התחרות ותוצאותיה, אמצע 1956 עד אמצע 1958

ב-25 ביולי 1956 הכריזה נשיאות הכנסת בשיתוף עם 'אגודת האינג'ינרים הארכיטקטים בישראל', על תחרות פומבית בין אדריכלי המדינה לתכנון משכן קבע לכנסת. מכיוון שבשלב זה עדיין לא היה מקור למימון הבנייה, ומאחר שבקרב ציבור האדריכלים רווחה הדעה שהתחרות היא תחרות סרק, נמנעו רוב האדריכלים הידועים בארץ מלהגיש תכניות לתחרות. רק תשעה ימים לפני פרסום תוצאות התחרות נודע שג.יימס דה-רוטשילד, שנפטר זמן קצר לפני כן, ציווה לכנסת בצוואתו סכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג - שישה מיליון לירות ישראליות לפי שער החליפין דאז - לבניית המשכן.²⁹
תוצאות התחרות פורסמו ב-24 ביולי 1957; חבר השופטים הודיע שהוחלט פה אחד על הענקת הפרס הראשון לאדריכל יוסף קלרויין.³⁰ השופטים - שעמם נמנו בין היתר האדריכלים אוריאל שילר, ג'ניה אורבוך, דוד אנטול ברוצקוס, נחום זלקינד, מקס לב וחנן פבל ³¹ - נימקו את החלטתם בכך שהבניין של קלרויין 'מבטא יפה ומשרת את ייעודו המיוחד על ידי העמדתו על רמה בעלת ממדים לא מוגזמים... ועל ידי הופעה אצילה של גוף הבניין מכל הצדדים... השימוש ברמזים קלאסיים בקומפוזיציה הארכיטקטונית מעניק לבניין את הסגולה לעודד יראת כבוד לכל המתקרב אליו'.³² השופטים החליטו גם לא להעניק פרס שני, מכיוון שלא מצאו תכנית שהייתה ראויה בעיניהם לפרס זה.

ערב חנוכת בניין הכנסת באוגוסט 1966, תיאר יהודה האזרחי את התכנית המקורית של קלרויין במילים הבאות:
על-פי תכנית זו, היה הבניין צריך להיבנות בצורת תבנית מלבנית אחת... מוקפת אכסדרות עמודים בקדמתה; והעמודים גבוהים יותר מצד דרום, במורד ההר, ונמוכים יותר בצד צפון, במעלהו. תבנית זו ניכרת בכללה בפשטותה, אולם האורנמנטליות שלה מתומצתת בחזותם של העמודים. לפיה, היו הקירות של הכנסת צריכים להיות בנויים 'בעומק', מחופים בתבליט-תקרה וכרכוב, שרויים בשל כך בצל, כמעט נסתרים, ואילו העמודים מזדקרים במלוא גובהם, גלויים לעין, והם הם חזיתו של
הבניין.³³
מאפיין נוסף של התכנית היה הצבת אולם המליאה במרכז הבניין, כשמשני צדיו חצרות פנימיות - מערך בסיסי שהזכיר לרבים את ה-'מוזיאון הישן' (Altes Museum), שבנה קרל פרידריך שינקל בברלין בשנות העשרים של המאה התשע-עשרה (ר' להלן).
מיד לאחר שנודעו תוצאות התחרות לבניין הכנסת פרסם אורי אבנרי ב'העולם הזה', כתבה שכותרתה 'השערורייה בבניין הכנסת', ובה טען שבתוצאות התחרות יש 'חשדות של פרוטקציה, חששות של שיפוט לקוי, הדים של מיקח-וממכר וביטוי שלטון-כת ממאיר'. קלרויין עצמו הוצג כאיש ממסד שהממסד חפץ ביקרו. אבנרי הביא את כל הטיעונים כנגד בחירת התכנית של קלרויין שהושמעו בישיבה של הוועד הארצי של 'איגוד הארכיטקטים', ובהם: שהבניין המתוכנן אינו מודרני, שאינו בניין ישראלי, שאחידות צורתו משעממת, שהוא ניאו-קלאסי (ראה להלן) ושאינו מתמזג בסביבתו.³⁴ בסיומה של אותה ישיבה התקבלה החלטה חסרת תקדים לפעול למנוע את הקמת בניין הכנסת לפי התכנית שזכתה בפרס ראשון.

 

אולם החלטה זו בוטלה לבסוף. לאחר סערת הרוחות ודיונים ממושכים הגיעו הוועד הארצי של 'איגוד הארכיטקטים' והוועד המרכזי של 'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים' להסכמה שהייתה הגזמה בתגובה הראשונית, וב-10 בספטמבר 1957 נשלח מכתב לנשיאות הכנסת שבו הודיע הוועד המרכזי שדרישת הוועד הארצי בטלה. בין היתר נאמר במכתב:
2. האגודה, על כל מוסדותיה, לרבות איגודהארכיטקטים, מאוחדת בדעתה כי התחרות והשיפוט לבניין משכן הכנסת התנהלו לפי כל כללי הנוהג המשתמעים מתקנון ההתחרויות של האגודה ועל טוהרת האתיקה המקצועית.
3. הוועד המרכזי מציין שעל-פי התקנות הכלליות של ההתחרויות ובהתאם לתנאי ההתחרות לבניין משכן הכנסת, הרי עם סיום השיפוט ופרסום תוצאות ההתחרות תמה פעולת חבר השופטים, ומכאן ואילך הצדדים הישירים להתקשרות להקמת הבניין הם המזמין ומקבל הפרס הראשון. עם זאת נותן הוועד המרכזי את דעתו במיוחד על החלטת השופטים למנות ועדת בניין, והוועד המרכזי יציע לנשיאות הכנסת, בהתחשב עםערכו המיוחד של בניין משכן הכנסת, להרחיב את הוועדה לחמישה חברים ולמסור להם סמכויות רחבות ביותר.
4. יחד עם זה, אין הוועד המרכזי יכול להתעלם מעובדת התסיסה העמוקה שהתעוררה בקרב ציבור האדריכלים נגד ביצוע התכנית שזיכתה את מחברה בפרס ראשון. הוועד המרכזי קובע שעל-פי תקנות ההתחרויות אין מקום לרביזיה של החלטות חבר השופטים. אף על פי כן - בשים לב לרום ערכו של הבניין - רואה הוועד המרכזי חובה לעצמו להביא לתשומת לב נשיאות הכנסת את עובדת התסיסה ולהמליץ לפניה שהוועדה המורחבת כנ"ל תיתן תחילה את דעתה ללימוד התכנית והביקורת עליה לשם קביעת עמדתה של הוועדה לתביעות הרביזיה.³⁵
אף על פי ש'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים' חזרה בה מדרישותיה המקוריות, פנה יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק במכתב לשגריר ישראל בארצות-הברית, אבא אבן ב-12 בנובמבר 1957:
חבר השופטים, שנתמנה כולו על-פי הצעת אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים, הגיע פה אחד [ההדגשה כאן ולהלן במקור] למסקנה, אשר על-פיה ניתן הפרס הראשון לאדריכל קלרויין ובהתאם לחוזה והתקנות הקיימות, חייבים אנו לבנות את בניין הכנסת על ידי קלרויין ולפי תכניתו הוא. צריך לציין, שבציבור שוררת סימפטיה לתכנית זו, הפרס הראשון. לעומת החלטת חבר השופטים... והסימפטיה לתכנית בציבור, קמה סערה קטלנית נגד התכנית בקרב האדריכלים שבישראל. אפשר להגיד שהציבור בן מאות אדריכלים שבארץ, שולל גם כן כמעט 'פה אחד' את תכניתו של קלרויין. זה בא לביטוי בצורות שונות, בכתב ובעל-פה - מי בצורה לא נאה וגסה ומי בצורה נימוסית אבל שלילית מוחלטת, מנומקת בהוכחות אובייקטיביות לגבי מהותו של הבניין, הראוי להיות הבניין הלאומי - זוהי כנסת ישראל. כמובן שאפשר גם לחשוד לגבי מקורות ההתנגדות של אדריכלי ישראל לתכניתו של קלרויין, אולם העובדה היא שההתנגדות היא טוטלית וחריפה מאד. הננו, אפוא, במצב של מבוכה רבה.³⁶
שפרינצק ביקש מאבן סיוע במציאת מועמדים לחבר מצומצם של מומחים באדריכלות שיפסוק בין שופטי התחרות ובין ההתנגדות הטוטלית של האדריכלים. ואמנם בסופו של דבר הוקמה ועדת מומחים, שכללה את האדריכלים מקס אברמוביץ. מניו-יורק וסר הווארד מורלי רוברטסון מלונדון ואת הפרופסור לארכיאולוגיה ולאמנות של המזרח הקרוב לאו אריה מאיר מירושלים. באפריל 1958 פסקה הוועדה:
רעיונו של הזוכה בפרס מר קלרויין, שהציע בניין המצטיין בפשטות רבה ובאחידות הדמות, המכונן באתר נישא האומר כולו תנועה והשוכן בתוך נוף של בניינים קיימים בעלי סילואטות [צלליות] שונות - ראוי מאוד להתקבל. הוא יכול להביא לידי פתרון מצוין ועז-ביטוי בהדגשת הניגוד לרקע ולהיות בעל מעמד שגיב וטומן בחובו את האפשרות להיות לנקודתה הבולטת של הסביבה.³⁷

 

²⁹ הרקע לתרומה הנדיבה הייתה החלטתו של רוטשילד, ערב פטירתו, להפסיק את עבודת פיק"א (החברה להתיישבות יהודית בארץ-ישראל), להעביר את כל קרקעותיה למדינת ישראל ולהמשיך ולתרום למדינה (הודעת ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, דברי הכנסת, כרך 22, עמ' 2475, 22 ביולי 1957). תרומה שנייה, בסך 1,170,000 ל"י, העבירה אלמנתו, דורותי דה רוטשילד, בפברואר 1962 (הודעת יושב-ראש הכנסת, קדיש לוז, 'דברי הכנסת', כרך 33, עמ' 1211, 12 בפברואר 1962). תרומה שלישית, בסך 3 מיליון ל"י, העבירה דורותי דה רוטשילד באוקטובר 1964 (הודעת יושב ראש הכנסת, קדיש לוז, דברי הכנסת, כרך 41, עמ' 125, 26 באוקטובר 1964). לקראת סיום בניית המשכן תרמה דורותי סכום רביעי, שנועד לרכישת עבודות אמנות, ר' להלן.
³⁰ יוסף קלרויין - Joseph Klarwein - (1971-1893) נולד בפולין, למד אדריכלות ואמנות בגרמניה, ושם גם החל בעבודתו המקצועית. הוא סיים את לימודיו במוסד לטכנולוגיה במינכן, אך לא היה בעל תואר רשמי באדריכלות. למד בכיתת אמן של הפרופ' פולציג בברלין, ובהמבורג עבד עם הפרופ' פריץ הוגר. עלה ארצה מגרמניה בשנת 1933 והחל את עבודתו בארץ בחיפה. בזמן מלחמת העולם השנייה עבר לירושלים ועבד במחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט. בין היתר בנה בחיפה את 'בית הקרנות' ותכנן את החלק החיצוני של בתי הממגורות 'דגון'. ב-1959 נבחר לחבר באקדמיה הצרפתית לארכיטקטורה. ר' Macabee Dean, 'Fighting Architect', TheJerusalem Post, 8 April 1960
³¹ ועדת ההתחרויות המרכזית של 'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל' הציעה למנותם לשופטים לאחר שרוב האדריכלים ששמם הוצע במקור - פרופ' יוחנן רטנר, אל מנספלד, אריה שרון, אברהם יסקי, ריכרד קאופמן ואוריאל שילר - העדיפו שלא לשבת בחבר השופטים, כדי לשמור לעצמם את האופציה לגשת לתחרות בעצמם. ר': מכתבי 'אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל', ועדת ההתחרויות המרכזית, למר שלמה ארזי, 18 באוגוסט 1955, ולס/אלוף יונה חצור, 24 באוקטובר 1955נ א"כ, תיק 2181, מכל 9.
³² החלטת חבר השופטים, 24 ביולי 1957, א"כ, תיק 2183 א' 2, מכל 3.
³³ יהודה האזרחי, 'ארבעים עמודי הכנסת', מעריב, 26 באוגוסט 1966.
³⁴העולם הזה, 7 באוגוסט 1957.
³⁵ביוליטין אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים בישראל, הוועד המרכזי, 57 (1 באוקטובר 1957), שמור בארכיון הציוני המרכזי (אצ"מ), 455/9A.
³⁶ מכתב מיוסף שפרינצק לאבא אבן, 12 בנובמבר 1957, א.כ, תיק 2183 ג', מכל 3.
³⁷ פרוטוקול ישיבת הסיכום של הוועדה המיוחדת לבדיקת תכנית בנין הכנסת, 13 באפריל 1958, שם.