פתח דבר

עוד בראשית דרכה של הציונות המודרנית ברור היה לחוזיה ולמגשימיה שהמדינה היהודית, לכשתקום, תהיה דמוקרטיה ושייבנה בה פרלמנט. בספרו אלטנוילנד (שנכתב בשנת ‎1902) תיאר בנימין זאב הרצל את הפרלמנט של המדינה היהודית בירושלים במלים אלו: 'קהל רב צבא על הבניין המונומנטלי. אולם הבחירות היה מלא הדר: רחב ידים, גבוה ומרוצף שיש. אור טבעי חדר לתוכו מבעד לתקרת זכוכית שקופה למחצה. הספסלים עדיין לא היו מאוכלסים, משום שהצירים הסתובבו לפני הישיבה בין האולמות, המסדרונות וחדרי הוועדות..'.^‎1 בספרו ירושלם הבנויה (שנכתב בשנת ‎1918) מיקם בוריס שץ, מייסד בית-הספר לאומנויות 'בצלאל', את הפרלמנט של המדינה היהודית דווקא על הר-הזיתים: 'הר הזיתים חדל להיות הר המתים... עתה הנהו הר החיים...הבית העגול הסמוך לו [להיכל השלום] זהו בית המורשון שלנו, בו יושבים הסנהדרין'.^‎2

כאשר בשנות ה‎20- הגיש האדריכל יליד גרמניה, ריכרד קאופמן, לאישור השלטונות הבריטיים את תכניתו לשכונת תלפיות, שנועדה להיות שכונת גנים ירושלמית, היא כללה בנין מידות בלתי מזוהה. כשנשאל לפשר הבניין, השיב, בגרמנית: 'זה בית הפרלמנט שלנו'. בעצת הבריטים, שראו בדבר פנטזיה מגלומנית, שינה את זהות הבניין לגלריה לאמנות.^‎3 כיצד ראה קאופמן בעיני רוחו את הפרלמנט שלו - זאת לא נדע. הרצל לא דייק בתיאורו את הבניין ושץ וקאופמן טעו במיקומו, ובכל זאת, בתור בעלי חזון ראויים השלושה שיהיו מוזכרים בפתח מאמר שעניינו תכנונו ובנייתו של משכן הכנסת בירושלים.^‎4

 

^‎1 בנימין זאב הרצל, אלטנוילנד, תרגמה מרים קראוס, תל-אביב, בבל, ‎1997, עמ' ‎215.
^‎2 בוריס שץ, ירושלם הבנויה - חלום בהקיץ, ירושלים, ‎1924, עמ' ‎10.
^‎3 תום שגב, ימי הכלניות, ירושלים, כתר, ‎1999, הערת שוליים בעמ' ‎167.
^‎4 תודתי לאדריכל ולמתעד ההיסטוריה הארכיטקטונית של ירושלים, דוד קרויאנקר, על שהפנה את תשומת לבי לקטעים מאת הרצל ושץ.