהוא מוצא את עצמו באותו מצב בו היה יוסף קלרויין כשנה וחצי קודם לכן: ששינו את תכניתו מהקצה אל הקצה מבלי להתייעץ אתו. ר': פרוטוקול מס' 51 של ועדת הביצוע, 24 במאי 1960, אמ"י, חטיבה 60, מכל 317, תיק 6.
58 מכתב יוחנן רטנר לשלמה גור, 21 באפריל 1960, א.כ, תיק 3181 מכל 25.
59 מכתב שלמה גור לחברי ועדת הביצוע, 21 באפריל 1960, שם.
60 פרוטוקול מס' 50 של ועדת הביצוע, 8 במאי 1960, אמ"י, חטיבה 60, מכל 317, תיק 6.
61 ריאיון המחברת עם רם כרמי, 14 ביוני 1998.
