הצורך לבנות משכן קבע לכנסת, 1949 - 1955

כבר באפריל ‎1949, כשהחלו בתכנון ראשוני של קריית הממשלה בגבעת שיח' באדר (גבעת רם),^‎5 הציע האדריכל אריה שרון, שעמד בראש אגף התכנון,^‎6 שמשכן הכנסת הקבוע ימוקם ברמה הצפונית של הגבעה, יחד עם 'בית הכינוסים' (בנייני האומה).^‎7 עשרים וחמש שנים מאוחר יותר ניתן הסבר אידיאולוגי לקשר הזה: 'הכוונה הסמלית (הייתה) ליצור קשר הדוק בין הכנסת שהיא הפרלמנט של העם היושב בישראל עם בנייני האומה, המהווה מקום מפגש של קונגרסים וועידות ציוניות של היהדות בתפוצות'.^‎8 בנובמבר ‎1949, דווח מרדכי שטנר, יושב ראש הוועדה לפיתוח שטח בנייני הממשלה (שמאוחר יותר הפכה לוועדת הקריה), למזכיר הממשלה, זאב שרף, שיושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק וחברי מזכירות הכנסת סיירו עם חברי הוועדה בשטח המיועד לקריה, ושהוסכם על מיקומה זה של הכנסת.^‎9
בתכנית של האדריכלים מוניו וינרויב ואל מנספלד, שב-‎25 באפריל ‎1950 זכו בפרס ראשון בתחרות לתכנון הקריה,^‎10 הכנסת אמנם מוקמה במרחק של כ-200 מ' מבנייני האומה, אך כחלק מקריית הממשלה, בצד הצפון-מערבי של מה שנקרא 'רחבה ייצוגית' (שהייתה אחת משתי רחבות בקריה - הדרומית יותר הייתה מיועדת למצעדים), יחד עם משכן הנשיא ומשרד ראש הממשלה. אולם עד מהרה הוכנסה תכנית זו למגרה, ועל מפה של הקריה הנושאת את התאריך ‎6 בספטמבר ‎1950 מופיעה הכנסת כבר במקום אחר: באמצע קריית הממשלה, בצד הדרומי-מזרחי של כיכר מרכזית יחידה, שסביבה עומדים גם משרד ראש הממשלה, משרד החוץ ומשרד האוצר.^‎11 במפה זו בית הנשיא נמצא על גבעה נפרדת, בחלקה הדרומי-מזרחי של הקריה - הגבעה שעליה נבנתה בסופו של דבר הכנסת עצמה. במשך ארבע וחצי השנים הבאות נדונה תכנית זו בוועדת הקריה.^‎12

ב-‎1 בפברואר ‎1952 הודיע שלמה ארזי, מנהל לשכת הקריה, לאפרים עברון, מזכירו האישי של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ש'לגבי הגוש המרכזי, הכולל את בניין הכנסת, משרדי ראש הממשלה, החוץ והאוצר, מתכוונים לערוך בסוף שנה זו תחרות לתכנון השטח והבניינים, באופן שאפשר יהיה להתחיל בשנת ‎1954 במלאכת הבנייה'.^‎13 באמצע ‎1952 עדיין דובר על כך שכל הבניינים האלה ייבנו בכיכר מרכזית, ובכמה מישיבות ועדת הקריה דנו בשאלה אם תחילה יתכננו רק את הכיכר ובניין הכנסת או שיתכננו את כל הבניינים בו-זמנית, והבעיה העיקרית הייתה תקציבית.
'אני חושב', אמר יו"ר הועדה שטנר בישיבת הוועדה ב-‎13 במאי ‎1952, 'שאם גם נחליט לתכנן את הכנסת בלבד הרי יהיה צורך לתת ליתר הבניינים לא רק קווי גובה אלא גם קוטורה [הכוונה כפי הנראה לקונטורה]. ואם כבר יש צורך לחשב את הקוטורה וקווי הגובה כדאי כבר לתכנן את כל השטח במלואו, אם הדבר לא ייקח זמן רב מדי'. מזכיר הכנסת משה רוזטי הוסיף ש'אין ספק שאין אנו יכולים לגשת לכל העניין הזה בלי לתכנן את הכיכר כולה עד הסוף, כך שתהיה הרמוניה בין הבניינים ולא לגרום לכך שכל בניין ייבנה במרוצת השנים בצורה ארכיטקטונית שונה'. ארזי פירש את דבריו של מזכיר הכנסת: 'מר רוזטי בדבריו בודאי נתכוון לעיר קרדיף [בבריטניה], בה תוכננה כיכר מרכזית באמצע העיר ואף נבנו סביבה בתקופות שונות ועל ידי גופים שונים בניינים, שכל אחד מהם לכשעצמו יפה מאד אך אינם משתלבים כיאות אלו באלו'.^‎14
מעניין שבשלב זה דווקא האדריכל יוסף קלרויין, מי שלימים יזכה בפרס ראשון בתחרות לתכנון הכנסת ושימש יועץ לוועדת הקריה, חשב שאין להתחיל בבניית משכן לכנסת. 'אני חושב, שלא הגיע הזמן לבנות כנסת כל זמן שאין לנו עוד קונסטיטוציה [חוקה] במדינה, הקובעת את הצורה של נציגות העם: בית אחד או שני בתים?'^‎15
ב-2 ביוני ‎1952, זמן קצר לאחר שהתקיימה ישיבה זו, כתב שפרינצק מכתב נרגש לראש הממשלה בן-גוריון. 'רצוני לבקשך להעלות את העניין של שיכון נאות לכנסת באחת מישיבות הממשלה המוקדשות לדיון בתקציב הפיתוח', כתב, 'על-מנת שהממשלה תיתן דעתה על הצורך להקציב כספים למטרה זו. מאז מארס ‎1950 שוכנת הכנסת בבניין "בית פרומין" [ברחוב המלך ג'ורג'], שהופקע בשבילה לתקופה קצרה ושאינו מתאים משום בחינה לצרכיה. הכנסת שוכנה בבית זה תוך הנחה, שישמש לה משכן ארעי ולא יארכו הימים ותוכל לעבור לבניין מתאים יותר'.
שפרינצק סיפר לבן-גוריון שבאוגוסט ‎1950 נחתם חוזה עם 'החברה הכלכלית לפיתוח ירושלים' לשכירת בניין בית-העם בעיר לתקופה של כשלוש שנים 'עד שייבנה ביתה הקבוע בקריה', אך בסופו של דבר הגיעו הממונים על עבודת הכנסת למסקנה 'שבניין "בית-העם" לא יפתור את בעיית שיכון הכנסת ולא יספק את צרכיה'.^‎16 ספק אם בזמן כתיבת המכתב לבן-גוריון תיאר לעצמו שפרינצק שהכנסת תמשיך לשבת בבית פרומין עוד ארבע-עשרה שנה; הוא בוודאי שלא תיאר לעצמו את דרך החתחתים שייאלצו מתכנני בניין הכנסת ובוניו לעבור עד שייחנך המשכן החדש על הגבעה הדרומית-מזרחית שבפאתי קריית הממשלה, ב-‎30 באוגוסט ‎1966.
בפברואר ‎1955 קיבלה הממשלה סוף סוף החלטה אופרטיווית על בניית 'בניין עצמאי לכנסת',^‎17 אך קדמו לכך שתי תכניות נוספות לשיכונה הארעי: האחת באחד הבניינים (בניין מס' ‎3) שתוכננו לקריית הממשלה^‎18 והאחרת בבנייני האומה.^‎19 הרעיון לשכן את הכנסת בבנייני האומה (שרק השלד שלהם עמד באותה תקופה) נדחה בחוות דעת שהגישו האדריכלים דב כרמי, קלרויין וי' פינקרפלד, למזכיר הממשלה שרף ב-12 בדצמבר ‎1953. בין היתר הם טענו שלדעתם לא רצוי 'לשכן את הכנסת בתוך בניין ציבורי, אשר לו מטרות משלו, כגון: כינוסים, קונצרטים, תערוכות, ירידים וכו''.^‎20 הרעיון נדחה סופית בתחילת ‎1955, לאחר שנודע שהסוכנות היהודית, הבעלים של בנייני האומה, מסרבת להעמיד אותם לרשותה של הכנסת.^‎21
הרעיון לבנות את הכנסת בתוך הקריה, בכיכר מרכזית, נפל בסופו של דבר לאחר שהוסכם שגם אם הכנסת תהווה חלק מהקריה היא תמוקם בשוליה. ב-29 במארס ‎1955, בישיבה השנייה של ועדת הפרוגרמה - הוועדה שהוקמה בכדי להכין את המפרט למשכן הכנסת לקראת התחרות לתכנונה - הביעו נציגי הכנסת את אי-שביעות רצונם מהמיקום שנקבע לבניין בקריה. רוזטי טען שנדרשת הפרדה של בנייני הכנסת מיתר הבניינים שיוקמו בקריה, על מנת לסמל גם באופן גיאוגרפי את הפרדת הרשויות, המחוקקת והמבצעת. קצין הכנסת סגן-אלוף משה יונה חצור הוסיף שגם שיקולים מעשיים של סדרי תנועה, הגישה של הציבור הרחב אל הבניין ושעות העבודה של הכנסת הנמשכות מאוחר אל תוך הלילה, מחייבים להקימה בשטח שניתן לפקח עליו באופן בלתי תלוי, ומלבד זאת הזכיר כי הוראות חוק חסינות בנייני הכנסת תש"י ב-‎1952 מעניקות מעמד מיוחד לבנייני הכנסת ולשטח המכונה רחבת הכנסת. לסיכום החליטה הוועדה לבקש שיימצא 'לכנסת שטח אחר מתאים בתוך שטחי הקריה או גובל עימהם'. ^‎22

לאחר סיור של שפרינצק וסגניו בשטח הקריה בתחילת יוני החליטה נשיאות הכנסת כי המקום המתאים להקמת בניין הכנסת בשטח הקריה הוא הגבעה אשר בתכנית המקורית נועדה לבית נשיא המדינה. לאחר ששטנר הודיע לשפרינצק, שוועדת הקריה אישרה ב-14 ביוני ‎1955 את הקצאת השטח הדרוש לצורכי הכנסת הנמצא בחלק הדרומי-מזרחי של שטח הקריה, הודיע יושב ראש הכנסת במליאה את דבר ההחלטה.^‎23 בהודעה לעיתונות ציין שפרינצק שעל השטח המיועד היה בסוף ימי הבית השני יישוב יהודי אשר תושביו עסקו בעיקר בסיתות אבנים לבניין העיר ירושלים, שאחרי חורבן העיר שהה במקום מחנה של הלגיון הרומי העשירי, שבתקופה הנוצרית היה בו מושב זקנים נוצרי, ושיש בו בית בד מתקופת החורבן. הוא הוסיף שבקרבת השטח נמצאות מערות וקברים מתקופת הסנהדרין.^‎24
בשלב זה הגיעה הכנת הפרוגרמה למשכן הכנסת לסיומה. בהכנת הפרוגרמה אמנם השתתפה נציגות מהנהלת הכנסת, וגם יושב ראש הכנסת שותף בתהליך, אך מעולם לא התקיים דיון בנושא במליאת הכנסת או אחת מוועדותיה.^‎25 הפרוגרמה הייתה למעשה רשימה של שטחים, מתקנים וחדרים שחייביםלהיכלל במשכן. מבחינה זו הפרוגרמה הייתה פשוטה ובהירה, אך לא נאמר בה דבר על מהותה וצורתה של הפעילות בתוך הבניין או על סגנון ארכיטקטוני מועדף.^‎26לימים טען האדריכל רם כרמי שהפרוגרמה לא הייתה ברורה, ומשום כך אדריכלים רבים החליטו שלא לגשת לתחרות.^‎27 ואילו האדריכל היינץ ראו טען שהפרוגרמה הייתה אידיאלית עבור פרלמנט זעיר-בורגני.^‎28

 

^‎5 האדריכל היינץ ראו הוא שהכין את התכנית הכוללת הראשונה לירושלים, שבה נקבע שהעיר תיבנה כפרסה סביב ל'קפיטול' במערב העיר, קרוב לכביש המוביל אל השפלה, ר' טליה מרגלית, 'בונים לאום', הארץ ‎23 באפריל ‎1999.בחירת האתר הזה לבניית קריית הממשלה נבעה מכמה טעמים וביניהם: העובדה שהשטח היה ריק, כמעט לחלוטין, מבנייה קודמת, המבנה הטופוגרפי הנוח והריחוק היחסי מקו הגבול עם ירדן.
^‎6 אגף התכנון היה גוף תכנון ממלכתי, שבתחילת דרכו השתייך למשרד העבודה והבינוי, לאחר מכן עבר למשרד ראש הממשלה, ולבסוף, בשנת ‎1951, למשרד הפנים. ר' אבא אלחנני, המאבק לעצמאות של האדריכלות הישראלית במאה ה-20, תל-אביב, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, ‎1998, ע"מ ‎255 הערה ‎50. שרון פרס את משנתו של האגף בספרו תכנון פיסי בישראל, ירושלים, הוצאת המדפיס הממשלתי, ‎1951, עמ' ‎67-64.
^‎7 ארכיון המדינה (אמ"י) מפה במעטפה מס' ‎6, תיק ‎1725, מכל ג' ‎5448/19.
^‎8 עיריית ירושלים מחלקת מהנדס העיר, אגף תכנון ערים, קרית הממשלה: קרית בן-גוריון, יוני ‎1974, עמ' ‎6.
^‎9 אמ"י, תיק ‎1719, מכתב ממרדכי שטנר לזאב שרף מנובמבר ‎1949, מכל ג ‎5448/13.
^‎10 התכנית מופיעה בספרו של דוד קרויאנקר,אדריכלות בירושלים: הבנייה המודרנית מחוץ לחומות ‎1990-1948, ירושלים, בית ההוצאה כתר, ‎1991, עמ' ‎98.
^‎11 אמ"י, תיק ‎1725, מפת הקריה הנושאת את התאריך ‎6 בספטמבר ‎1950, מכל ג ‎5448/19.
^‎12 אמ"י, תיק ‎1719 א, פרוטוקולים של ועדת הקריה, מכל ג ‎5448/13 יש לציין שבסופו של דבר לא בוצעה תכנית זו או כל תכנית כוללת אחרת לקריה. על זאת כתב מרדכי שושני, האדריכל הראשי של מע.צ בסוף שנות ה-70: 'במשך הזמן: נקבע שייבנה במקום מתחם ממשלתי שבו ירוכזו רוב המיניסטריונים בדרג ארצי; נבנו שלושה בנייני משרדים. הם "נזרעו"בשטח כפי שנזרעו אלפי בתי שיכון בארץ; נמסרו קרקעות לגופיםרבים - הכנסת, בית-החייל, יד-לבנים, בנייני-האומה, מלון הילטון, בנק-ישראל, המכון לארכיאולוגיה, האיצטדיון ומוזיאון ישראל; הוכנו מספר תכניות אב ואבק כיסה את כולן'. (אבימר גיל ומרדכי שושני, קריית בן-גוריון, ירושלים, ירושלים,‎1978 עמ' ‎1).
^‎13 אמ"י, תיק ‎1722, מכתב משלמה ארזי לאפרים עברון, ‎6 בספטמבר ‎1950, מכל ג ‎5448/16.
^‎14 פרוטוקול של הישיבה הארבעים ושמונה של ועדת הקריה, ‎13 במאי ‎1950, ארכיון הכנסת (א"כ) תיק ‎218, מכל ‎9.
^‎15 שם. אילו החליטו קברניטי המדינה לחכות להשלמת החוקה לפני שיחלו לתכנן את משכן הכנסת, לא הייתה הכנסת נבנית עד עצם היום הזה. בכל זאת יש לציין ש'חוק-יסוד: הכנסת', שבבוא היום יהווה חלק מחוקתה של ישראל, כמו שאר חוקי היסוד, היה חוק היסוד הראשון שחוקקה הכנסת, ב-12 בפברואר, ‎1958, כשש שנים לאחר קיום הישיבה הנידונה.
^‎16 מכתב מיוסף שפרינצק לדוד בן-גוריון, ‎2 ביוני ‎1952, א"כ, שם.
^‎17 מסמך 'קוים לניסוח הודעתו של יו"ר הכנסת בענין הקמת בנין הכנסת', ללא תאריך, א"כ, תיק ‎2181, מכל ‎9.
^‎18 מזכיר לשכת הקריה, צ' ונטיק, אל מזכיר הכנסת, משה רוזטי, ‎13 ביולי ‎1952, א"כ, תיק ‎218 מכל ‎9.
^‎19 מכתב מי' בלקין (קצין הכנסת) למ' זגגי (משרד האוצר) הנושא עלה לדיון ביוני ‎1953. א"כ, שם.
^‎20 מכתב מי' פינקרפלד, דב כרמי ויוסף קלרויין למזכיר הממשלה זאב שרף, 12 בדצמבר ‎1953, א"כ, תיק ‎2181 מכל ‎9.
^‎21 יושב ראש הכנסת, יוסף שפרינצק הודיע על כך בישיבה שהתקיימה בלשכתו ב-15 בפברואר ‎1955, ר' א"כ, תיק ‎218, מכל ‎9.
^‎22 פרוטוקול הישיבה השנייה של ועדת הפרוגרמה, ‎29 במארס ‎1955, שם.
^‎23דברי הכנסת, כרך ‎XVIII, עמ' ‎2183 30 ביוני ‎1955.
^‎24 הודעה לעיתונות, ללא תאריך, א"כ, תיק ‎2181, מכל ‎9.
^‎25 למעשה חברי הכנסת נמנעו כמעט מכל מעורבות בתכנון הבניין בכל השלבים. לעומת זאת התקיים ויכוח על הנושא האם ראוי לכנות את בניין הכנסת 'משכן'. בישיבה הראשונה שהתקיימה בבניין החדש למחרת חנוכתו, ושבה נדון בקריאה ראשונה 'חוק-יסוד: הממשלה', טען חבר הכנסת מנחם בגין: 'אל לנו להשתמש בשם "משכן". יש שמות בתולדות ישראל שמוטב להשאירם, בייחוד קדושתם או בקדושת ייחודם" (ר' 'דברי הכנסת', כרך ‎46, עמ' ,‎2505 31 באוגוסט ‎1966). והוסיף חבר הכנסת שלמה לורנץ ('אגודת ישראל'): 'בשם היהדות החרדית לדבר ה' הנני חייב להעיר על השם "משכן הכנסת" שמכנים בו את הבניין החדש... לדעתנו, יש בכך סילוף ערכים מקודשים ויומרנות שאינה יודעת סייג. המשכן נקרא היה על שם השכינה שהייתה שרויה בו תדיר. כאשר מניפים את דגל החילוניות ונועלים את שערי הבית הזה בפני מרות השכינה, אין זכות מוסרית להדביק את השם "משכן" מלשון שכינה, שהוא מושג נשגב מבינת אנוש' (שם. עמ' ‎2518). אחד מחברי הכנסת החילוניים שהתייחס להערה היה ישראל ישעיהו: 'לא מובנת לי ההסתייגות של כמה מחברי הכנסת מהמלה "משכן". אני רוצה לומר במיוחד לאותם חברים דתיים... שלהם כל מלה ולה בתורה היא מקודשת. אם נלך בדרך זו, לא נדבר עברית בכלל. פרט לשם ה', כל שאר המילים בעברית נתונות לשימוש. שאם לא כן - לאן נגיע? גם המילה "אוהל" תהא פסולה. נאמר:"מה טובו אוהליך יעקב, ממשכנותיך ישראל" במשמע ישיבות, בתי מדרש וכדומה. ואף על פי-כן יש אוהלים ויש משכנות. האם לא נוכל להשתמש במילים הללו?...וגם לא במילה "משכנתה"?' (שם. ע' ‎2523). השם משכן התקבל והשתגר בלשון.
^‎26 ההוכחה הברורה ביותר לכך שלא היה אפשר להבין מהפרוגרמה איזה סוג של בניין רצו המזמינים הנה חוסר האחידות הקיצוני בחזות הבניין כפי שהוצג בתכניות השונות שהוגשו לתחרות, שרובן תאמו את דרישות הפרוגרמה. התמונות היחידות שמצאתי בהם ניתן לראות חלק מהתכניות מופיעות בשבועון העולם הזה, ‎7 באוגוסט ‎1957.
^‎27 בריאיון עם המחברת ב-14 ביוני ‎1998 אמר רם כרמי: 'מישהו כתב פרוגרמה של הבניין ואי אפשר היה להבין איך הבניין פועל דרך הפרוגרמה. בתחרות אתה יושב לא עם קליינט אלא עם דף נייר. הנייר הזה לא אמר כלום'.