כניסה
כ"ד בניסן תשע"ד    24 באפריל 2014    הכנסת ה-19, מושב שני, כנס החורף אA   אA   אA Русский    العربية    English
 
 
Skip Navigation Linksעמוד הבית > פעילות הכנסת > החקיקה > חוקי יסוד

 חוקי-היסוד של מדינת ישראל

 
(הטקסט המלא של חוקי-היסוד בגירסה מעודכנת ליום א' בתשרי התשע"ג, 17.9.2012.)

חוק-יסוד: הכנסת הוא חוק-היסוד הראשון שחוקקה הכנסת. החוק אושר ב-12 בפברואר 1958, בכנסת השלישית. החוק קובע שהכנסת היא בית-הנבחרים של מדינת ישראל, שמקום מושבה בירושלים ושבהיבחרה תמנה 120 חברים. החוק עוסק בשיטת הבחירות, בזכות לבחור ולהיבחר, בתקופת כהונת הכנסת, בעקרונות לעניין הבחירות לכנסת, בכהונת חברי הכנסת, בחסינותם ובחסינות בנייני הכנסת, בעבודת הכנסת וועדותיה ועוד. החוק אינו מגדיר את סמכויות הכנסת. את סעיף 4 לחוק, הקובע כי הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות, אפשר לשנות רק ברוב של 61 חברי הכנסת; את סעיף 44 בחוק, שמטרתו להבטיח שהחוק לא ישונה באמצעות תקנות לשעת חירום, אפשר לשנות רק ברוב של 80 חברי הכנסת.

בחוק-יסוד: הממשלה (שנחקק בשנת 1992) הוכנסו תיקונים לחוק-יסוד: הכנסת. התווסף סעיף הקובע שהכנסת לא תאריך את תקופת כהונתה אלא ברוב מיוחס, דהיינו 80 חברי הכנסת. כמו כן שוריין הסעיף הקובע את מועד הבחירות.


חוק-יסוד: מקרקעי ישראל אושר ב-25 ביולי 1960, בכנסת הרביעית, כחוק-יסוד: מקרקעי העם. החוק אוסר להעביר את הבעלות על קרקעות המדינה, קרקעות רשות הפיתוח או קרקעות הקרן הקיימת לישראל, אם במכר ואם בדרך אחרת, למעט סוגי מקרקעין או עסקאות שנקבעו לעניין זה בחוק. אין בחוק סעיפים משוריינים.


חוק-יסוד: נשיא המדינה אושר ב-16 ביוני 1964, בכנסת החמישית. בחוק מקובצות הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. הוא קובע שבראש המדינה עומד נשיא ומקום מושבו בירושלים, וכן שהנשיא ייבחר על-ידי הכנסת לתקופת כהונה אחת של שבע שנים. החוק גם מסדיר בפירוט את בחירתו, תפקידיו, סמכויותיו ונוהלי עבודתו של נשיא המדינה. אין בחוק סעיפים משוריינים.


חוק-יסוד: הממשלה (המקורי) אושר ב-13 באוגוסט 1968, בכנסת השישית. בחוק מקובצות הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. נקבע בו כי הממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה ומקום מושבה בירושלים. עוד נקבע כי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת, כי היא נושאת באחריות משותפת בפני הכנסת וכי כל שר אחראי בפני ראש הממשלה . החוק דן בכינון הממשלה, בהרכבה, בסמכויותיה ובסדרי עבודתה, וקובע כללים לרציפות פעילותה של הממשלה וכללים לגבי התפטרותה או הפלתה. עוד נקבע שאת סעיף 42 של החוק, האוסר את שינויו, הפקעתו הזמנית או קביעת תנאים בו, אפשר לשנות רק ברוב מוחלט של חברי הכנסת. תוקפו של החוק פג ביום שבו נבחר ראש הממשלה בבחירות ישירות על בסיס חוק-יסוד: הממשלה החדש, שנחקק בשנת 1992.


חוק-יסוד: הממשלה (בחירה ישירה) אושר ב-18 במרס 1992, בכנסת ה-12. חוק זה ביטל את חוק-יסוד: הממשלה משנת 1968. מפורטים בו סעיפים בעניין הבחירה הישירה של ראש הממשלה ביום הבחירות לכנסת, מהכנסת ה-14 ואילך. על-פי החוק, יכהן ראש הממשלה מכוח בחירתו, אך מינוי השרים טעון אישור הכנסת. החוק עוסק גם בנושאים שפורטו בחוק שקדם לו: כינון הממשלה, הרכבה, סמכויותיה וסדרי עבודתה, וקבועים בו כללים לרציפות פעילותה של הממשלה וכללים לגבי התפטרותה או הפלתה. על-פי החוק, מספר השרים בממשלה יהיה 18 לכל היותר, ומספר סגני השרים מוגבל לשישה. החוק קובע כי הצעת אי-אמון בממשלה טעונה רוב של 61 חברי הכנסת לפחות. עוד נקבע שאת החוק אפשר לשנות רק בהצבעת רוב חברי הכנסת.


חוק-יסוד: הממשלה (בגרסתו האחרונה) אושר ב-7 במרס 2001, בכנסת ה-15. חוק זה נכנס לתוקפו ביום הבחירות לכנסת ה-16 וביטל את חוק-יסוד: הממשלה שנחקק בשנת 1992. החוק בגרסתו החדשה דומה, בשינויים קלים, לחוק-יסוד: הממשלה המקורי משנת 1968, מלבד שני עניינים מהותיים: הצעת אי-אמון בממשלה תעבור ברוב של 61 חברי הכנסת לפחות (כמו בחוק משנת 1992); ראש הממשלה יכול לקרוא לפיזור הכנסת. טרם אישורו, הוצאו מחוק זה הוראות שונות, ואלו הועברו לחוק רגיל חדש בשם חוק הממשלה, התשס"א–2001, שהתקבל עם חוק-היסוד. את החוק אפשר לשנות רק בהצבעת רוב חברי הכנסת.


חוק-יסוד: משק המדינה אושר ב-21 ביולי 1975, בכנסת השמינית. החוק קובע כללים לביצוע עסקאות בנכסי המדינה, כללים להדפסת שטרות כסף וטביעת מטבעות, כללים לקביעת חוק תקציב המדינה וכללים אשר לאופן הטלתם של מסים ואגרות על האזרח. כמו כן, החוק קובע כי משק המדינה עומד לביקורת מבקר המדינה. אין בחוק סעיפים משוריינים.


חוק-יסוד: הצבא אושר ב-31 במרס 1976, בכנסת השמינית. הבסיס החוקי של צה"ל היה, עד לקבלת חוק-היסוד, בפקודת צבא-ההגנה-לישראל, התש"ח–1948. חוק-היסוד מושתת על הפקודה הזאת, ונקבע בו שצה"ל הוא צבא המדינה וכי אין להקים כוח מזוין אחר במדינה. החוק דן בחובת השירות והגיוס וכן בהוראות הצבא ופקודותיו. הוא מוסיף הוראות בעניין כפיפות הצבא לממשלה וקובע כי שר הביטחון הוא השר הממונה על הצבא מטעם הממשלה. החוק מגדיר את נוהל מינויו של הרמטכ"ל – ראש המטה הכללי, ומוסיף הוראות אשר ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פריצת מלחמת יום-הכיפורים, התריעה על היעדרן. אין בחוק סעיפים משוריינים.


חוק-יסוד: ירושלים בירת ישראל אושר ב-30 ביולי 1980, בכנסת התשיעית. החוק מעגן את מעמדה של ירושלים כבירת ישראל, מבטיח את שלמותה ואת אחדותה ומרכז את ההוראות, שעד אז היו מפוזרות בחוקים שונים, בדבר מקום מושבם של הנשיא, הכנסת, הממשלה ובית-המשפט העליון. החוק עוסק במעמדם של המקומות הקדושים, מבטיח את זכויות בני כל הדתות ומצהיר על מדיניות של מתן קדימות מיוחדת לפיתוחה של ירושלים. אין בחוק סעיפים משוריינים.


חוק-יסוד: השפיטה אושר ב-28 בפברואר 1984, בכנסת ה-10. החוק מגדיר את סמכויות בתי-המשפט בערכאותיהם השונות וקובע עקרונות משפטיים, ובהם פומביות המשפט ואי-תלות הרשות השופטת. כמו כן, הוא קובע את הנהלים לבחירת שופטים. בחוק כלולה הוראה בדבר יציבותו ועל-פיה הוא מוגן מפני שינויים באמצעות תקנות לשעת חירום.


חוק-יסוד: מבקר המדינה אושר ב-15 בפברואר 1988, בכנסת ה-11. בחוק מקובצות הוראות שעד אז היו פזורות בחוקים אחרים. מוגדרים בו תפקידים, סמכויות וחובות של מבקר המדינה, המשמש גם נציב תלונות הציבור, וכן נוהלי בחירתו ואחריותו כלפי הכנסת.


חוק-יסוד: חופש העיסוק אושר בגרסתו הראשונה ב-3 במרס 1992, בכנסת ה-12, ובגרסתו השנייה – ב-9 במרס 1994, בכנסת ה-13. החוק קובע את זכותו של כל אזרח או תושב במדינה לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. יש בחוק פסקת הגבלה, הקובעת כי "אין פוגעים בחופש העיסוק אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". בחוק יש הוראה שעל-פיה הוא מוגן מפני שינויים מכוח תקנות לשעת חירום, והוראה בדבר יציבותו, הקובעת כי אין לשנותו אלא בהצבעה של רוב של 61 חברי הכנסת לפחות. ואולם, יש בחוק גם פסקת התגברות, המאפשרת לכנסת לחוקק חוק רגיל הפוגע בזכות לחופש העיסוק, ברוב של 61 חברי הכנסת, "אם נאמר בו במפורש שהוא תקף על אף האמור בחוק-יסוד זה". תוקפו של חוק כזה יפקע בתום ארבע שנים מיום תחילתו, אלא אם כן נקבע לכך מועד מוקדם יותר.


חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אושר ב-17 במרס 1992, בכנסת ה-12. החוק קובע כי זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין. מטרתו של החוק "להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק-יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הוא מגן על חיי האדם, על גופו, על קניינו, על חירותו האישית, על זכותו של האדם בישראל לצאת את הארץ ולהיכנס אליה, על פרטיותו ועל צנעת הפרט. יש בחוק זה פסקת הגבלה, הקובעת כי "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". בחוק כלולה הוראה שעל-פיה הוא מוגן מפני שינויים מכוח תקנות לשעת חירום – לבד ממקרים חריגים, בתנאים מגבילים.


חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009–2012 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה). חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010 (הוראות מיוחדות) (הוראת שעה) התקבל ב-7 באפריל 2009, בכנסת ה-18. בחוק נקבע תקציב דו-שנתי לשנים 2009 ו-2010. הסיבות לכך, כפי שניתנו בדברי ההסבר להצעת החוק, הן הצורך להתמודד עם המשבר הכלכלי העולמי ועם חוסר הוודאות הפיסקלית שנוצר משום שתקציב המדינה לשנת 2009 טרם התקבל באותה עת בכנסת, בשל הבחירות שהתקיימו ב-10 בפברואר 2009. ב-22 ביוני 2010 אישרה הכנסת תיקון לחוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2009 ו-2010, ובכך הוארך תוקפה של הוראת השעה כדי שיוגש תקציב דו-שנתי גם לשנים 2011 ו-2012.


חוק-יסוד: משאל עם אושר בקריאה שלישית ביום 12 במרס 2014. חוק-היסוד מעגן את החובה, הקבועה היום בחוק רגיל, לערוך משאל עם על הסכם שלפיו המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל לא יחולו עוד על שטח ריבוני, וזאת לאחר שההסכם זכה לאישור של הכנסת ברוב חבריה. במקרה שבו יזכה ההסכם לרוב של 80 חברי כנסת לפחות לא יידרש משאל עם, כקבוע כבר כיום בחוק. חוק-היסוד משוריין ושינויו מחייב רוב של חברי הכנסת.
 
 
 
שאלת עדיפותם של חוקי-היסוד
מגילת העצמאות
הכנסת כרשות מכוננת: חוקה וחוקי-יסוד
חקיקה